אובראדוביץ' בטירוף (gettyimages). מחויבות למצוינות
ז'לימיר אובראדוביץ' ומספר מאמנים סרבים ותיקים הבולטים עד היום בכדורסל האירופאי, עם חלקם הגדול הוא נמצא בקשרים הדוקים עד היום, ינקו את ההשראה שלהם מאלכסנדר ניקוליץ', האב הרוחני של הכדורסל היוגוסלבי ומאמן לשעבר של קבוצות סרביות ואיטלקיות (וארזה, בולוניה, פזארו) בשנות ה-70' וה-80'. ניקוליץ' המנוח כונה "הפרופסור". בתחילת דרכו כמאמן, אובראדוביץ' נהג להזמין את פטרונו לאימונים ומשחקים של קבוצותיו. ניקוליץ', מספרים חבריו של ז'ליקו, היה תופס מקום מבודד ביציע וכותב רשמיו, לאחר מכן היה יורד לפרקט ומרביץ תורה במאמן הצעיר, שינק בשקיקה כל הערה. "כך הוא בדיוק רוצה ששחקניו יתייחסו אליו", מסביר חריסטאנטיס. "הוא דורש את הכבוד המגיע לו כמסביר, כמורה, ככזה שמבין".
למרות הדימוי של הווטרן שכבר ראה הכל וזכה במדליה או גביע בכל אירוע אפשרי – אליפות אירופה, אליפות עולם, משחקים אולימפיים, גביעי פיב"א השונים והיורוליג - אובראדוביץ' חגג לא מזמן את יום הולדתו ה-51 בלבד. משמע, הוא שייך לדור הצעיר. כוכבו דרך לפני עשורים רבים: בסרביה מספרים שסומן כמאמן גדול עוד כשהיה שחקן. הסיבה העיקרית לכך הייתה אז דאגתו לסגירת קצוות וקבלת כל משימה, בעיקר אלה השחורות על המגרש. במילים אחרות: נכס. במשחקי סיאול 1988 נדרש אובראדוביץ' לפתוח בחמישיה של נבחרת יוגוסלביה לצד דראז'ן פטרוביץ', ולא כי היה שחקן כה גדול. "ההסבר לכך פשוט: דראז'ן לא אהב לשמור והיה מותר לו לא לשמור בגלל מי שהוא. ז'לימיר תמיד עשה את העבודה בשביל כולם, והתפקיד שלו היה לשמור על הגארדים במקומו", מספר מוני גאון.
שחקן העבר זופר אבדיה מכיר את המאמן עוד מימיו הראשונים עם הכדור הכתום, מאחר ששניהם נולדו באותו שנתון. "שיחקנו אחד נגד השני כשהיה בפרטיזן ואני בכוכב האדום. כשחקן הוא נחשב חכם מאוד. לא גדול ולא עם פוטנציאל על, אבל מההתחלה ידעו שהוא יכול להיות מאמן כי הוא הכיר והבין את המשחק מ-א עד ת'. מאז שהוא לקח את האליפות הראשונה עם פרטיזן באיסטנבול הוא פשוט המריא ועמד בציפיות. אני חושב שההבדל בין אובראדוביץ' של אז להיום הוא שכיום הוא קצת פחות קשוח. זה מגיע עם הגיל".
הוא אולי מתויג בכדורסל האירופאי כמאמן שמרן, ובניגוד גמור לשמות כבלאט ומסינה כחסר שאיפות וסיכוי להגיע ל-NBA, אך ז'לימיר אובראדוביץ' הוכיח כי הוא יודע להשתנות ולהתאים עצמו לסיטואציה. ביוון משווים את ההפיכה השקטה שעשה בפאו העונה לזו של בלאט במכבי בקדנציה הנוכחית, בהבדל אחד: לסרבי חיילים ותיקים שהולכים עימו באש ובמים שנים רבות, ונחשבים כנאמניו המוחלטים. הסגל הפך לאיכותי פחות עם עזיבת שאראס וסמל כוואסיליס ספאנוליס, ולכן מגדירים את העונה של פאו כמוצלחת ביותר בעידן אובראדוביץ', תקופה שכבר הביאה למועדון טרבל היסטורי.
ביוון מצדיעים בגאווה לאומית לבית הספר שעשה לצ'אבי פסקוואל, מאמן ברצלונה הגדולה, אותה הדהימה פאו 1:3 כנגד כל הסיכויים. למימד החדש שהכניס עם שימוש גובר בפוסט אפ של גארדים כדימיטריס דיאמנטידיס ודרו ניקולאס. לעובדה שלא נטש את מייק באטיסט למרות פציעות וירידה באתלטיות. ולהליכה נגד הביקורות וכל הזרמים האפשריים במדינה שקטלו את ניק קלאת'יס הצעיר. זה האחרון, אחרי חודשים קשים וארוכים במדים הירוקים, הופך ממשחק למשחק למנהיג הבא בתמיכת המאמן. הקהל? הוא בכלל רואה בו אלוהים.
"הגדולה של אובראדוביץ' היא שכשצריך לצעוק הוא צועק, אבל הוא מברך את השחקנים כשצריך על פעולה טובה ותומך בהם בזמנים קשים", מספר חריסטאנטיס. "הוא מבין אותם, ויודע מתי להיכנס בהם, גם בפנים, כדי להעיר אותם. הוא לא מלכלך על שחקניו לעולם, הוא מאמין שאת הכביסה המלוכלכת פותרים בשיחות בתוך המועדון. לכן הם מכבדים אותו כל כך. הם יודעים שאיתו מנצחים, במיוחד הצעירים שרואים בו הווינר הגדול ביותר באירופה. האוהדים? זהו רומן בהמשכים, כזה שאינו נגמר. הם אוהבים אותו, הם סוגדים לו. הוא אלוהים מבחינתם. בכל פעם שהוא נכנס למגרש אנשים צועקים בשמו כאילו הוא כוכב הקבוצה. כשהמשחק נגמר הם קוראים בשמו שוב. פעם אחת כתבתי ביקורת נגדו והתגובות היו חריפות מאוד. מאוד. חששתי לחיי אפילו".
העונה, לנוכח עזיבת מספר כוכבים וירידה בתקציב הקבוצה, המאמן הכניס מנטליות של עונה פיננסית לראשו בלבד. לשחקניו הוא שידר רעב ומסר: אתם האנדרדוג. בניגוד גמור למנטליות הזו, קשה להיות לא פייבוריט כשהמפקד שלך הוא המעוטר מכולם. ארון התארים של אובראדוביץ' עמוס לעייפה, ובולטים בו שבעה גביעי אירופה בהם זכה. ועדיין, אובראדוביץ', בניגוד לבלאט, פיאנג'יאני ומולין, אינו מרבה לדבר, אלא אם הוא מחויב לפי כל כללי הטקס. "נדיר לשמוע ממנו", מספר חריסטאנטיס. "הוא מדבר המון ועל הכל בחופשיות רק במהלך הפגרה. בקיץ אין עיתון שלא מראיין אותו, אבל הוא לא מוכן לדבר במהלך העונה. הוא מאמין שזו הסחת דעת ומנסה לתת שקט למערכת הלחוצה גם כך תמיד להיות בטופ. מה שכן, אם הוא מדבר הוא תמיד יהיה מנומס".
לסרבי חברים רבים באסכולת המאמנים הישראלים. עם חלקם הוא שומר על קשר חלקי, חלקם מנצלים גיחות לאתונה כדי לשבת עימו לשיחה לשעה קלה וללמוד ולצפות במשחקי פאו. אחד שקשריו היו הדוקים עוד יותר עימו היה עודד קטש. מאמן הפועל ירושלים לא ישכח לעולם את התקופה שבילה בפאו כשחקן תחת אובראדוביץ', ובין היתר זכה להימנות על קבוצה שזכתה ביורוליג. "הוא מאמן מיוחד מאוד בשבילי", אומר קטש. "אני מרגיש שזכיתי להתאמן אצלו. הייתה לי עונה מדהימה איתו, בסיומה זכינו בגביע אירופה. זה שהוא נשאר כל כך הרבה שנים במקום אחד זה מוכיח עד כמה הוא טוב, זה נדיר בכדורסל. כולם רואים את שפת הגוף שלו וחושבים שהוא קשוח מאוד, אבל הוא פשוט יודע מה הוא עושה. הוא דורש משחקניו את הכי הרבה שיש, ומי שמשחק אצלו מאוד מעריך אותו. הוא תמיד משאיר את הביקורת במועדון ונותן לשחקנים גב. לקחתי ממנו כמאמן את הגבולות שהתפקיד מצריך והכבוד שצריך לתת לשחקנים, היכולת לדרוש ולהיות קשה כשצריך ואת המחויבות. מי שמשחק אצל אובראדוביץ' מחויב להצלחות. גם אם יש תקופות קשות, כולם יודעים שתמיד מגיעים לאן שרוצים בסופה של הדרך".
חבריו של אובראדוביץ' טוענים כי למרות התקופה הקצרה יחסית של קטש בקבוצה, הוא עדיין נחשב אצל המאמן לאחד מעשרה השחקנים שאהב מכל. "הוא נקשר אליו", אומר חריסטאנטיס. "הוא רצה אותו אצלו, נהנה מהיכולות המיוחדות שעודד הביא וגם מאוד אהב את הביצים שלו כשחקן. אין אוהד פאו שיכול לשכוח את הקליעה ההיא מול מכבי. אין הרבה שחקנים שכסמלים מסוגלים לעשות מעשה כזה במשחק הכי גדול והכי חשוב מול הקבוצה שהם כל כך אוהבים. הוא הוכיח שהוא מקצוען וז'לימיר מעריך מאוד מקצוענים". קטש ומורו ורבו מדברים מדי פעם ומתעדכנים. "אנחנו בקשר מפעם לפעם", מגלה הישראלי. "הוא לא ממש מרגיש נוח עם האנגלית שלו, אז זה קצת קשה מרחוק. אני שכחתי את היוונית שלי, כך שלדבר בטלפון לא יוצא לנו יותר מדי".
אובראדוביץ' הוא מוריניו באופיו ופיל ג'קסון בבסיסו כמאמן ופסיכולוג. הוא לעולם לא ייקח על עצמו אימון קבוצה נטולת משאבים כרצונו ושחקנים-כוכבים. אחד מהם הלך עימו כברת דרך ארוכה ביותר ממועדון אחד. כמו המשפט שטוען כי מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה, הקו המחבר בין הקריירה של אובראדוביץ' כמאמן ושל דיאן בודירוגה כשחקן הזניק את השניים מעלה והפך אותם לטובים בתחומם. ההיכרות הראשונית הייתה בנבחרת, לפני שב-1996 העמיד קואץ' O הצעה בגובה של מיליון דולרים כדי להביא את הכוכב העולה לריאל. ב-1998, שנה אחרי שבודירוגה עבר לפאו, אובראדוביץ' הגיע לאתונה. ב-4 העונות הבאות פאו זכתה בכל תואר אפשרי. בודירוגה אמנם עזב ב-2002 לספרד, אך היה ונותר גדול שחקני פאו בכל הזמנים ומעריץ מושבע של המאמן. הוא גם לא היחיד. "אני חושב שפאו תיקח את היורוליג. למה? אובראדוביץ", אומר ניקולה פקוביץ', שעשה קדנציה קצרה אצל הירוקים לפני שעבר ל-NBA, "הוא נותן לך הזדמנות מצוינת לנצח כשהוא לצידך. הוא מאמן כל כך מנוסה, אדם מדהים ומאמן גדול. למדתי ממנו המון. עד היום אנחנו מדברים בטלפון והוא מייעץ לי".
האופי של בודירוגה ואובראדוביץ' דומה, אולי זו גם הסיבה ששניהם לא עלו על המטוס שייקח אותם לקריירה מעבר לאוקיינוס האטלנטי. "ז'לימיר אוהב את הפשטות והיופי של הכדורסל האירופאי ולא רוצה לאמן ב-NBA. הוא מאמין שקבוצות צריכות להיבנות בצלם המאמן ולהיות בשליטתו", מספר עיתונאי סרבי. ב-2007, במהלך תבוסת פאו ביוסטון 101:70 במשחק ראווה, הורחק אובראדוביץ' אחרי עימות עם השופטים, לאחר שלא הבין מדוע נשרקת נגד קבוצתו עבירת "הגנה בלתי חוקית" פעם אחר פעם. "אתה לא יכול לשחק את ההגנה הזו כאן", הסביר לו השופט רודני מוט. ורק לואיס סקולה, שחקן הרוקטס, ידע לסכם: "זה ההבדל בין ה-NBA לאירופה. כשאני עם הרוקטס כיף לי לשחק מול פנאתינייקוס, כשהייתי באירופה זה היה ההיפך".
"קואץ' אובראדוביץ' הוא פנאתינייקוס, אלה מילים נרדפות", מסכם חריסטאנטיס. "מתי הוא יעזוב? או כשיימאס לו או כשהבעלים הנוכחיים יתחלפו. בינתיים, הקבוצה נמצאת תמיד בצמרת וזוכה מדי עונה בתואר אחד לפחות. אז למה לשנות נוסחה שעובדת מצוין?".