"העיקר ההשתתפות" זה ערך שאינו מזוהה עם ריאל מדריד, המועדון המעוטר בתולדות הכדורגל והכדורסל באירופה. אולם בעוד הכדורגל ניצב תמיד בחזית המועדון, נדחק הכדורסל עוד יותר לקרן זווית בעשור וחצי האחרונים, בהם נעדרה ריאל מהפיינל פור היבשתי. בליגה הספרדית היא גם איבדה את ההגמוניה לברצלונה ו-ויטוריה, שחלקו שבע אליפויות בעשור האחרון. בהתחשב כי זו עדיין ריאל, פרטנציות הגדולה עדיין לא נטשו את מחלקת הכדורסל של המועדון. לכן הוחתם לפני יותר משנה וחצי אטורה מסינה, מענקי המאמנים ביבשת על חוזה לשלוש שנים המוערך בכ-5 מיליוני יורו. האיטלקי גם קיבל תקציב של יותר מ-20 מיליון יורו לעונה כדי לבנות קבוצות חלומות.
בשנתו הראשונה לא ראו במדריד תוצאות. הדחה משלב הטופ 16 של היורוליג, בנוסף להפסד בחצי גמר הפלייאוף לקאחה לבוראל ותבוסה לברצלונה בגמר הגביע (80:61), סימנו את אחת העונות המאכזבות בקריירה של מסינה. זכייתן בנקל של ברצלונה ביורוליג ושל קאחה ב-ACB הדגישה עוד יותר את כשלונה היקר של מדריד, אך התקווה הייתה כי העונה הדברים ייראו אחרת. זה לא קרה. ריאל, תחת הדרכת מסינה, אמנם הצליחה להעפיל לרבע גמר היורוליג, אך במשחק האחרון בטופ 16 הובסה בידי סיינה בבית 95:77. בנוסף לכך שוב איכזבה ריאל בליגה עם מאזן 5:17 וגם השנה הפסידה בגמר גביע המלך לברצלונה.
"הקבוצה הזו צריכה זעזוע והרגשתי שאני זה שצריך ללכת", התבטא מסינה עם עזיבתו. בריאל טענו כי השילוב בין המאמן הבכיר והוותיק לסגל הצעיר לא צלח. תובענותו וביקורתו התמידית הצליחו להוריד בטחון כמעט לכל השחקנים הצעירים, כאשר גם פליפה רייס ופבלו פריגיוני הווטראנים חוו את אחת העונות הגרועות בקריירה תחת מסינה, שדרש מהראשון, סמל בריאל, לשנות בגיל 30 את סגנון משחקו ולפתח קליעה מחצי מרחק; מפריגיוני, הפליימייקר שהנהיג במשך שנים את ויטוריה המצליחה, גם לא חסך מסינה ביקורת תמידית וספסולים תכופים.
מסינה גם לא הסתדר עם קברניטי המועדון, שבאופן מסורתי מסרב להעניק סמכויות מקצועיות מלאות למאמן, וסלד מעיתונאים מקומיים רבים הנודעים ביחסם הסרקסטי והביקורתי כלפי כשלונות מקצועיים, בוודאי כאשר הם מלווים בכסף גדול ושמות מפוצצים. לכן התגובה המיידית במועדון להתפטרותו של מסינה הייתה להוריד פרופיל. עמנואלה מולין, עוזרו האלמוני של מסינה, יהיה המאמן עד סיום העונה שבסיומה ריאל ככל הנראה שוב תיאלץ לצאת לדרך חדשה. אלא שמולין, באופן די בלתי צפוי, הצליח ליצור רגיעה במערכת במהרה. בניגוד למסינה, הבוס שלו בחמש וחצי השנים האחרונות, המאמן החדש הוא טיפוס רגוע ופחות ביקורתי. צעקות הן לא חלק מהרפטואר שלו.
שחקני ריאל, הצעירים ברובם, הגיבו בחיוב. מול ולנסיה, יריבה עיקשת ברבע גמר היורוליג, הם הצליחו להתעלות ברגעי ההכרעה ולנצח 2:3. בליגה מאזנם מאז התפטרות מסינה הוא 2:7, כולל שני ניצחונות בהארכה (גם על בארסה) וניצחון במשחק צמוד על קאחה לבוראל במחזור האחרון. מאידך, אסור לשכוח שריאל הפסידה פעמיים לוולנסיה, לא מאריות הכדורסל באירופה, ובליגה נכנעה לחובנטוד וסראגוסה, שתיהן בחלק התחתון של הטבלה. גם על גראן קנאריה, המדורגת שביעית, היא גברה בביתה בנקודה הפרש בלבד.
ריאל מדריד, למרות ההשתפרות לאחרונה והמקום השני בליגה (7:24), היא עדיין קבוצה פגיעה ביותר שמתקשה לשמור על יציבות. הסיבה העיקרית לכך היא שמסינה לא הצליח להרכיב סגל איכותי מדי. בהחלט יש כמה צעירים מאוד מוכשרים, אך חסרי ניסיון ברמות הגבוהות וגם כמעט כל הוותיקים לא בדיוק זללו תארים בקבוצות אחרות. סרחיו יול, עם ממוצע של 11.5 נק' בלבד, הוא היחידי עם מאזן דו-ספרתי של נקודות ביורוליג. אנטה טומיץ' (9.7 נק', 5.2 ריב') הוא 2.17 מ' עם קואורדינציה ויכולת התקפית בהחלט סבירה, כולל משחק חצי מרחק, אך הוא דק וספק אם יצליח לעמוד בדרכו של סופוקליס שחורציאניטיס. דיאור פישר אמנם לאחרונה השתפר והעלה את מפלס האגרסיביות, אך ממוצע של 6.5 נק' מוכיח כי הוא עדיין רחוק מלהיות הפקטור ההתקפי שהיה במכבי (10.8 נק'). פליפה רייס (8.4 נק', 5.2 ריב') אף פעם לא חסר אגריסביות וגם תמיד גילה יעילות בקרבת הסל, אך בגיל 31 ולאחר טראומת מסינה הוא לא הפאוור פורוורד שתרם 15.6 נק' ו-9 ריב' למשחק.
גם בעמדה זו מצליחה ריאל להציב אלטרנטיבה לא רעה ובעיקר צעירה ומוכשרת בדמות ניקולה מירוטיץ' (20, 2.08 מ'), מונטנגרי-ספרדי שמהווה מעין כפיל לחורחה גרבאחוסה, עוד כוכב שלא הצליח תחת מסינה ועזב. מירוטיץ' מסוגל גם לעשות פוסט אפ בצבע וגם לצאת מעבר לקשת ולצלוף. הוא תורם 7.9 נק' ו-3.8 ריב' בליגה ונבחר לשחקן שביצע את עונת הפריצה המרשימה ביורוליג. העובדה שבהתאחדות מתלבטים בין מירוטיץ' לבין סרג' איבאקה, הפורוורד-סנטר המעולה של אוקלהומה סיטי ת'אנדר, בנוגע למתאזרח הבודד שניתן להרכיב בסגל לאליפות אירופה בליטא בקיץ, רק ממחישה את גודל הכשרון אצל הפורוורד של ריאל.
בעמדת הסמול פורוורד נאלצת ריאל להסתפק בתרומתם של קליי טאקר (9.3 נק', 2.3 ריב') וקרלוס סוארס (7.6 נק', 4.3 ריב') - שני אובר-אצ'יברים שעושים עונה סבירה פלוס, למרות שאינם נחשבים לבכירים בכדורסל האירופאי. בעוד טאקר הזריז יודע לייצר לעצמו מצבי קליעה מבחוץ ובאמצעות חדירה כשההתקפה תקועה, סוארס אינו אתלטי, אך גם ממעט לאבד כדורים (0.9). כך או כך, נוביצה ווליצ'קוביץ' אמור להיות הסמול פורוורד המשמעותי בריאל, אך הוא מסתפק ב-3.2 נק' ב-12 דקות בלבד.
עם גבוהים איכותיים למדי אך לא יציבים ופורוורדים בינוניים ריאל חייבת תפוקה משמעותית משלישיית הגארדים שלה כדי לשמור על סיכוי כלשהו מול מכבי. המשמעותי מכולם הוא כמובן יול, שכבר נבחר בדראפט ופותח לא מעט בחמישיית נבחרת ספרד, הטופ סקורר של ריאל ביורוליג ובליגה. יול אינו פצצת אתלטיות, אך הוא קלעי יציב ומוכשר (בליגה 39.7% מהשלוש ו-80.3% מהקו). הרכזים הם פריג'יוני (5.5 נק', 3.3 אס') וסרחיו רודריגס (6.9 נק', 3.3 אס'). הראשון, כמעט בן 34, עדיין יודע לנהל משחק ולקבל החלטות נכונות, ואילו השני, זריז כחתול וסוג של וירטואוז של שליטה בכדור ומסירה בן 24, הוא אחד היחידים שנותנים לריאל מימד של מהירות.
זו עדיין קבוצה איטית. מכבי, גם ללא דורון פרקינס, היא עדיין קבוצה אתלטית ומהירה ממדריד באופן משמעותי. השאלה היא איך הגופות הגדולים של ריאל (רייס, פישר, בגיץ', מירוטיץ') יתפקדו ואיך הגארדים, ובעיקר יול, יקלעו. והאם רודריגס ופריגיוני יוכלו לנצל דרך חדירות (רודריגס) וניהול משחק (שניהם) את החלל ההגנתי שהותיר פרקינס. בספרד התרשמו ממכבי העונה, אך זו עדיין קבוצה שהפסידה ארבע פעמים לברצלונה ופעמיים לקאחה לבוראל. מאידך, זו קבוצה עם יתרון הישגי עצום על ריאל בעשור האחרון וגם יהיה לה יותר קהל בפלאו בלאוגראנה. בעוד מכבי תיהנה מתמיכת כ-4,000 אוהדים, את ריאל לא צפויים ללוות יותר מאלף. גם כי אין כרטיסים. גם כי זה בברצלונה. גם כי אין לקבוצה מספיק אוהדים שרופים. וגם כי לא ממש ציפו שהיא תגיע לשם.
אבל מאז שאין מריאל מדריד ציפיות התוצאות שלה מאוד מרשימות.