ביום ראשון החליט דושקו איבאנוביץ' לא לוותר לשחקניו. למאמן קאחה לבוראל יש שמונה שחקנים בכירים בלבד ברוטציה, אך עם זאת העניק מנוחה מוחלטת לסטאנקו באראץ' הסובל מתשישות במהלך משחק הליגה מול מנורקה. את מירזה טלטוביץ' הכין למשחק ארוך, כמעט ללא ירידה לספסל, אולי בהתבססו על משפט שאמר האחרון לפני פתיחת העונה ("אני כל כך אוהב את המשחק שאני יכול לשחק 40 דקות בכל יום"). במחצית הראשונה שמר טלטוביץ' את קאחה במשחק מול נועלת הטבלה עם 13 נק'. ב-19 הדקות הראשונות של המחצית השניה הוא קלע רק 2. אך בדקת הסיום, כמעט ללא אוויר בריאותיו, הוא שוב היה על המגרש. ולא בכדי: שתי שלשות שלו בזמן שנותר, כולל אחת ענקית עם הבאזר, העניקו לקבוצתו את הניצחון ומקדמה מוראלית חשובה לקראת היציאה לת"א למשחקים 3 ו-4 מול מכבי. על כל הקופה. על העונה כולה.
טלטוביץ' (2.06 מטרים) הוא הכלאה בין כמה אבות טיפוס בכדורסל האירופאי בן זמננו. הצלף הבוסני בן ה-25 הוא פורוורד בעל גוף של שחקן בעמדה 4 עם נשמה של גארד. טווח הקליעה הבלתי מוגבל שלו סוחט השוואות לזה של דירק נוביצקי. הבטחון למאנו ג'ינובילי. אבל טלטוביץ' כיום נראה כגירסה משופרת של לינאס קלייזה הליטאי, וזה לא רע בכלל. הסקורר, שעזב את דנבר לטובת אולימפיאקוס אחרי עונה של 9.9 נק' ב-NBA, חזר לליגה הטובה בעולם דרך הדלת הראשית. גם טלטוביץ' יגיע לשם. "אני נמשך לרעיון המשחק בארה"ב, אבל יש לי זמן", סיפר לאחרונה לעיתונאים בספרד. "הזמן שלי יגיע. אני עדיין לא שחקן שלם". סביר להניח שטלטוביץ' גם לא יהיה, מאחר שלמרות כמה שנים ברמות הגבוהות ביותר הוא עדיין לוקח 45% מזריקותיו מעבר לקשת. "כשמירזה חם קאחה לוהטת", סיכמו ב"אל קוראו" את הניצחון על מכבי במשחק 1. וההבדל ביכולתו אכן מתבטא בטור הניצחונות: עד ההצלבה קלע העונה 21 נק' בניצחונות הקבוצה ורק 12.6 בהפסדים. לכן, הוצאתו מהמשוואה בהיכל קריטית להצלחת מכבי לעבור מרובה עוד ערב גורלי מול חבורת הקלעים של איבאנוביץ'.
בעוד שדייויד לוגאן הוא ה"סטריק שוטר" אצל הבאסקים, טלטוביץ' הוא המייצב ולעתים קרובות הגו-טו-גאי. בשנתיים האחרונות שידרג את הידית והפך לקלע השלשות הטוב במפעל, ובדצמבר האחרון אף התעלה על עצמו והשווה את שיא הטורניר עם 9 שלשות מ-13 ניסיונות על הראש של ז'לגיריס האומללה. המיס-מאץ' שהוא מייצר, עם הוצאת שומר גבוה החוצה, הפיק לא מעט הצלחות במשחק הפנים של קאחה בפתיחת הסדרה. במשחק 2 הוא פתח היטב, אחר כך נעלם בזמן שמכבי חזרה. כשהוא התעורר, קאחה שוב הובילה. סביר להניח כי גם הפעם, במשחק צמוד נוסף, איבאנוביץ' יפנה ליד שלו ולא לאופציית האתלטיות של לוגאן או החוכמה של סן אמטריו. כפי שיעיד רביב לימונד.
רגע השיא של טלטוביץ' בתל אביב הגיע בעונה שעברה עם 8 מ-14 שלשות בדרך ל-28 נק' מול הצהובים. הנתון המפתיע עוד יותר מצביע על כך שבעונה שעברה הוביל את היורוליג באחוזים ל-2 נק' דווקא. "בחירת הזריקות של טלטוביץ' מונעת ממנו לעשות את הקפיצה לשלב הבא בקריירה", שטח דו"ח סקאוטינג את מעלותיו ומגרעותיו. "יש לו את הגוף לשחק פנימה יותר, את מהירות הרגליים והיכולת לזרוק בתנועה ולייצר לעצמו מצבים. הרבה מאוד שחקנים היו מתחלפים איתו, אבל הוא מעדיף לאהוב את הזריקה משלוש".
מאחר שליאור אליהו הוא השחקן עליו קולעת היריבה את כמות הנקודות הגבוהה ביותר, ומכבי אינה יכולה לוותר על שירותיו במאבקי הריבאונד, יקבלו צ'אק אידסון וגיא פניני את משימת הניטרול גם הפעם. הבעיה הגדולה היא שכאידסון נשאב עמוק מדי לשחקן, ידי התמנון שלו חסרות לשמירה הרוחבית. זו ההגנה שמדרגת את מכבי בין הקבוצות הטובות ביורוליג בקטגוריית החטיפות ומביאה למתפרצות וסלים קלים. פניני אמנם נמוך מדי, אולם האגרסיביות שלו חיונית, בטח ובטח כשטלטוביץ' חונה מחוץ לקשת. מחשבה לא קונבנציונלית שיכולה להפתיע את איבאנוביץ' השמרן יחסית היא הצבת ריצ'ארד הנדריקס. מוטת ידיו ארוכה מספיק כדי לאפשר לו מרווח של מטר מהבוסני, הוא מספיק אתלט כדי לחזור אחורנית וחוסם היטב כדי להקשות על הקליעה.
השחקן הבוסני הטוב בעולם כיום, שהחל את הקרירה בחממת טוזלה ומשם עבר לאוסטנד, הוא המפתח של קאחה למשחק 3 - במיוחד לאור כושרו הנוכחי, היעלמות קלעי החוץ במחצית השניה ביום חמישי בוויטוריה והעייפות של מיעוט שחקני הפנים בסגל. משחק 3 הוא במידה רבה בעל השלכה על עתידו. בארה"ב הוא כבר מסומן בפנקסים, כשלפי סוכנו גיששו באשר למצבו לא פחות מ-9 קבוצות בשנתיים האחרונות, בהן דאלאס והלייקרס. הוא אמנם אינו זקוק לפיינל פור כדי להגיע ל-NBA, אבל הדרך האופטימלית עוברת דרך אירוע השיא בברצלונה בחודש הבא. כי אם מירזה טלטוביץ' לא הוכיח עדיין משהו בקריירה, זה שהוא ווינר.
מכבי? NBA? מכללות? היכנסו לבלוג של גרוסברד