זה היה ניצחון גדול, משחק ענק ורגע היסטורי מבחינת מכבי תל אביב. למה? כי במחצית אחת היא ביטלה את היתרונות הגדולים ביותר של קאחה לבוראל – הביתיות, הקשיחות המנטלית והניסיון. בערב אחד, עם הגב לקיר וכנגד כל הסיכויים, ובמיוחד לאחר מחצית בו נגררה אחרי יריבתה במשחק השח-מט הפנטסטי, היא התבגרה. מהפך מנער לגבר, כפי שמגדירים האמריקנים הצלחה במשחקי 7 למיניהם בפלייאוף. וזה היה משחק כזה. כזה שבסיומו היא קיבלה את תעודת ההכשר שלה ששוב היא בין הקבוצות הבכירות ביבשת, גם אם לא תהיה לבסוף בפיינל פור. אם היא תצליח לשמר את מרבית שחקניה הבכירים גם בעונה הבאה, הרי שאחרי קפיצת המדרגה כולם ישובו אחורנית לערב ה-24 במרץ בוויטוריה כנקודת המפנה. ומשחק 1 ייזכר לנצח ככאבי גדילה.
אני לא מדבר או מפאר רק את הסל של ג'רמי פארגו, שאחרי תקופה מתסכלת לקח אחריות ועם ביצי שור קבר את הג'אמפ הגורלי – משהו נדיר לשחקן צעיר במעמד שכזה. אלא את העובדה שלמכבי קרה משהו בחדר ההלבשה, אי שם במחצית. היא חזרה להיות מכבי. זו שגם אם אינה מלהיבה כפי שהורגלנו לראותה העונה מול קבוצות חלשות יותר, עדיין נלחמת בשיניים. כזו שמוציאה את העוקץ מהנשק העיקרי של יריבתה – באראץ' והשלשות. היא שיחקה בעיקשות על נקודות התורפה בקבוצה הכל כך נבונה שמולה וידעה, למרות אין-ספור משוכות ומהמורות, למצוא את הדרך הנכונה. ואת פארגו, שבשתי החלטות נכונות בפוזשנים האחרונים השכיח משחק ראשון בו לא היה קיים ושלושה רבעים בהם היה בגדר נפקד ושגה בלי סוף.
•
קאחה לבוראל היא קבוצת כדורסל אינטליגנטית. אפילו סופר אינטליגנטית. וכן, טובה יותר ממכבי. אנחנו אוהבים להדביק תוויות, והשמצנו אין-ספור פעמים את דושקו איבאנוביץ' על שלל מגרעותיו, אבל התעלמנו מנתון פשוט אחד: מדובר באחד מחמשת המאמנים הטובים באירופה, אולי אף על סף הטופ מבחינת המשכיות ובניה לעתיד. ברגע שקלט כי מכבי ת"א פתחה את המשחק במטרה מוצהרת להוציא את סטאנקו באראץ' מהמשחק, הוא החליט לנקוט באותה שיטה נגד סופו. הוא חשף את החולשות שלו כדי לתסכלו ולגרום לו לעבודה קשה בהגנה. אבל ההבדלים הברורים ניכרו כבר בפתיחה: בעוד שהיווני קיבל כדורים בחמש משש ההתקפות הראשונות ועשה 7 נק' בסדרת מהלכים נאים מאוד, אך כאלה שגרמו ליתר חבריו לא להיכנס למשחק, באראץ' רשם רק 4 נק'. מנגד, הענק של קאחה גם חסם פעמיים לקליעות שלוש מוצלחות ומנע עם איום לגג שתי קליעות בצבע. הרבע הזה בלבד, עוד לפני שאסטבן באטיסטה נשלח למלחמת ההתשה, הוכיח שלא רק דייויד בלאט חזר מאמן טוב בהרבה לקדנציה השניה במכבי ת"א. גם איבאנוביץ' להמשך שלו בקאחה.
•
הבעיה של מכבי ת"א היא לא בעצירת השלשות של קבוצת החוץ הטובה ביורוליג, אלא קליעתן. שלשה אחת בלבד הייתה למכבי בשני הרבעים הראשונים במשחק 1 ואפס שלשות עד המחצית במשחק 2. בשני המשחקים זה הוביל לפיגור. לבאסקים מנגד היו 7 בכל מחצית ראשונה מהמשחקים. הקליעה מחוץ לקשת היא הנשק החשוב ביותר, בטח הפופולרי בכדורסל המודרני. ובלעדיה אי אפשר לנצח, יעידו שלוש השלשות של בלו ברבע השלישי שהעניקו למכבי הובלה ראשונה בסדרה. כשמכבי לא קולעת שלשות זה אומר שבלו וגיא פניני מאבדים את הנשק החשוב ביותר שלהם. וכשליאור אליהו חוזר לימיו האפרוריים בוויטוריה אשתקד, מכבי אבודה. ועוד לא נגענו בהיעלמות של אידסון ופרקינס, כמו בהצלבה בעונה שעברה. 6:49 דקות לסיום המשחק פארגו ופרקינס היו יכולים לזרוק משלוש ולא עשו זאת מרוב פחד. טלטוביץ', הוארטס וסן אמטריו לא היו משקשקים לרגע. סביר להניח שבנוקיה הצהובים יזרקו ויעזו יותר. הם פשוט חייבים.
השוני הגדול ביותר בין מכבי לקאחה הוא במקום בו הן נמצאות בכל הקשור לידע וקשיחות. מכבי היא קבוצה חדשה שנועדה לבניה לעונה הבאה וזו שאחריה, עם צעירים מובילים שחלקם הגדול חסר כל ניסיון ביורוליג. בטח שבמעמדים גדולים כאלה. קאחה רצה שנים יחד, וכל שחקן בה כבר צבר כמה משחקים שמוגדרים כהכי חשובים. כשחקן ספסל שולי, כשחקן לתפקיד מיוחד. כאחד החשובים ברוטציה. לכן היה מרגש לראות את פארגו מתבגר בן רגע. או כמו ששרו החברים של נטאשה: "בדקה אחת שפויה".
40 הדקות של משחק 2 היו מהמרתקות שראינו מהצהובים בשנים האחרונות. או בכלל בכדורסל האירופאי. זה היה משחק של בושידו לצד חשיבה, תסכול שהולך יד ביד עם גאווה, שיפוט עלוב לצד מהלכים גאוניים ומפוזרים של כל שחקן ושחקן. אבל מעבר לניצחון הזה, בלאט יכול להיות גאה בדבר אחד שחניכיו שימרו לאורך כל 80 הדקות עד כה: הלחימה הבלתי מתפשרת. משהו שלקבוצה אותה הוביל אלן אנדרסון בעונה שעברה לא היה.
עכשיו דייויד בלאט כבר עם פניו למשחק 3. עוד משחק עונה. עוד משחק הגדרה וכזה שיכול להכריע. העבודה החשובה ביותר שלו לא תהיה להוריד את חניכיו לקרקע, אלא להחזיר את הבטחון לצ'אק אידסון, ובעיקר לדבר לראשו של דורון פרקינס. קשיחות, כבר אמרנו? פרקינס מתלונן מדי על כל נגיעה ואינו מבין כי זהו לא עוד משחק של עונה רגילה. זה המאני טיים של העונה. להרביץ זו יותר מהמלצה, זו חובה. ממי שצמח בזכות להיות המנהיג, מכבי חייבת משחק 3 גדול. בעצם, הוא זה שחייב לה.