בשקט בשקט, בלי שבאמת נשים לב, הפועל פ"ת דוהרת. שלא לומר דורסת. רק לפני חודשיים מדובר היה ביורדת בטוחה ופתאום זו קבוצה שנותנת הצגות, כובשת שלישיות ונראית בדרך להיחלצות מפוארת מהתחתית. לכחולים יש 27 נקודות עד כה, 13 מהן הושגו ב-6 המחזורים האחרונים. אם העונה היתה מתחילה בפברואר, היינו ודאי מדברים על צמרת.
בליגת העל האפורה, נטולת הברק וההפתעות, מעטים המקרים בהם קבוצה שלא נמנית על הגדולות מרתקת את הצופים ומספקת את הרענון הדרוש. הפועל עכו היא ללא ספק הפתעת העונה, גם קרית שמונה עושה, ולא בפעם הראשונה, צרות גדולות לכל הליגה. לאחרונה הגיעה תורה של פ"ת, על שלל הצלחות העבר שלה, שכבר נראתה בדרך לקריסה. העתיד, כך נראה, לא אבוד.
את ההצלחה אפשר ורצוי לזקוף בעיקר לאיש אחד - יובל נעים. המאמן שהחליף את אלי מחפוד ולקח קבוצה פצועה ושבורה, הפך סגל אלמוני כמעט לחלוטין לסיפור הצלחה ענק. פ"ת עדיין בפלייאוף התחתון וגם סכנת הירידה עדיין שם, אבל כבר עכשיו ברור שמדובר בהישג עצום. נעים הרים את פ"ת מהקרשים ויצר תלכיד מרענן ומרשים על טהרת הישראלים, צעירים ואנונימיים, שמנצלים כל דקה כדי לטרוף את הדשא ולהוכיח כי מקומם בליגה.
יובל נעים בנה בהפועל פ"ת קבוצה בצלמו ובדמותו - לוחמת, קשוחה, עיקשת וחסרת פשרות. נעים הוא מוטיבטור, מאמן שחי את המשחק. הוא גם תיאטרלי ואגרסיבי, מה לעתים מעיב על ההצלחה המקצועית, אבל זה עובד. השחקנים עובדים בשבילו, נלחמים בשבילו והתוצאות בהתאם. גם האוהדים, שלא עשו לו חיים קלים עם הגעתו, בעקבות סכסוך עימו מתקופתו כמאמן הפועל ר"ג, מביעים הערכה מלאה לתרומתו.
אולם, לומר שמדובר במוטיבציה ותו לא, יעשה עוול ליובל נעים. זה הרבה יותר מזה. המאמן ניצל את חלון העברות של ינואר בחכמה ושדרג פלאים את הסגל. שחקן הבית יניב לוזון הוחזר מסכנין ומאז יש סדר במרכז השדה, פביאן סטולר השוויצרי - הקשר שהוסב לעמדת הבלם - הוחתם והתברר כהצלחה גדולה.
נראה שמשימת ההינצלות תוכתר בהצלחה, אבל יש להפועל פ"ת עוד כמה מטרות חשובות וקריטיות לעתיד המועדון. האחת, המשכיות תקיעת יתר במרכז הטבלה ותצוגות כדורגל טובות, תוך שמירת השלד הקיים לעונות הבאות. המשימה השנייה והחשובה מכל, היא שיקום מחלקת הנוער, שייצרה בעבר את מיטב שחקני הכדורגל הישראלי. עד אמצע העשור הקודם הסתמכה פ"ת על הכישרון המקומי, אולם רצף של עונות רעות וירידה לליגה הלאומית, פגעו קשות בפס הייצור, ההגמוניה ששררה עשרות שנים הגיעה לסיומה והכישרונות בעיר נטו לכיוון היריבה מכבי פ"ת.
החזרת עטרה ליושנה בהפועל פ"ת לא תיתכן רק בהחתמת שחקני רכש טובים, או הבאת משקיע בעל ממון, אלא תתאפשר רק בהבראת הסרט הנע של שחקני בית. הפועל פ"ת מעולם לא התהדרה בתקציבי עתק, אבל עיצבה לא מעט מההיסטוריה של הכדורגל הישראלי עם תוצרת מקומית - רפי כהן, אלון חזן, ניר לוין, יוסי שושני, בני קוזושווילי, ניר אלון, יוסי שבחון, מנור חסן, טוטו תמוז, אופיר קופל, וואליד באדיר, מיכאל זנדברג, אבי יחיאל והרשימה עוד ארוכה.
גם העונה, כאמור, השלד הקבוצתי בנוי מצעירים שאפתניים, אם כי לא ממחלקת הנוער הפתח תקוואית אלא מספקית השחקנים העיקרית של המועדון, בית"ר טוברוק, שהעבירה העונה למלאבס את עידו אקסברד, אלון תורגמן, רפי דהן ודודו ביטון. יובל נעים קיבל בשמחה את חומר הגלם ויצק אותו לתלכיד מושלם. ילדי טוברוק קיבלו את הבמה ועשו לעצמם שם שלבטח יעניק להם יום אחד חוזה משופר בקבוצה גדולה יותר. כל זה נחמד וטוב לעכשיו, אך בטווח הרחוק דרוש שינוי גדול במחלקת הנוער המקומית.
אם הפועל פתח תקוה תחזור להוות פלטפורמה לשחקני בית אמיתיים - שאוהבים את המועדון ומזוהים איתו בכל ליבם - רק אז תוכל לחזור באמת לימיה הגדולים. את המוטיבציה לעשות את המהפך בטוח יש לה, גם המוטיב טור האולטימטיבי כבר עובד אצלה.