לפני 20 שנה עזב קני דלגליש את ליברפול בגלל תשישות והתקף חרדה. אפשר היה להבין אותו. לא זו בלבד שרק שנה וחצי קודם לכן הוא הקדיש את מיטב זמנו וכוחותיו לביקורים בהלוויות ואצל משפחות 96 קורבנות אסון הילסבורו שחרתו בו אותות וצלקות, אלא שעל כר הדשא החל הכרסום ההדרגתי בליברפול הגדולה, בעוד האחריות, המורשת והציפיה נותרות בשלהן.
ליל ה-21 בפברואר 1991 היה הצומת (הקש) האחרון. ליברפול התארחה אצל השכנה העירונית אברטון במשחק חוזר בשמינית גמר הגביע האנגלי. למרות שהמשחק נערך בגודיסון פארק, שושלת היוחסין ועץ היכולת הפכו את ליברפול לפייבוריטית. ואכן, במחצית הראשונה העלה פיטר בירדסלי את האורחים ליתרון 0:1, אלא ששתי דקות אחרי ההפסקה השווה גראם שארפ ל-1:1. מאותו רגע ואילך התנהל לעיני 38 אלף צופים בגודיסון פארק אחד ממשחקי הפינג פונג הגדולים בתולדות הטורניר הוותיק בתבל. בירדסלי קבע 1:2, שארפ החרה-החזיק 2:2. איאן ראש כבש בדקה ה-77 וליברפול הוליכה בפעם השלישית, 2:3. אלא שבתוספת הזמן דחק המחליף הכחול טוני קוטי נעל חדה ברחבה, 3:3. הארכה.
אברטון חזרה מפיגור שלוש פעמים, ודלגליש כסס ציפורניים, בדק לחץ דם, השאיר את לחצן המצוקה קרוב לספסל, ולא נרגע גם כאשר ג'ון בארנס הצטרף לכובשי ליברפול, 3:4 לאדומים. בצדק: כי בדקה ה-114 צץ קוטי שוב וצבט, 4:4. מסך. לא בדיוק: אברטון זכתה בהגרלה לארח את הריפליי השני אחרי חמישה ימים, וניצחה בו 0:1, אלא שקינג קני כבר לא היה שם על הקווים. בבוקר שאחרי ה-4:4 המונומנטלי ההוא, אחרי יתרון שנשמט ארבע פעמים ב-120 דקות, אחרי תרשים א.ק.ג שהצביע על סכנה ללב, לגוף ולנפש - התייצב דלגליש בפני השחקנים, המועדון, והמצלמות שחוק, גמור, נפול רוח ומרוט נוצות, והכריז: "אינני יכול יותר".
עשרים שנה אחרי הוא חוזר לזירת הפשע. הדרבי של ליברפול. אנפילד אמנם מחליף את גודיסון פארק, אבל מפלס הדאגה גבוה מתמיד. שונה, אבל עצום. ליברפול לא זכתה בכתר אליפות מאז ימי מנג'ר דלגליש (1990). ליברפול מבקשת להחזיר עטרה ליושנה. ליברפול בבור תחתית מקצועי אפל. אבל לפחות הפעם הופקדה בידי המלך הסקוטי משימה אחרת: להוציא את העגלה מהבוץ. הפעם לא רובצת על כתפיו מעמסת ההובלה בנתיב המוזהב. הפעם הנזק נגרם על ידי אחרים, והוא יכול להיות המדריך, המתקן, המנהיג שיכוון את הסוסים בחזרה אל דרך המלך. בתסריט האופטימי של האוהדים הוא מסוגל גם להיות המשיח – זה שיוביל את הכרכרה לארמון (התארים).
אבל אם מהיציע דלגליש לא היה משוכנע עד כמה המשימה מפרכת, הוא קיבל פרופורציות-אינסטנט בשני המשחקים הראשונים בהם כבר מילא ישבנו את כס המנג'ר החדש. ליברפול הפסידה בגביע למנצ'סטר יונייטד – ותודה לשופט הווארד ווב שהחלטותיו המפוקפקות עירפלו קמעה את הראיות החיוורות של כל 90 הדקות של ליברפול - ובליגה לבלקפול. זה היה הפסד מספר 10 של האדומים העונה. רק וולבס הפסידה יותר. זה דירדר את ליברפול עד כדי ארבע נקודות מהקו האדום. לראשונה זה עידן ועידנים זה הוריד את הדרבי הנוכחי של ליברפול מהאולימפוס של יוקרה, מוניטין וטוהר התואר, והפך אותו לדו קרב תרנגולים, מאבק ירכתיים, מלחמת כל בכל על מנת לקום ולא ליפול.
לא בטוח שקני דלגליש הוא הפתרון של ליברפול, אבל הוא לבטח לא הבעיה שלה. העובדה שהוא נטש את זירת הניהול והאימון לפני עשור, ולא מורגל ב-Wheeling and dealing של זירת הכדורגל המסחרית-קפיטליסטית אפופת הסיכונים והסוכנים של המאה ה-21, היא משוכה פעוטה ונטולת משמעות לעומת הצורה בה נבנתה/נהרסה ליברפול של התקופה המודרנית. בסגל של הקבוצה הנוכחית, במיוחד בהגנה ובהתקפה, יש פחות כשרונות הולמים מאשר בכנס מודחי "כוכב נולד". חוסר היציבות שהנחילו באנפילד הבעלים הקודמים, ג'ורג' ג'ילט וטום היקס, והטעויות שנעשו על ידי שני המנג'רים שדלגליש ירש, רפא בניטס ורוי הודג'סון, בסעיף הרכש, הובילו לכך שרק מספר האפסים בהמחאה הכוללת שיצאה מהחשבון של ליברפול גדול ממספר האפסים שנחתו במועדון.
לדלגליש אין בכך חלק – וזה כבר יתרון. כמעט שאין לו מה להפסיד. שום אכזבה לא יכולה למעשה להיות מונחת לפתחו, לפחות לא עד הרגע שטום וורנר וג'ון הנרי, הבעלים הטריים, ישלשלו לידיו כמה מעות חדשות על מנת לרענן ולשדרג. הנרי יגיע מחר לדרבי, ומהלך החיזוק הראשון, למרות שאיננו אידיאלי בשוק של אמצע העונה, עשוי להתבצע כבר בינואר. אבל המטרה העיקרית של דלגליש היא לייצב את הספינה. להחזיר את האמונה. לעמוד על הפיגומים ולהראות שאפשר להלביש עליהם אדרת אחרת.
במידה מסוימת יש דימיון מסוים בין ליברפול למכבי ת"א, בין קני דלגליש למוטי איוניר, לפחות במאפייני הצומת בו הן חונות כרגע. שני המאמנים החדשים קיבלו קבוצות עם מסורת, רקורד ומוניטין הזקוקות לניעור והרכבה. שניהם קיבלו מוצרים פגומים. שניהם נבחנים לכאורה בזמן קצר ושאול של פחות מחצי עונה, אבל מבחן התוצאה שישאיר אותם בראש המערכת הוא לאו דווקא של זכיה בתואר (מכבי) והגעה לאירופה (ליברפול), כי אם של שינוי מקצועי ותדמיתי: מכשלון מפואר לקריאת תגר. מבזבזנות ראוותנית לאמונה תאוותנית. מבחינה זו הדרבי הזה של ליברפול הוא אבן דרך לליברפול ולקינג קני כמו שהדרבי התל אביבי בתחילת החודש הבא יהיה סוג של חציית רוביקון עבור מכבי ופרינס מוטי.