מין בשאינו מינו

אני חושב שאני מקריח. זה לא מצחיק; בשבועות האחרונים השיער שלי הופך דליל יותר כל הזמן. נראה לי שבקרוב אצטרך לגלח אותו כדי שיחשבו שזו קרחת מרצון. היילי אומרת שאני הוזה, אבל היא בהכחשה. נכנסתי לאינטרנט וניסיתי למצוא תרופות נגד התקרחות אבל כל העסק הזה נראה לי קצת מסוכן. עוד לא מצאתי תכשיר אחד שלא מציע להוסיף 10 סנטימטרים לאיבר המין שלי, חוץ מהעניין של השיער. בסוף השתמשתי במשהו שסבתא של היילי הביאה לנו. חומר דוחה כזה בצנצנת פלסטיק. בינתיים אני לא רואה שיפור, אבל הריח של זה הרס לי את התיאבון ליומיים אז לפחות רזיתי קצת.

• אל תגידו לנו שעוד לא קראתם את שאר הפרקים. בסוף ייגמרו הצ'אנסים

המזל הוא שכמו שאתם בטח יודעים, כבר חזרנו להתאמן והכול. השגרה בדרך כלל מסיחה את דעתי מדברים כאלו. היה נחמד לפגוש את כולם שוב במועדון ולהכיר את החבר'ה החדשים. כשהגעתי לבדיקות הרפואיות, חיכה לי פרצוף מוכר בחדר האחות.

- "מה קורה, זיין?!"
- "מה אתה עושה פה, מרטין?"
- "נגמרו הקייטנות, אז אני עוזר פה בינתיים. מה איתך, צריך קונדומים, יא שד?"
- "מה?! לא. איפה הרופא"
- "אין רופא בינתיים. קח, תמלא את זה".

הוא הגיש לי כמה טפסים על לוח ועט. התחלתי למלא אותם תוך שהוא ממשיך לעמוד על ידי עם חיוך סוטה. אחרי כמה דקות הבנתי למה. בתחתית הטופס היה חלק שלא זיהיתי משנים קודמות – "הרגלים מיניים". זה היה סעיף שלם עם כמה וכמה שאלות שכולן עסקו בפעילות המינית במהלך הפגרה. מרטין ראה שהיססתי.

- "מה קרה? מתבייש?"
- "מה זה? זה לא היה בשנים הקודמות"
- "זה בגלל כריסטיאנו רונאלדו. מתברר שכל קיץ הוא היה חוזר עם איזו מחלה אחרת והביטוחים גמרו את המועדון"
- "אז עכשיו כולם צריכים למלא את זה?"
- "כן. והמקום הריק בסעיף F זה בשביל לציין תנוחות ספציפיות".

טוב, מיותר לציין שהסיפור הזה של הבדיקות החדשות היה שיחת היום. העובדה שהמועדון חייב את כולם להצהיר בגלוי על מעלליהם נתנה לגיטימציה לדיון ארוך שכולו החלפת 'סיפורי קרבות' מהקיץ האחרון. כולם – הרווקים, הנשואים, הגרושים והמאורסים – כך מתברר, היו עסוקים מאוד בפגרה. ממה שהצלחתי להבין דימיטאר היה מעורב באיזושהי "מסיבה" שכללה מספר לא קטן של לוליינים מקרקס בולגרי ידוע ופטריס בילה כמה ימים סוערים במנזר בדרום צרפת. בין לבין שמעתי כל מיני מילים ("חיות משק", "חציל גמדי", "ההוא ששיחק את השמן בבוראט") והכול ביחד גרם לי להרגיש די לא שייך. אני בטוח שמי שעוקב אחרי מה שאני כותב כבר הבין את זה לבד, אבל אני לא ממש הרפתקן בכל מה שקשור לחיי המין שלי.

מאז שהתאומים נולדו לא לי ולא להיילי יש ממש זמן או כוח אז אתם יודעים איך זה, מדי פעם, בראש חודש או משהו כזה, משתדלים למצוא קצת זמן וניגשים לעניין. אם הרוח שורה עליי, זה נמשך משהו כמו 15-20 דקות, אם לא, פחות. ובכל מקרה, חייבים לגמור לפני שמתחיל 'טופ שף'. בקיצור, בימים הראשונים השתדלתי להימנע מכל החלפת החוויות הזאת והאמת היא שאף גם לא ממש התעניין בסיפורים שלי, כנראה כי כולם ידעו שאין כאלו. יום לפני שהמראנו למזרח, הייתי בדרך לחדר המשקולות כשמרטין ניגש אלי. בפעם הראשונה מאז שהכרתי אותו, הוא נראה רציני לגמרי.

- "פלטץ', אנחנו צריכים לדבר"
- "שאלתי בשבילך, וכן, זה אמור לכאוב אחרי שלוש פעמים בשעתיים".
- "לא, זה לא בקשר לזה"
- "אה. אז מה קרה?"
- "שמע, אני לא יודע איך.... מצאו אצלך בעיה בבדיקות"
- "באמת? מה, הקרסול?"
- "לא, לא משהו כזה. אני מדבר על הסעיף החדש, אתה יודע".
הוא הראה לי דף  שהוא לקח מהמשרד של הרופא.
- "איך זה יכול להיות? מה יש לי בכלל?"
- "הפטיטיס CR7. זה זן חדש שקרוי על שמו של..."
- "כן, הבנתי. זה לא הגיוני, איך זה יכול להיות?"
- "לא יודע אחי. רק רציתי שתדע. אל תדאג, אני בטוח שבקרוב ימצאו תרופה".

כמובן שתוך שעתיים כל המועדון כבר ידע מי היחיד שחזר מחופשת הקיץ עם מחלת מין. באופן אבסורדי ובניגוד למה שחשבתי, כל הנושא עשה פלאים לפופולריות שלי. כולם חזרו בשלום מהקרב, אבל רק לי היתה צלקת שהעידה עד כמה הוא היה קשה. קיבלתי חיוכים, טפיחות על השכם, קלישאות ("וואלה פלטץ', מים שקטים כנראה באמת חודרים עמוק"). מה שכן, במקלחת כולם דאגו להישאר רחוקים.

בכל מקרה, אתם כבר מכירים את החולשה שלי בכל מה שקשור לתהילה אז כששאלו אותי איך זה קרה הקפדתי לא להיכנס לפרטים, אבל גם סירבתי להכחיש. אם הם היו יודעים בדיוק עד כמה מצומצם ושגרתי היקף הפעילות המינית שלי, הם היו מבינים שבוודאי מדובר בטעות. זה גם מה שאני חשבתי. הרי לא יכול להיות שבאמת יש לי מחלת מין, נכון? חשבתי לרגע להתקשר להיילי ולשאול אותה אבל אפילו אני לא מספיק מטומטם בשביל לעשות דבר כזה.

באותו ערב דימיטאר ופטריס הציעו לי להצטרף אליהם לסיבוב מועדונים, אבל העדפתי לוותר. למחרת, בדיוק בזמן ההתכנסות, קראו לי למשרד של הרופא. עזבתי את חדר ההלבשה לקול תשואות וניגשתי למשרד של הרופא הראשי. הוא סימן לי לשבת.

- "איך אתה מרגיש?"
- "בסדר..."
- "תשמע, תהיה בעיה לתת לך לשחק עם המצב שלך"
- "אתה צוחק עליי"
- לא, ממש לא. אנחנו לא רוצים לקחת אחריות במקרה של הידבקות"
- "רגע, שאני אבין: אתה זה שאישרת להחתים את מייקל אואן, ואיתי יש בעיה?!"
- "זה לא רלוונטי"
- "אני לא יודע מה להגיד לך, אני לא באמת מבין איך זה קרה"
- "מה היה היקף הפעילות המינית שלך בפגרה?"
- "בוא נראה... פעמיים"
- "בשבוע?"
- "השתגעת?!"
- "אוקי, יכול להיות שיש משהו שגרם לבדיקה לצאת חיובית? משהו שאכלת? איזה תכשיר שהשתמשת בו?".

מתברר שחלק מהמרכיבים הסודיים בחומר שקיבלתי מסבתא של היילי היו לא ממש קונבנציונליים. הרופא אישר לי להמשיך לשחק בתנאי שאשבע שלעולם לא אגע בזה יותר. אני הסכמתי ובתמורה השבעתי אותו שלא יספר לאף אחד. כעבור יומיים התברר שאף אחד מאיתנו לא קיים את ההבטחה שלו. הבנתי את זה מההערות של החבר'ה ("פלטץ', החרא שאתה שם בשיער טוב לשפשפות? הטלק לא עוזר לי"), אבל הם כולם יכולים ללכת להזדיין; המפרצים בצד ימין של הראש שלי התחילו להיעלם.