לא חסרים סיפורים במונדיאל 2026, שנכנס רק היום (שבת) לשלב שמינית הגמר. אחד מרגעי השיא של הסיבוב הקודם הגיע בזכות הגיבור האמיתי של משחקי הכדורגל, לא אחר מהכדור. קרואטיה הפסידה 2:1 לפורטוגל והודחה, אחרי ששער השוויון של איגור מנטוביץ' נפסל בעזרת צ'יפ קטן על הכדור.
מדובר בפעם הראשונה בה אנחנו רואים כדור עם שבב, שבב כמעט מזערי כלפי חוץ אך כזה שייקר את עלותו של כל כדור ל-170 דולר. השבב בתוך הכדור, הטריונדה, נתפס עוד לפני הטורניר בתור אחד הדברים המסקרנים ביותר. עכשיו, אחרי שקרואטיה הודחה הביתה, אפשר להבין מדוע.
הכדור החדש פותח במשך 3.5 שנים ועבר כ-300 בדיקות מעבדה לפי ההודעה של אדידס. הצ'יפ נועד לסייע במקרה של בדיקות נבדל באופן חצי אוטומטי, מה שייעל את בדיקות ה-VAR ויוביל לסופן של מתיחות הקווים שהפכו לחלק בלתי נמנע מהכדורגל הישראלי.
הצ'יפ עוקב אחרי ההאצה של הכדור והתנועות שלו במרחב, כך שכל מגע משפיע עליהן בצורה משמעותית. אם היה שינוי בתנועה (שלא מבוסס כמובן על התנגדות האוויר או התאוצה הקבועה של הכדור), אז היה מגע. לכן מדובר בכלי משלים ל-VAR, כזה שיכול להוביל למידע מדויק יותר. הצ'יפ עצמו מחובר לחדר שופטי הווידאו שיכולים להסתכל על הגרפים ולהחליט באופן חד משמעי.
האתר הרשמי של פיפ"א טוען שהבעיה המקורית לשמה נוצר השבב היא הנקודה בה נוצר מגע בכדור בכל הקשור לנבדל. המערכת עצמה יעילה פי כמה מווידאו, שלרוב מבוסס על 50 או 60 פריימים בשנייה, ויכולה לאשר כל שאלה של מגע או חוסר מגע, למשל במקרה של כדורי יד ברחבה. במקום הילוכים חוזרים של דקות ארוכות לאותה נגיעה, הכדור עצמו מעניק את המידע. אין מצלמה, אין GPS, אלא רק נתוני מהירות, סיבוב ותאוצה.
השורה התחתונה - עד היום השופטים הסתמכו אך ורק על הראייה, מה שראו בעיניהם או דרך ה-VAR. המידע של הכדור פותח עבורם מעין חוש נוסף, חוש המישוש, בזכות הדרך בה ניתן לדעת מתי היה שינוי בנגיעה עצמה, ולהוביל לצדק במהירות. מה שהכדורגל היה צריך, לא?
תלוי את מי שואלים. השער של קרואטיה נפסל אחרי שנמצא בווידאו כי מנטוביץ' לא נגע בכדור, במה שלא היה שובר את מלכודת הנבדל (והיה מוביל לשער חוקי). הנתונים מהכדור הראו שמנטוביץ' אכן נגע בו, מה שהוביל לאופסייד והעלה את פורטוגל במקום לשלוח את המשחק להארכה במצב של 2:2.
רונאלדו מחבק את מודריץ`. משחק שייזכר (Buda Mendes/Getty Images)
מה היה קורה אם היה מדובר בנגיעה מקרית? שאלה טובה. אחת הבעיות הגדולות ביותר בכדורגל, גם בעידן ה-VAR, היא ה"מוחלטות" של החוקים. ראינו בעבר שער של פטריק במפורד בפרמייר ליג, למשל, נפסל אחרי שהיד שלו הייתה באופסייד. אמנם יש ניסיונות לשנות את חוק הנבדל, אבל במציאות של היום, ה-VAR מוציא את מרחב התמרון משופטים.
נדיר מאוד לראות שופט הולך נגד ה-VAR, ויהיה נדיר עוד יותר לראות שופט הולך נגד הוכחות חד משמעיות לשינוי בתאוצה או במיקום. זה עשוי להוביל לתוצאות מוחלטות יותר, אך בסופו של דבר הכדורגל, כמו החיים, אינו חד משמעי. ברגע ששופטים נשמעים באופן מלא ל-VAR ולא סומכים על האינטואציה שלהם, הכדורגל הופך ל"צודק" במקום "חכם". האם זאת תמיד האפשרות הנכונה?
זלטקו דאליץ', המאמן שהגיע עם קרואטיה לגמר ב-2018 והודח איתה בשלב הנוקאאוט ב-2026, פחות התרשם: "חשבנו שזה שער. הרגש יצא מהכדורגל. ה-VAR יכול לעזור, אבל הוא הורג את התשוקה. הלכנו רחוק מדי. קרואטיה הפסידה את המשחק, אני לא רוצה לדבר על כך מעבר".
שברון הלב הקרואטי, במה שייתכן והיה הרגע האחרון של לוקה מודריץ' בתור כדורגלן מקצועי, גדול. הכדור היה מרחק סנטימטרים בודדים מהראש של מטאנוביץ', מה שהוביל לכך שגם עין מנוסה שהייתה צופה בסרטוני וידאו במשך דקות ארוכות לא הייתה מזהה את הנגיעה הזאת. אם זה המצב, האם צריך לפסול את השער?
כנראה שכן. אם השופט היה מחליט לפעול נגד ה-VAR וקרואטיה הייתה מנצחת בהארכה, מה שהיה יכול לקרות אחרי היתרון המנטלי של שער שוויון דרמטי בשלב מאוחר (ובהתחשב בדרך בה המשחק התפתח), השופט המוערך אספן אסקאס היה הופך לאויב האומה הפורטוגלית. ייתכן שלא היו נותנים לו לשפוט במשחק בינלאומי.
ומצד שני, כדור שקולט תנועה פי 10 יותר מהר מעין אנושית יקבע? המתנגדים ל-VAR, כמו דאליץ', יטענו שזה מוציא את כל הרגש והופך את הכדורגל למשחק טכני ואף פחדני, כזה בו אנשים ינסו להימנע מטעויות דומות. הרעיון המקורי חיובי, אך הפער הקטנטן הזה עשוי להיות משמעותי.
פער מעניין אחר טמון דווקא בזווית שלא רלוונטית למונדיאל, אבל כן לטורנירים אחרים - כסף. בליגת העל, למשל, בממוצע יש כ-2,500-3,000 כדורים. בליגות גדולות יותר, כאלה עם 38 מחזורים, המספר עולה. אם כדור כזה עולה 170 דולר, זה אומר שליגת העל תצטרך להוציא על הכדורים החדשים כ-425 אלף דולר, 1.28 מיליון ש"ח (כששער הדולר נמוך באופן יחסי), וזה עוד לפני שדיברנו על קבוצות שישתמשו בדאטה שאפשר להפיק מהנגיעות והתגובה לכדור באימונים.
כדורגל, במהותו, הוא המשחק של העם. שתי אבנים וכדור אמורים להספיק לכם כדי לשחק בשכונה. ברגע שהכדור עולה 170 דולר, הרצון לצדק פוגע בשוויון בין הליגות השונות ואפילו בתוכן. מה שעבד במונדיאל לא יוכל בהכרח לחלחל לשאר הליגות בקצב שווה, גם אם פיפ"א תחליט לממן כדורים כאלה ברמה מסוימת.
האם הצדק שווה את זה? התקנת ה-VAR במגרשים הייתה עניין מסובך, אך בפועל העלויות נמוכות יותר שכן מדובר בהתקנת מצלמות חד פעמית ובהשמשה חוזרת שלהן ושל תשתיות התקשורת לכל אורך העונה. כדור כדורגל, במשחק מקצועני, יוצא מהמשחק לרוב אחרי 10-15 דקות. האם פיפ"א חשבה על כך?
התשובה האמיתית, כנראה, תגיע אלינו רק במהלך העונה הבאה. בינתיים, כמו הפסקות השתייה, ה-VAR וכל שינוי שהיה בשנים האחרונות בהשוואה לכדורגל שגדלנו עליו, לנו נותר רק להתרגל.