המספר 22 הוא לא סתם מספר כשמדברים על ארסנל. ארסן ונגר, המנג'ר הצרפתי המיתולוגי, אימן את ארסנל (כמעט) 22 שנה, בין 1996 ל-2018. והאליפות הטרייה, עליה חתום מיקל ארטטה, הגיעה 22 שנה אחרי האליפות הקודמת.
ונגר הוא כמובן גדול מאמני ארסנל בכל הזמנים, ואחד מהגדולים שאימנו בכדורגל האנגלי בכלל. כשהגיע לאצטדיון הייבורי ב-1996 הכותרת באחד העיתונים בלונדון הייתה "ארסן מי?".
אבל ההתנשאות האנגלית על המאמן הצרפתי הממושקף, שנראה כמו מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת סורבון, התחלפה מהר מאוד בהערכה רבה. מעבר להישגים שהיו לו עם התותחנים, הוא שינה את תרבות הכדורגל באנגליה, בעיקר בכל מה שקשור בהתנהלות השחקנים, במקצוענות שלהם, בתזונה ובטיפול בהיבטים פסיכולוגיים.
ונגר הדריך את ארסנל ב-1,235 משחקים, בהם רשם 707 נצחונות. הוא זכה בשלוש אליפויות, שבעה גביעים – וזה כלל גם שני דאבלים ואליפות אחת מיוחדת, זו של עונת 2003-04, שבה הקבוצה לא הפסידה כלל – עונת ה"אינווינסבלס" – הבלתי מנוצחים.
ונגר היה ונשאר אגדה בארסנל, אבל דבר אחד הוא לא הצליח להשיג: את ליגת האלופות. צ'לסי עשתה זאת, מנצ'סטר סיטי, אפילו אסטון וילה ונוטינגהאם פורסט, שלא לדבר על ליברפול ומנצ'סטר יונייטד. ארסנל הייתה הכי קרובה לזכייה לפני 20 שנה, בגמר שהתקיים בפריז. היא כבר הובילה 0:1 מול ברצלונה, אבל נוצחה 2:1.
הערב ארסנל תנסה לזכות בגביע עם האוזניים הגדולות בפעם הראשונה בתולדותיה. זה לא יהיה פשוט שכן היריבה היא אלופת אירופה המכהנת, פריז סן ז'רמן, שנחשבת בעיני מרבית הפרשנים לפייבוריטית.
אבל אחרי הזכייה באליפות ההיסטורית, הלחץ על הכתפיים של השחקנים ובעיקר של מיקל ארטטה ירד. מצד אחד זה יכול להיות מעט בעייתי, כי לכאורה לקבוצה כבר יש תואר אחד חשוב והעונה הזו בכל מקרה תיחשב להצלחה ענקית גם אם ארסנל תפסיד בגמר. מצד שני, הזכייה באליפות עשויה לגרום לקבוצה להיות יותר משוחררת ולהציג כדורגל יותר איכותי מזה שראינו במשחקים הלחוצים לקראת סוף העונה.
בדצמבר ישלים מיקל ארטטה שבע שנים כמאמן ארסנל, תקופת זמן ארוכה למדי עבור מי שזו בעצם משרת האימון הראשונה שלו. לפני כן הוא היה עוזרו של פפ גווארדיולה במנצ'סטר סיטי.
בשש וחצי השנים שלו באצטדיון האמירויות ארטטה ניצח ב-213 מ-352 משחקיו כמאמן ארסנל – אחוזי הצלחה גבוהים יותר מאלו של ונגר. יש לו כבר אליפות אחת וגביע אחד, אבל אם הוא יזכה בליגת האלופות הוא יעשה את מה שארסן ונגר לא עשה בכמעט 22 שנים בקבוצה.
אז לא, גם אם ארסנל תנצח את פסז' הערב באצטדיון פרנץ פושקאש בבודפשט, וגם אם המאמן הבאסקי יניף את הגביע עם האוזניים הגדולות, הוא עדיין לא יהיה גדול כמו ארסן ונגר.
אבל דבר אחד בטוח: אם זה יקרה, מיקל ארטטה ייכנס לרשימת המאמנים הגדולים ביותר שהיו בהיסטוריה של התותחנים, לצידם של הרברט צ'פמן, ברטי מי, ג'ורג' גרהאם וכמובן ארסן ונגר. ולעשות את זה בגיל 44 זה חתיכת הישג.