לפי כל הסימנים, עוד עידן עומד להסתיים: ארבע שנים לאחר שחתם בשורות הירוקים, עבדולאיי סק צפוי לעזוב את מכבי חיפה. סק בן ה-33, שבקיץ ייתכן וייצג את נבחרת סנגל במונדיאל, לא תמיד היה במיטבו - אבל תמיד ייזכר בתור אחד משרשרת של בלמים זרים גדולים שלבשו ירוק.
אז לרגל הפרידה של סק, הנה חמישה בלמים גדולים ששיחקו במכבי חיפה לאורך השנים - והניסיון הצנוע שלי לקבוע מי מהם הוא הגדול ביותר. יש לציין כי כמובן שהיו עוד שחקנים - מאולג קוזנצוב דרך אנדריי אוסטרובסקי ודילן בטובינסיקה - כולם שחקנים שהשפיעו יותר או פחות, אבל החמישה הבולטים ביותר לפניכם.
במקום החמישי: ז'ורז'ה טישיירה
על פניו - הוא הכי פחות הישגי. בניגוד לארבעה האחרים שיהיו כאן, הוא לא זכה עם הקבוצה באליפות - ובכל זאת, הפורטוגלי ראוי לאזכור. שיחק עונה אחת במדים הירוקים, אבל איזו עונה זו היתה - עונת 2009/10, שבה הקבוצה שיחקה בשלב הבתים של ליגת האלופות, והיתה רחוקה מרחק נגיעה מזכייה באליפות שנייה ברציפות. שיתוף הפעולה שלו עם דקל קינן במרכז ההגנה גרם לכך שמכבי חיפה ההיא ספגה 16 שערים בלבד בעונה שלמה. הדובדבן היה השער היחיד שטישיירה כבש במדים הירוקים - וזה היה במחזור האחרון נגד בני יהודה; עד שהסופה, והגול של זהבי, טרפה הכל.
במקום הרביעי: רפאל אולארה
סמל לשושלת גדולה אחרת של המועדון - שרשומה על שמו של רוני לוי. אותן שלוש אליפויות באמצע האלפיימז, שבהן מכבי חיפה היתה מעל כולן בכל אספקט. אולארה שיחק בעונה אחת, האחרונה - אבל כזו שנחשבת לאיכותית ביותר מבין כל השלוש (2005/06). כאן, הוא שיתף פעולה במרכז ההגנה עם אריק בנאדו בקבוצה שדרסה את הליגה (16 נקודות הפרש מעל הפועל ת"א שבמקום השני) - שהיתה לא רק התקפה חזקה, אלא גם הגנה של ברזל. דומיננטיות שיא.
טישיירה. זכור לטובה (אלן שיבר)
במקום השלישי: עבדולאיי סק
מבין החמישייה, השחקן שהחזיק הכי הרבה זמן במדים הירוקים - ארבע שנים הוא שיחק במכבי חיפה (מ-2022 ועד העונה הנוכחית), אבל הוא סמל גדול לשושלת ברק בכר: קבוצה שהיתה "מהאירופאיות" ששיחקה כאן, ולא בכדי גם עשתה את זה באירופה - כשהגיעה לשלב הבתים של ליגת האלופות, הישג שספק אם ישוחזר בשנים הקרובות. בעונת 2022/23, סק היה חלק מחוליית הגנה זרה לחלוטין, שכללה את דניאל סונדגרן, דילן בטובינסיקה לצידו ופייר קורנו בצד שמאל - קו שהצליח לעשות קמפיין לא רע בכלל (כולל הניצחון על יובנטוס) וריצה אדירה בליגה. גם כשההגנה ההיא התפרקה, סק נשאר - וייזכר כשם גדול בדברי ההגנות הירוקות.
במקום השני: בוגדן פלאניץ'
מי שבא לפני סק, וכאן בגלל השילוב בין איכות להישגיות. פלאניץ' הגיע למכבי חיפה ב-2020, יחד עם מאמן חדש ושמו ברק בכר, במטרה לשבור את הרצף השלילי - עשר שנים ללא תואר אליפות. וזה אכן קרה - גם בזכות חוליית הגנה חזקה מאוד, ודומיננטיות של בלם אדיר (שהפכה גם את שון גולדברג, שהיה לצידו, ממגן ליגה סביר לבלם מצוין). פלאניץ' הביא את חיפה לשיא שלה - הוא שבר את המנחוס בעונת 2020/21, לקח עוד אליפות שנה אחת אחר כך - והביא את הירוקים שוב לליגת האלופות עם הקמפיין האירופי הנהדר. אח"כ הוא הלך לעשות כסף בשבאב אל אהלי, אבל ייזכר כאחד הזרים הגדולים שלבשו ירוק.
ובמקום הראשון: רומן פץ
למה הוא כאן? פשוט כי הוא היה, כמאמר השיר, הראשון שכל אחד מכם יזכור. בוודאי אוהדי מכבי חיפה הוותיקים. פץ הגיע למכבי חיפה ב-1993, והיה חלק מגל של זרים שהגיעו לישראל אחרי התפרקות ברית המועצות. אבל פץ הטביע חותם בכמה דרכים - שכולם קשורות לרגל ימין שלו. על הנייר, הוא הוביל את החלק ההגנתי של מכבי חיפה לצד בלמים כמו אלון חרזי ואיתן אהרוני - לשליטה מובהקת בליגה, בעונה היסטורית, עונה שהסתיימה ללא הפסד.
ויש לו גם רגע משלו - אותו שער מרהיב נגד טורפדו מוסקבה באירופה, שסימל עוד פריצת דרך בעונה ההיא של הירוקים; והיא קמפיין אירופי מוצלח ראשון לקבוצה ישראלית, בסך הכל שנתיים אחרי שהתחלנו לשחק תחת אופ"א (רבע גמר גביע מחזיקות). השיא של פץ נגמר יחסית מהר - עוד באותה עונה, הרגל שלו נשברה באותו פאול של מאיר מליקה, שאחריו פץ התקשה להתאושש ולחזור ליכולת הרגילה. אבל חלקו בקבוצה ענקית של המועדון, היכולת האדירה כבלם, והשער ההוא באירופה - גרמו לו להיזכר כבלם הזר הגדול ביותר שלבש ירוק.