רועי משה, בן 36 בנופלו, היה בעל מדהים ללינור שהייתה ב-7.10 בהריון עם גילי, הילדה השלישית שלהם, ואבא ראוי להערצה לדניאל והראל. אחד כזה עם ערכים שאתה רוצה שיהיו לילדים שלך. כיבוד הורים אצלו היה תואר.
הוא היה לוחם אש בתחנת כיבוי אש בבאר שבע ואהב כל כך את השירות שלו בכבאות והצלה. כמו בכל דבר שאי פעם עשה, תוך זמן קצר הוא התקדם ובנה לעצמו שם של אחד שאפשר לסמוך עליו ומהר מאוד הוא הפך למפקד קורס של יחידת מתנדבים. בתפקידו האחרון הוא שימש כסגן מפקד צוות בתחנת כיבוי אש בבאר שבע.
רועי אהב מאוד כדורגל ואהד את מכבי חיפה מלידה בערך. כן, גם כשחתמתי בהפועל חיפה, הוא דאג לעקוץ, אבל תמיד זה היה בקטע של צחוק. בילדות היינו משחקים שעות על גבי שעות כדורגל ויש לו חלק במי שאני היום.
יש לי כל כך הרבה זיכרונות טובים ממנו, אבל אני תמיד אזכור לו שני דברים - הראשון, כשהיינו ילדים, אני ואחי הגדול היינו נוסעים כל חופשת קיץ לבית של דודה שלי באשקלון לשבוע או יותר ותמיד היינו הולכים לשחק כדורגל עם רועי וחברים שלי. הוא תמיד היה דואג להרים לי ולהשוויץ בי. הדבר שני היו החגים. בעיקר בסוכות היינו משחקים משחקי קופסה או קלפים ורועי היה אחד כזה שדואג לרמות ולשקר בכל דרך אפשרית, גם אם היא ממש שקופה, אבל תמיד זה היה בדרך יצירתית וקורעת מצחוק.
ב-7.10 התעוררתי, כמו כולם, לסיוט. רועי סיים משמרת לילה כלוחם אש ומיהר לחזור הביתה כי הבטיח לילדים שלו שיגיע איתם לבית הכנסת לכבוד החג. הוא שמע את האזעקות הבלתי פוסקות, אך עוד לא ידע שחדרו מחבלים לשטחי הארץ. בדרך לאשקלון, סמוך לצומת גבים, נתקל בטנדר של מחבלים, הצליח לברוח מהרכב לכיוון השדות, אך נורה בגבו. אחרי שנפצע קשה מהירי, כשהוא שוכב על הקרקע, הוא שלח הקלטה קולית לאשתו לינור, מעין פרידה שבה הוא אומר לה כמה הוא אוהב אותה ואת הילדים.
בשעות הראשונות עוד לא ידענו מה קרה לו. בשעות הצהריים קיבלנו עדכון מאחותו שרועי היה בדרך חזרה ממשמרת בבאר שבע. אחרי ההודעה לאשתו לא הצליחו לתפוס אותו. שם בעצם התחיל הסיוט האישי שלי ושל המשפחה שלי. עברנו 48 שעות נוראיות של חוסר ידיעה, פחד וחשש מהנורא מכל עד שהגיעה הבשורה ממנה חששנו. מצאו את הגופה של רועי בשדות סמוך לצומת גבים.
נאור סבג עם בנו של רועי משה (צילום מסך)
הוא סיים משמרת לילה כלוחם אש ומיהר לחזור הביתה כי הבטיח לילדים שלו שיגיע איתם לבית הכנסת לכבוד החג. רועי שמע את האזעקות הבלתי פוסקות, אך עוד לא ידע שחדרו מחבלים לשטחי הארץ. בדרך לאשקלון, סמוך לצומת גבים, נתקל בטנדר של מחבלים, הצליח לברוח מהרכב לכיוון השדות, אך נורה בגבו. אחרי שנפצע קשה מהירי, כשהוא שוכב על הקרקע, הוא שלח הקלטה קולית לאשתו לינור, מעין פרידה שבה הוא אומר לה כמה הוא אוהב אותה ואת הילדים.
בעונת 23/24, כמה חודשים אחרי הטבח, הבן שלו עלה איתי לדשא בדרבי של חיפה. זה היה רגע כל כך עוצמתי בשבילי שהרגשתי שהוא מסתכל עלינו. רועי היה כל כך נוכח אצל כל אחד מהמשפחה ומרגישים את זה. יש הרבה רגעים קשים, בעיקר כשיום האזכרה או יום הזיכרון מתקרבים. אבל יש גם הרבה רגעים שאני רואה את המשפחה וקולט איזה כוחות עצומים יש להם, במיוחד להורים שלו בני וניצה, אנשים עם כוחות שאי אפשר להסביר.
תמיד יום הזיכרון הוא יום עוצמתי ועצוב, אבל ללא ספק שמאז ה-7 באוקטובר זה הפך ליום קשה הרבה יותר. ברגע שזה אצלך, אתה מרגיש את זה יותר. רועי היה עמוד תווך במשפחה. הוא חסר לכולם מאוד ונמצא איתנו בלב ובמחשבה בכל יום.
נאור סבג על בן דודו רועי משה (הביא לכתב: עומר שרעבי)