ליום הזיכרון יש משמעות גדולה, עבור המדינה וגם עבורי. בלי האנשים שהקריבו את חייהם, המדינה הזו לא היתה קיימת. וזה לא רק ביום הזה. כל יום אנחנו מזכירים את האנשים שנפלו במלחמות ובפיגועים נגד המדינה שלנו, וזה חשוב.
כל שנה, ובמיוחד בשנתיים האחרונות, אנחנו שומעים סיפורים אינסופיים. כל סיפור חדש אתה מתרגש ואתה עצוב יותר. האנשים האלה הם הגיבורים האמיתיים. בכל פעם שאנחנו רואים את המשפחות של החיילים וקודם לכן של החטופים, אנחנו מתרגשים כי אף אחד לא יודע מה הם עוברים. קרה להם אסון.
הקצת שאנחנו יכולים לעשות כדי לשמח את האנשים האלה. זו אחת המטרות שלנו כשחקנים. הכדורגל נועד להביא קצת שמחה לאנשים ואם אפשר לעשות את זה, במיוחד לאנשים שעוברים תקופות קשות, זה ממלא את הלב שלנו.
כרגע השגרה בישראל הזויה, גם לאנשים בצפון. אני מגיע מברזיל, שם אין מלחמות ומצבים כאלה. אבל אני כבר בארץ 9 שנים והתרגלתי למצב, כמה שאפשר להגיד את זה. כמו כל ישראל, אנחנו מתמודדים. מנסים לחיות עם זה, להסתכל קדימה. אין מה לעשות, זו השגרה שלנו כרגע. אני מקווה שהכל ייגמר כמה שיותר מהר, ושנחזור לנורמליות.
אחרי יום הזיכרון, מגיע יום העצמאות, וזה הסיפור. האנשים שנפלו ובגללם קיימת המדינה היפה שלנו. הם הגיבורים האמיתיים ולכן צריך לזכור אותם ומה שהם עברו ולעולם לא לשכוח.
הכותב הוא שוער קרית שמונה שסוגר בקרוב 10 שנים בישראל אחרי שהגיע מברזיל