הערב שהוכיח: הקארמה עם מכבי תל אביב

רצף האירועים
37 שניות לסוף המשחק, מכבי במינוס 3. דיברתולומיאו סוחט עבירה גאונית בריבאונד ההגנה והולך לקו. עד אתמול 100% עונתי, נכון, לא עם הרבה זריקות מהקו אבל הבחור עם אחוזי קריירה של מעל 90%, מחזיק ברצף הקליעות מהקו הארוך בתולדות היורוליג והבחירה הראשונה של כל אחד מכם לו יכולתם לבחור שחקנים בדראפט זריקות עונשין במאניטיים. הוא קולע את הראשונה ומחטיא את הזריקה השנייה. החטאה שנייה שלו אתמול. אבל דובאי לא סוגרת לריבאונד. אפשר להאשים את דוויין בייקון שרץ לריבאונד, אבל אפשר גם להגיד לזכותו שהוא ניסה לעזור לפטרושב מול בריסט, שהרג את דובאי בריבאונד התקפה. אז אם לא בייקון, זה התפקיד של אחד הגארדים האחרים, מוסא או רייט, לבוא מחוץ לקשת השלוש ולסגור את הזורק. אבל אף אחד לא בא ודיברתולומיאו יוצא עם הריבאונד מתחת לטבעת. יד אלוהים מספר 1.

הכדור מגיע לג׳ימי קלארק, שמוצא את עצמו מול קאבנגלה, האיש שמכבי ניסתה נואשות להוציא ממנו את העבירה החמישית ללא הצלחה. קלארק, שהמחצית השנייה המופתית שלו הפכה לגמרי את המשחק והוא נמצא בכושר שמזכיר את טייריס רייס בחלק האחרון של עונת 2014, מסתבך ולוקח זריקה קשה, שיוצאת לו איירבול ממש על הבאזר של שעון ה-24. עכשיו, אם הוא היה משחרר את הכדור שניה וחצי מאוחר יותר, זו הייתה עבירת 24 שניות ודובאי הייתה מקבלת כדור מהצד. הבאזר נשמע ממש כשבייקון לקח את הכדור. יד אלוהים מספר 2.

במקום זה בייקון לקח את הריבאונד, מכבי לחצה, מוסא מסר למקינלי רייט, שמיהר להיפטר מהכדור ואיבד אותו בנסיון למסור לקאבנגלה. רייט משחק בממוצע כמעט 30 דקות למשחק. יש לו ממוצע של פחות משני איבודים למשחק. זה איבוד כל רבע שעה, יודעים אלה מאיתנו שהיו בשלוש יחידות מתמטיקה. אבל אתמול הופיע מולו האיש והתספורת, רומן סורקין. אפשר להגיד שסורקין חטף את הכדור. אבל אפשר גם להגיד שסורקין ירד להגנה, הסתכל על העיניים של רייט וראה לאן הוא מחפש למסור. ואז הוא הגיע אאוט אוף פאקינג נו וור, נתן פאץ׳ על הכדור, שלק אותו ליד קו החוץ, וכדי לא לאבד אותו, מסר מסירה של הייל מארי (מסירת ייאוש) מאחורי הגב. מה יהיה יהיה.

בייקון היה במרחק חמש שניות עבודה של המניקוריסטית על הציפורניים שלו כדי שהכדור ינחת אצלו ביד. אבל הוא נחת אצל דיברת׳לומיאו. יד אלוהים 3. מכבי שעטה כשהשניות מתקתקות לאחור, הורד היה לבד אבל קלארק לא מסר לו ובחר בסורקין. סורקין החטיא. פטרושב קפץ לריבאונד שהיה אמור לנחות אצלו ביד. אבל הוא קפץ חצי שנייה מוקדם מדיי. כי הכדור, מעשה שטן או מלאך, קיפץ לו על הטבעת והזכיר לפטרושב שטיימינג זה עניין של תזמון, רק כדי שהכדור ינחת בידיו הבטוחות של בריסט ששלח את המשחק להארכה. יד אלוהים 4. לעיתים אין בעל הנס מכיר בניסו. לוקח זמן לעכל, לפצח, להבין. אתמול זה היה ברור: מכבי של עודד קטש ייצרה אתמול נס, אולי בדרך לייצר לעצמה נס של סיום עונה.

תודה לגולמץ
המסע של מכבי ת״א הוא כמעט חסר תקדים אם צוללים רגע לדרכונים ותעודות זהות. היא במאזן של שמונה נצחונות ושני הפסדים בעשרת המשחקים האחרונים כשדה פקטו היא משחקת עם תרומה של שלושה זרים משמעותיים (קלארק, הורד ובריסט), שני זרים שהם רול פליירס (סנטוס, הנקינס), לוני ווקר אחד שלא מוצא את דרכו והסבלנות של קטש איתו בהחלט יוצאת דופן ואולי תשתלם לו בהמשך, אם וכאשר ווקר יתחבר לחללית האם. האינסטינקט של קטש רצה את ווקר אתמול על המגרש בדקות ההכרעה. זה אמנם הפיל כמה לסתות, אבל לאור התוצאה זה גם יעזור לשניהם לבנות את האמון ביניהם. וזה גם מראה שקטש חושב שווקר הוא שחקן גדול שיכול לעשות מהלכים גדולים. הוא כנראה לא טועה בעניין הזה.

יוריצה גולמץ, מאמן דובאי, הכין את ההגנה שלו בצורה מרשימה מול השטף ההתקפי הרגיל של מכבי. כשהפיק אנד רול של ווקר, קלארק ובלאט קיבל טיפול אגרסיבי עם יציאות גבוהות, שמירות כפולות, חילופים שלא פחדו ממיס מצ׳ים בצבע, ומנעו כמעט לחלוטין את ההאלי הופים האסתטיים של מכבי. סטטיסטית, הוא עצר את ווקר ובלאט, אבל מצד שני, אם הוא באמת ראה את לוני ווקר של השבועות האחרונים, ספק אם הוא היה משקיע כל כך הרבה מאמץ לשלוח עליו שמירה כפולה ובכך לפתוח את האפשרות לקלארק להגיע לטבעת. קלארק סגר כמעט לבדו את ההפרש ברבע השלישי, אם בחדירות או אסיסטים, ובמצ׳ אפ הזה של ג׳ימי קלארק, גולמץ הפסיד את המשחק. אחרי שהתעלל ברייט ובמוסא (השחקן השישי של מכבי אתמול), במהלך קריטי בסוף ההארכה, הוא קיבל את פרפליץ׳ לאחד על אחד שנגמר בסל ועבירה שסגרו עניין. בריסט, הנקינס, ריימן והורד היו השוליות הנהדרים של קלארק עם תיקונים בריבאונד התקפה וסיומות אחרי שהגיע העזרה.

בצד השני, קטש הגיב עם איזורית, שהצליחה למנוע את הדומיננטיות של קאבנגליה ונראתה פתרון הגיוני לא רק להתקפה של דובאי אלא גם להתקפה של השופטים על המשרוקיות שלהם. לאחר שהגבוהים של מכבי התמלאו בעבירות ברבע הראשון שהשאירו אותה מסורסת (ולמזלה זאק הנקינס הצדיק את ההחתמה שלו עם משחק של גבוה שנותן גיבוי ראוי), מכבי הייתה חייבת להתמודד עם over calling אבסורדי של צוות השופטים אתמול, כשכל מגע נהפך לסכנה. הרבע הראשון התנהל כולו על קו העונשין, השופטת אן פאנטר התגלתה כחסרת עמוד שדרה כשויתרה פעמיים על שריקה שלה לטובת השופט הותיק ראדוביץ׳, ובתחילת המחצית השנייה כל חדירה של דובאי נגמרה בטבעת, עם פחד ממגע של הצהובים, פיק אנד רול של מקינלי רייט שחגג על בלאט, שחייבו את קטש לחזור לאיזורית שלו ממשחקים קודמים. דובאי איבדה ביטחון מול האיזורית, מוסא היה 0 מ4 לשלוש (ממוצע עונתי של  37% לשלוש), דובאי ניסתה לשחק היי פיק אנד רול שקיבל כיסוי ראוי של הנקינס וסורקין, והמשחק נצמד.

אלה היו הרגעים של קלארק. אבל נדמה שלידו, אולי מעליו, מרחף אושיי בריסט. כן הפריזורה שלו היא משהו לא ברור. אבל מהלכי הקלאץ׳ שלו משאירים את העונה של מכבי בחיים. ריבאונד התקפה קריטי, סל ששולח משחק להארכה, שלשה שמשאירה את מכבי בחיים בהארכה במינוס 5, אסיסט לשלשה משמעותית של סורקין, נוכחות הגנתית על בייקון ורייט, נוכחות התקפית בכל פוזשן קריטי. בריסט הוא ראש וראשון לפרשי הגאולה של קטש.

לסיום סיומת
אנאדולו בית, בסקוניה ופריז בחוץ, דרבי ובולוניה בבית. על פניו, בכושר הנוכחי, מכבי יכולה לנצח בכל חמשת המשחקים ולקוות לטוב שהתוצאות של היריבות שלה על המקום בפלייאין יסתדרו עבורה. גם ארבעה ניצחונות יכולים להספיק בתסריט מסויים. ונזכור, במיוחד בימים כאלה, דווקא בימים כאלה, ימי מלחמה מול האויבת המרה ביותר של ישראל, שאתמול קבוצה מת״א וקבוצה מדובאי שיחקו אחת מול השנייה, וזה נראה והרגיש הכי טבעי, הכי נכון, ומילה פוליטית אחת לא נשמעה. מי שזוכר משחקים של מכבי ת״א מול קבוצות סובייטיות בבלגיה בגלל חרם מדיני, מי שזוכר שישראל הייתה שם שהס מלהזכיר במקומות שנמצאים מזרחה מכאן, יודע שמי שאחראי להסכמי אברהם עשה את המציאות שלנו קצת יותר נורמלית, יודע שאולי מחר, אולי מחרתיים, אחרית הימים זה עכשיו.