אלפין A290 במבחן: מיירט חשמלי

למי שלא מכיר - אלפין נוסדה במקור בשנות ה-50 של המאה הקודמת כסדנה לייצור מכוניות ספורט שהתבססו על דגמים של רנו, ובשלב מסוים נבלעה על ידי הקונצרן. במשך השנים היו לה הישגים במרוצי ראלי ובמרוצי סיבולת, היא הייתה שותפה מרכזית בייצור הרנו 5 טורבו המיתולוגית אך למרות זאת בשנות התשעים, תקופה קשה לכל תעשיית הרכב הצרפתית, רנו הקפיאה את פעילותה. לפני כעשור אלפין חזרה לחיים עם הA110 ובהמשך אמורה לייצר בנוסף ל-A290 עוד דגמים, כולם חשמליים וספורטיביים.

בכל מקרה, כבר המון שנים הקונצרנים הגרמנים שולטים בעולם הספורטיביות ללא עוררין. זה לא שלאחרים אין ספורטיביות אבל ההיצע הנרחב מגרמניה הפך את הגרמנים לכתובת המרכזית למי שמחפש. ההגמוניה הזאת יצרה מעין "בנץ'-מארק" של מאפיינים של ספורטיבית. כוח למשל, שאצל הגרמנים מגיע בדרך כלל בכמויות גדולות או להבדיל, התנהגות כביש עם רמת ניטרליות מסוימת, תחושות הגה ועוד ועוד.

הדומיננטיות הזאת גרמה לכך שלא פעם המתחרים שרצו לאתגר - חטיבת N של יונדאי למשל - העדיפו לקחת את הנוסחה הגרמנית ולנסות לשפר אותה במקום להמציא את הגלגל מחדש. ועם הרקע הזה אני נוחת באולם התצוגה של רנו כדי לאסוף לנסיעת מבחן את האלפין A290 GTS, הבכירה והחזקה מבין שלוש הגרסאות. מכונית שה-DNA המאוד צרפתי שלה מכתיב נוסחה שונה לחלוטין של כיף מוטורי: פחות כוח, פחות משקל, פחות סלחנות והרבה יותר חדות. האם היא מספקת את הסחורה? יאללה מתניעים.

תקציר
עיצוב ותא נוסעים: העיצוב מחצין כל פרט לעומת ה-5 אי-טק עליה היא מבוססת והאווירה הספורטיבית מגיעה גם לתא הנוסעים שאינו מרווח בלשון המעטה.
איכות נסיעה ואבזור: ה-A290 נוקשה ואינה נוחה ממש בתוואי עירוני. רשימת האבזור סבירה פלוס וגם מערך הבטיחות כולל את המערכות המקובלות ולא ממש מעבר.
ביצועים והתנהגות: הביצועים בגרסת ה-GTS החזקה טובים, אך הזרקור מופנה להתנהגות כביש שובבה ועד מופרעת, כמו שאנחנו אוהבים, אבל קחו בחשבון שהיא גם דורשת דיוק בנהיגה.
למי מתאים: אם אתם מחפשים חשמלית ספורטיבית, מהנה לנהיגה ועם אופי שאי אפשר להתעלם ממנו, ה-A290 בדיוק בשבילכם. רק אל תבנו על נוחות יום-יומית והמחיר כמובן לא זול.
מחיר עדכני למועד המבחן: מ-205 אלף שקל (רכב המבחן 235 אלף שקל)

עיצוב ותא נוסעים
העיצוב של ה-A290 מבוסס על הרנו 5 אבל מבט ראשון בחניה מצליח בכל זאת להמם. היא קטנה, יפה ובעיקר קרבית ברמות החצנה שאין בשום דגם אחר שנמכר כיום בישראל (טוב נו, גם דגמי N של יונדאי). מה זה אומר? נתחיל בזה שהמעצבים העמיסו את האלפין הקטנה בכל מאפיין ספורטיבי אפשרי: ספוילרים, דיפיוזרים, חצאיות, צמיגים וחישוקים שזועקים אקשן, גריל לוחמני בצבע גוף ועוד ועוד. למי שאיכשהו החמיץ את המסר, ה-A290 קיבלה גם צמד פנסי ערפל גדולים א-לה פנסי הראלי משנות השמונים (כולל האיקסים), כונס אוויר (מדומה כמובן) על מכסה המנוע ומעין קימורים בגוף שמדמים את הכונסים מה-5 טורבו ההיא שעטפו את הגלגלים האחוריים. בקיצור, לוחמת על מלא. זה נראה טוב אבל כאמור מאוד מוחצן.

גם תא הנוסעים זועק ספורטיביות. כך למשל שתי חוגות על ההגה שמרפררות לפורשה, או מתג ה״אובר לואד״ באדום, גם הוא על ההגה, וכמובן כורסאות עם תמיכת צד, הגה פחוס והרשימה עוד ארוכה. איכות החומרים וההרכבה משתנות אבל הסך הכל, למעט משטח פלסטיק חלול פה או שם, הן יותר מסבירות.

הסט-אפ הכללי של התא די סטנדרטי. שני מסכים מחוברים כלוח מחוונים ומסך מרכזי ("10.3 ו-"10.1 בהתאמה) ולהנדסת האנוש מגיעות כמה מחמאות - זה מתחיל עם כפתורים פיזיים לבקרת האקלים, ממשיך עם כפתור פיזי קטן שלחיצה עליו מאפשרת לנטרל חלק ממערכות הבטיחות היותר מעיקות (בתכלס רנו מצאה איך לתחמן את האיחוד האירופי שלא מרשה ניתוק בלחיצה אחת), ונגמר בבחירה להשתמש במערכת הפעלה ידידותית של גוגל ולא בפיתוח עצמי.

כל זה מצוין, אבל לצד זאת יש - איך לא - את המוזרויות הצרפתיות, איך נאמר, בכל אוטו צרפתי. כך למשל מנוף נפרד מאחורי ההגה שעליו לחצני הווליום והשליטה במערכת השמע או לחילופין העדרם של מחזיקי כוסות. חוזר שנית: אין מחזיקי כוסות באוטו ואתם מוזמנים להיגמל מקפה בנסיעה או להחזיק את הכוס עם הברכיים. ונסכם את המוזרויות בעיצוב של לוח המחוונים, שאחד ממצביו כולל כל מיני משולשים בלתי מובנים בעליל.

את סוגיית המרווח הפנימי אפשר לסכם בשתי מילים: סופר מיני. שתי הכורסאות הקדמיות יאכלסו בקלות גם מטר שמונים וחמש. מאחור ילדים צעירים יסתדרו אבל לא יותר מזה. מה עוד? תא המטען צפוי לחלוטין עם 300 ליטרים. סופר מיני כבר אמרנו?

איכות נסיעה ואבזור
יציאה לכביש הציבורי הישראלי חושפת את אחת מנקודות התורפה של האלפין. כצפוי מספורטיבית, כיול המתלים נוקשה, עניין שבאירופה אולי אינו ביג-דיל אבל על יצירות האספלט המקומיות יכול להיות מאתגר. לכיול עצמו צריך להוסיף גם את הגומי המאוד ספורטיבי שהאלפין נועלת על ג׳אנט "19: מישלן פיילוט ספורט 225/40. צמיגים נפלאים לאחיזה אבל עם מעט מאוד גומי לנוחות. בכבישים בין עירוניים זה פחות ניכר, אולי כי לרוב מצבם טוב יותר מהאספלט המצולק והשבור שבערים, אבל בשני המקרים מצבו של הכביש מגיע לתא הנוסעים בלי הרבה פילטרים.

בכל הנוגע לאבזור האלפין מגיעה עם רשימה סבירה פלוס. נזכיר לטובה מערכת סאונד מעולה (9 רמקולים של Devialet ב-GTS שבמבחן), אפשרות לבחור סאונד למנוע או (וזה לא פחות חשוב) להשתיק אותו, משטח טעינה, גימיקים מתוקים בדמות מד עומס G ומערכת טלמטריה (הגדרה של אלפין) שכוללת טמפרטורות לצמיגים ולסוללה, משחקי תאורת אווירה בטעם טוב וכו'. בפינת הבטיחות ישנה חבילה סטנדרטית עם 6 כריות אוויר, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעת עייפות, אור גבוה אוטומטי, זיהוי תמרורים והתרעת הולכי רגל ובלימה בנסיעה לאחור. בארץ זה שווה לדירוג 4 מתוך 8 במדד משרד התחבורה ובאירופה 4 כוכבים במבחן הריסוק.

ביצועים והתנהגות
למבחן הזה הגיעה ה-A290 GTS עם 218 כ״ס ו-6.4 שניות ל-100 קמ"ש (בהשוואה ל-177 כ״ס ו-7.4 שניות ב-GT) וסוללה של 52 קוט״ש (נטו). כל הטוב הזה מחובר לגלגלים הקדמיים ומניע משקל כולל של 1,554 ק"ג. זה לא משקל מאוד נמוך כמו שה-DNA של אלפין מחייב, אבל סוללות כידוע זה כבד.

על הכביש המפרט הזה מרגיש מצוין. תגובת דוושת ההאצה חדה ומיידית, ההגה עצבני וחד ברמה שמזכירה מסלולי קארטינג והאלפין הקטנה ששה להשתובב. כשמגיעים העיקולים זה רק משתפר, ולדוושה ולהגה מצטרפים גם הממדים הקטנים יחסית, זווית גלגול מינימלית וגומי נפלא, ונראה אתכם מתאפקים.

יחד עם זאת לא הכל מושלם. למשל העברת הכוח המהירה יוצרת "הגה רגיז" שלא פעם קופץ בידיים גם בסיטואציות של הרבה עומס על המרכב (טורק-סטיר) ונקודה אחרת היא שהאלפין לא סלחנית במיוחד לטעויות - שני הסעיפים הללו הצליחו להעלות בי את התהייה האם החספוס הזה מכוון ונועד בעצם לשדר בצורה ברורה שהאלפין מיועדת למי שיודע מה עושים מאחורי ההגה ולא למי למחפש פוזה? תשובה ברורה אין לי כמובן, אבל אם נחזור ל"נוסחה הגרמנית" מהפתיח, אז זה הכי רחוק ממנה שאפשר.

ואם עד כאן הכל מצוין על הכביש אז מגיעה הגבלת המהירות והיא לא לגמרי מובנת. 170 קמ"ש במכונית ספורטיבית? באמת? יכול להיות שאת ההסבר לזה אפשר לקבל מהטווח: ה-A290 GTS שהגיע למבחן מצוידת כאמור בסוללה של 52 קוט"ש שהספיקה לטווח לא מרשים של 250 ק"מ. המבחן המאומץ כידוע רחוק מלייצג טווח אמיתי והכל, אבל גם הטווח הרשמי של 360 ק״מ רחוק מלהיות מרשים.