הטובה מ-3? מכבי תל אביב בתמונת האליפות, עם סייג אחד

1. האליפות. המחזור ה-18 מסמן בדיוק את מחצית הדרך במירוץ לאליפות - ח"י משחקים מאחורינו, וח"י לפנינו, שם גם יוכרעו הדברים. ובאופן סמלי עוד יותר, המחזור הזה קבע ששלוש הקבוצות כמעט מתחילות מחדש - הפועל ב"ש עם 42, בית"ר עם 42 ומכבי ת"א בקשר עין עם 36. הקלישאה נוהגת לומר ש"האליפות על הרצפה", והיא אכן כזו - אם בעונה שעברה, התחושה היתה שב"ש היא הפרונט ראנרית - השנה פשוט אין אחת כזו.

ובעיניי, גם במשחק של הפועל ב"ש נגד מכבי חיפה וגם במשחק של בית"ר נגד ריינה ראינו את אותו קו מחבר - לחץ. לא סתם שלוש הקבוצות החזקות של הליגה תרמו בסך הכל שני שערים: הן עלו הערב לדשא עם מעמסה מסוימת, שהיא העובדה שהן חייבות לנצח. זה לא שב"ש או בית"ר שיחקו פחות ממה שהן רגילות - שתיהן שלטו והיו עדיפות על היריבות שלהן, אבל משהו בפעולה האחרונה היה חסר להן - והיה ההבדל בין משחק צמוד ודחוק, לבין ניצחון מרשים ודומיננטי.

וזאת תהיה שאלת המפתח לקראת החצי השני, שנפתח החל מיום שישי הבא: מי תהיה פחות לחוצה? ואולי דווקא במובן הזה, כדאי להסתכל גם על מכבי תל אביב. היא קצת מאחור, רבות בגלל הנקודות שהיא איבדה למכביר ב-18 המחזורים שהיו, אבל היא מחברת שני ניצחונות - ונדמה שלאזטיץ' מתחיל למצוא לעצמו איזושהי נוסחה. יש לו מכשול אחר, וגם אליו עוד נגיע. בכל מקרה, בדרך כלל בישראל אין באמת מאבק משולש על האליפות - הפעם, זה מרגיש הכי קרוב לזה.

2. בית"ר. חצי העונה הראשון של בית"ר ירושלים כולו עסק בשאלה אחת יסודית - "האם הפעם זה אמיתי?". האם מה שבעונה שעברה היה הזייה של כמה שבועות ונגמר בקריסה בחצי השני של העונה, יכול העונה להתבגר ולהתממש לכדי ריצה אמיתית לאליפות ראשונה אחרי 18 שנה. ולכאורה, הסיכויים של בית"ר השתפרו אחרי המחזור הזה - פיגור שתי הנקודות נמחק עם הניצחון של בית"ר והתיקו של ב"ש, וכעת הן בשוויון מוחלט.

אבל האמת היא שהמשחק הערב הוא סימן מדאיג עבור הירושלמים. הקלישאה אומרת שמאבק אליפות מוכרע על הניצחונות הקטנים, ולא על הזכרונות הגדולים של קלטת האליפות (או היוטיוב). ובכל זאת, זה פחות מרגיש כמו עוד ניצחון קשה בדרך לתואר, ויותר מרגיש כמו ירידה חדה ביכולת בשבועות האחרונים. בית"ר גירדה ניצחון על מכבי חיפה וגירדה ניצחון על ק"ש וגירדה את הניצחון אתמול, היא השיגה הכל בקושי - ולפחות בתנאים של היום, זה הרגיש קשה מדי.

כי אלופות קודמות בהיסטוריה שלנו - מכבי ת"א של איביץ' או הפועל ב"ש ומכבי חיפה של בכר, היו עושות יותר מהתנאים שבית"ר קיבלה. היה לה טדי כמעט מלא, היה לה את הקבוצה החלשה בליגה בצד השני (בפער גדול) ואם זה לא הספיק - היא גם היתה בעשרה שחקנים. אלה כל התנאים שצריך כדי לנצח 0:3 שמצהיר כוונות - ובית"ר סיימה את המשחק הזה על הקשקש ממש, זקוקה להחמצה משוועת של זה טורבו כדי לצאת עם שלוש נקודות.

מבחן מסוים יהיה לבית"ר בשבת הבאה - אחרי שמינית הגמר מול ק"ש (שלכו תדעו איך זה ייגמר), מצפה לה משחק חוץ בשלמה ביטוח נגד הפועל פ"ת (15:00 - שעה אידיאלית לכדורגל טוב). מעבר לזה שזה יהיה אחד המשחקים המסקרנים של השנה (המפגש הקודם הניב שבעה שערים), בין שני מאמנים שבאים לשחק כדורגל התקפי ויצרני, זה יהיה גם הרגע שבו בית"ר תיבחן - האם היא מצליחה להרים את עצמה במשחק מאתגר, או לשקוע - דווקא כשהצמרת הולכת ומתקרבת אליה.

3. מכבי ת"א. הסיפור של עידו שחר העונה הוא סיפור שכיף להתחבר אליו. בניגוד לשמות הגדולים והשבעים שיש בסגל של מכבי ת"א, שחר מלכתחילה היה אנדרדוג - מישהו שהיה בשולי הסגל של הצהובים במשך שנים, תמיד מועמד להשאלה.

אבל איכשהו (גם בשל הפציעות החוזרות ונשנות של כריסטיאן בליץ'), שחר הצליח לתפוס את המקום שלו - לא רק כפנדליסט, אלא גם כשחקן שיודע לכבוש שערים חשובים. הוא הציל את מכבי מהפסד מביך להפועל פ"ת, נעל לה משחק לא משהו בכלל נגד ק"ש - ואתמול הביא לה שלוש נקודות נגד בני סכנין.

אבל מעבר ל"פיל גוד סטורי", העובדה שעידו שחר הוא מלך השערים של מכבי ת"א - היא גם תעודת עניות לא קטנה לבניית הסגל של הצהובים הקיץ. כי כדי לקחת אליפות בישראל, אתה אמנם צריך גם הגנה חזקה (ובחלק הזה מכבי ת"א בסך הכל בסדר), אבל אתה גם צריך חוליית התקפה מתפקדת.

ולמכבי ת"א פשוט אין את זה - אלעד מדמון וסייד אבו פרחי, שני החלוצים הכשירים בסגל של מכבי עכשיו, שווים ביחד חמישה שערים. במקביל, בהפועל ב"ש ביטון וזלאטנוביץ' כבר שווים 23, ואצילי ושועה של בית"ר שווים 17. כל עוד המספרים האלה מההתקפה לא יתאזנו (או יזכו לתוספת משמעותית מבחוץ), מכבי ת"א אולי תנצח - אבל יהיה לה קשה מאוד, לאורך זמן, לאתגר את בית"ר וב"ש במאבק האליפות.

המנצח: עומר פרץ. לאזטיץ' ויצחקי ג'עג'עו, קוז'וך הסתפק בתיקו - אבל בואו ונדבר שוב על הלהיט החם של העונה, וזו הפועל פ"ת. קבוצת כדורגל שקצת קשה לשכוח - אבל ממש לא מזמן התקשתה לממש ולנצח. אבל גם אצלה התממשה תיאוריית הקטשופ המפורסמת - כשזה השתחרר, זה השתחרר בגדול. יש לה חמישה ניצחונות רצופים בכל המסגרות ולא פחות משלוש רביעיות (ק"ש, ריינה ואתמול נגד טבריה). וזה אחרי עסקת טאבי, שלכאורה גרמה לה לאבד את השחקן הכי טוב שלה - יש קבוצה נפלאה בפ"ת, ואחרי הגביע - היא מחכה לבית"ר.

המפסידה: מכבי בני ריינה. כמו שמאבק אליפות לא מוכרע על הרגעים הגדולים והזוהרים, כך גם מאבק ירידה - קבוצה לא יורדת ליגה בתבוסות מפוארות, אלא דווקא בהפסדים "קטנים" ומבאסים - כמו זה שהיה לריינה בטדי. משחק שבו ריינה היתה אובר אצ'יברית ביחס למצב שלה - בניגוד לקבוצות אחרות במצבה, היא דווקא כן ניסתה לשחק כדורגל ואפילו סיכנה את בית"ר לא פעם; אבל ההחמצה ההיא של זה טורבו בדקות הסיום - זה בדיוק הדברים שמעידים על קבוצה שנמצאת בדרך ללאומית. כשאפילו את המזל אין לה.

המספר החזק: 2.7. מרגישים שיש יותר מורחקים העונה? כנראה שזה נכון. ממוצע הכרטיסים האדומים למחזור העונה עומד על 2.7 - שזה הכי הרבה בחמש השנים האחרונות. מתחילת העונה עוד לא עברנו מחזור אחד שבו לא הורחק שחקן אחד לפחות בכרטיס אדום (במחזור הקודם הורחקו שישה!). האם זה בגלל שיפוט לא נכון, החמרה בענישה, עלייה בפיזיות של המשחק או ברגישות של שופטים שמוציאים אדום על שטויות? לא ברור, אבל זה כן אומר שיש כאן בעיה אמיתית שצריך להידרש אליה.

השם החם: רוי קורין. להפועל ת"א יש וואחד צרות טובות בחלק הקדמי שלה (אם לא סופרים את השפיץ). כבר היום יש לה שניים משחקני הכנף הטובים בליגה - סתיו טוריאל (שחזר מפציעה) ולויזוס לויזו. עכשיו, השחקן שנכנס לתמונה הוא קורין - שבעונה שעברה חזר מפציעה, והעונה מראה שמדובר בפצצת כישרון. במשחק אתמול בסמי עופר הוא כבש (שער מדהים) ובישל, היה לו שער ניצחון נגד הפועל חיפה בסיבוב הקודם, ובסיבוב ח' נגד אשדוד הוא כבש שניים ובישל עוד אחד. בסך הכל, הוא היה מעורב בעונה בשישה שערים תוך 358 דקות בלבד. זה מעורבות בשער כל 59.6 דקות - מספר מדהים, שאמור להקנות לקורין קצת יותר קרדיט בהמשך. אולי אפילו בדרבי.

שער השבת: קליי (הפועל פ"ת) נגד עירוני טבריה. כי הפועל פ"ת לא רק כובשת בצרורות, אלא גם עושה את זה כל כך יפה. כבר הוכח שהמפתח במשחקים נגד יריבות עיקשות - הוא לפתוח עם שער מהיר, וזה בדיוק מה שפ"ת עשתה - בסטייל אופייני. תוך דקה ו-26 שניות שלח רועי דוד את קליי (אנדרה טבארס אוקלידס בשבילכם) לריצה עם כדור גאוני, בעוד קליי התקדם, רץ עד קו הרוחב ואז ירה פצצה לחיבורים. זה היה רגע נהדר של הקבוצה שמשחקת הכי יפה בליגה, נכון לעכשיו - אבל זה גם היה חיבור בין שחקנים ששיחקו בעונה שעברה בלאומית, ואולי מוכיחים שפער הליגות שמדברים עליו - נמוך משחושבים.

אל תשכחו את: הדרבי. כן, שוב דרבי על ראש שמחתנו - בעוד ארבעה ימים, ועוד נוק אאוט. שמינית גמר גביע. כולנו יצאנו עם חצי תאוותנו בידינו אחרי ביטול הדרבי הקודם, שהיה אמור להיות משחק סופר מרתק, ומקבלים עכשיו משחק שיכול לפצות על החוויה הלא נעימה בבלומפילד לפני כמעט ארבעה חודשים. הרבה השתנה מאז - הפועל לא בדיוק במומנטום שיא, מכבי מתחילה להירגע מסערת לאזטיץ', ויש כאן עימות בין שני קבוצות פחות טובות משעלו לדרבי ההוא - אבל יותר רעבות ומצולקות מאז. מה יהיה שם? גדול עליי לדעת, אני רק מקווה ומייחל שיהיה דרבי - אם הוא יקרה, הולך להיות מאוד מעניין.