למוסדות הספורטיביים (איגוד, מנהלת) יש כוח עצום להשפיע על זהות המנצחים בענף. הכוח הזה יכול לבוא לידי ביטוי בשורה של החלטות מאקרו ומיקרו.
מענישה (הפחתת נקודות) ועד קביעת כללי המשחק (פיינל פור או סדרות ארוכות). כללי המשחק שנקבעים מסוגלים להטות בצורה חלקית, אך לא מבוטלת, את התוצאה הסופית. את הנקודה הזו חייבים להבין ולהפנים כל מי שנמצא בפוזיציה של קבלת החלטות.
להחלטה על האפשרות לבקש ממשרד הפנים לאזרח שחקן זר פעיל לטובת הנבחרת יש משמעות גדולה לנבחרת, אבל יש לה השלכה מהותית על התחרות בליגה ומכאן נגזרת החשיבות שקבלת ההחלטה תהיה כזו שמקבלי ההחלטות מסוגלים לעמוד מאחוריה ולגבות אותה.
כמעט ואי אפשר לצאת מההחלטה הזו – "טוב" – שכן אם מדובר על שחקן פנומנלי, הרי שההטבה לקבוצתו אדירה. אם מדובר על בחירה לא טובה, הרי שתישאל השאלה - איך זה עזר לנבחרת? מצד אחד, רוצים את הכי טוב לנבחרת, אבל עצם להחלטה על "הכי טוב" יש משמעות כבירה בזירת התחרות המקומית.
הקמפיין לקבלת ההחלטה הבאה בנבחרת יעסיק את מקבלי ההחלטות, שכן ברור כי הוא יצא לדרך ברגע שעופר ינאי התחיל לקדם את ג'ונתן מוטלי. מוטלי כישראלי הוא מה שנקרא "גיים צ'יינג'ר", ולתת את ההטבה הזו להפועל ת"א, יש לה משמעות כבירה. מוטלי הוא אחד ממספר מצומצם של זרים, כאלה שמשחקים בעיקר ב-3 הקבוצות הבכירות, שכל החלטה תייצר רעש אצל 2 האחרות.
ולפיכך, אירוע מסובך, כאשר נשאלת השאלה – האם קיימת אפשרות תיאורטית של קבלת החלטה שלא תייצר את עוצמת הרעש הזה?
תמיד אפשר לדחות את קבלת ההחלטה קדימה, בבחינת, עדיף להרחיק את הגחל הלוהט, אבל מטבעם של גחלים, הם לפעמים הופכים להיות לוהטים יותר.
עד פה – הקושי.