סיפור קאדין קרינגטון הוא רק מבוא למה שמחכה לנו

למוסדות הספורטיביים (איגוד, מנהלת) יש כוח עצום להשפיע על זהות המנצחים בענף. הכוח הזה יכול לבוא לידי ביטוי בשורה של החלטות מאקרו ומיקרו.

מענישה (הפחתת נקודות) ועד קביעת כללי המשחק (פיינל פור או סדרות ארוכות). כללי המשחק שנקבעים מסוגלים להטות בצורה חלקית, אך לא מבוטלת, את התוצאה הסופית. את הנקודה הזו חייבים להבין ולהפנים כל מי שנמצא בפוזיציה של קבלת החלטות.

להחלטה על האפשרות לבקש ממשרד הפנים לאזרח שחקן זר פעיל לטובת הנבחרת יש משמעות גדולה לנבחרת, אבל יש לה השלכה מהותית על התחרות בליגה ומכאן נגזרת החשיבות שקבלת ההחלטה תהיה כזו שמקבלי ההחלטות מסוגלים לעמוד מאחוריה ולגבות אותה.

כמעט ואי אפשר לצאת מההחלטה הזו – "טוב" – שכן אם מדובר על שחקן פנומנלי, הרי שההטבה לקבוצתו אדירה. אם מדובר על בחירה לא טובה, הרי שתישאל השאלה - איך זה עזר לנבחרת? מצד אחד, רוצים את הכי טוב לנבחרת, אבל עצם להחלטה על "הכי טוב" יש משמעות כבירה בזירת התחרות המקומית.

הקמפיין לקבלת ההחלטה הבאה בנבחרת יעסיק את מקבלי ההחלטות, שכן ברור כי הוא יצא לדרך ברגע שעופר ינאי התחיל לקדם את ג'ונתן מוטלי. מוטלי כישראלי הוא מה שנקרא "גיים צ'יינג'ר", ולתת את ההטבה הזו להפועל ת"א, יש לה משמעות כבירה. מוטלי הוא אחד ממספר מצומצם של זרים, כאלה שמשחקים בעיקר ב-3 הקבוצות הבכירות, שכל החלטה תייצר רעש אצל 2 האחרות.

ולפיכך, אירוע מסובך, כאשר נשאלת השאלה – האם קיימת אפשרות תיאורטית של קבלת החלטה שלא תייצר את עוצמת הרעש הזה?

תמיד אפשר לדחות את קבלת ההחלטה קדימה, בבחינת, עדיף להרחיק את הגחל הלוהט, אבל מטבעם של גחלים, הם לפעמים הופכים להיות לוהטים יותר.

עד פה – הקושי.

*

עופר ינאי תוקף את הרגולציה מזה תקופה. מטרתו, ככל הנראה, לייצר שיבוש מהותי בהפעלה התקינה של הרגולציה בדרך הנוכחית. זו טקטיקה עסקית, אבל כזו שמייצרת בעיות לכל מי שקשור לעופר ינאי. היא פוגעת במותג הפועל ת"א והיא פוגעת בכל מי שמעורב. להפועל יש שחקנים בנבחרת שמשחקים עם קאדין קרינגטון, חדר הלבשה אינו זירה סטרילית, הכל נכנס פנימה, מה עוד שבנבחרת הזו, כל החלטה שהתקבלה עד כה, מזהות המאמן, זימונים ועוד, יצרו אדוות משמעותיות שפוגעות בנבחרת.

ולכן, הבחירה של עופר ינאי לתקוף את הרגולציה בעיתוי הזה, אינה יכולה לצאת "טוב". הוא, ולא בפעם הראשונה, יוצר שיבוש מהותי בענף, והוא בפעם הראשונה, אינו מבין עד כמה השיבוש גם פוגע בו, גם בי, כי אני אוהד את הפועל ורוצה בהצלחתה. 

*

אפשר גם לדבר עליי, כאוהד. מטרתי ורצוני שהפועל תצליח. מוטלי ישראלי הוא אינטרס שלי, כאוהד. במקרה אפשר להתווכח גם אם האינטרס שלי כאוהד מתנגש או משתלב עם האינטרס של הנבחרת. ייתכן שמשתלב, אבל גם מתנגש, ולכן תפקידי בבעיה. האם לרצות שהטקטיקה של ינאי תצליח בכל מחיר או לדרוש ממנו להתעלות מעל גודל הרגע? בעיה. לא החלטתי עד כה עם עצמי מה אני מעדיף. בעולם מושלם הייתי רוצה הכל. לנצח את הליגה גם בלי ההטבות האלו, אבל אני יודע שההטבות האלה יעזרו לי.

בכדורגל מדביקים כוכביות על החלטות מחוץ למגרש הירוק, לי כאוהד הדביקו בעבר כוכבית על הישג עצום שקרה בזכות ניצול מקסימלי של חוקי התחרות. סבלתי מזה, אבל יש לומר שמעולם לא הפסקתי להתגאות באותה אליפות. הכוכבית קצת הפריעה, לא הרבה מעבר.

הפוזיציה שלי ברורה, ולכן קלה מאחרים, מעצמי אתקשה לדרוש לצאת מהפוזיציה. 

*

הציפייה אצל מקבלי ההחלטות שעופר ינאי יהיה האיש הגדול פה, מיותרת. הוא לא יהיה, השיבוש הוא דרכו והוא לא יייגמר בהחלטה על המתאזרח. להפך. הידיעה שאירוע קרינגטון יהפוך להיות אירוע הייתה צריכה להיות ברורה מהרגע שעלה הנושא של מוטלי. הרגולציה הייתה צריכה להתכונן לשיבוש ולא בטוח שהתכוננה נכון.

אבל זה לא האישיו. האישיו הוא שאנחנו הולכים לעונה מכוערת, יצרית, מלאת קרבות, עונת שיבוש על מלא. יריבו פה על הכל, על שיבוצי משחקים ובעלי תפקידים והחלטות מפה או לשם, בליגה שבה קיימת רנדומליות בזכייה בתארים דרך הצלחה בחלון זמן מצומצם (שבוע הגביע או פלייאוף) והצלחה בתארים מגדירה הכל, אי אפשר להתעלם מתמרור האזהרה.

הרגולציה צריכה לעמוד היטב מול זה – מצד אחד לבחון את החלטותיה בשיא הרצינות ומצד שני לתרחש הגנות לכל מה שיגיע ויגיע. 

ובינתיים – בהצלחה לנבחרת. לכל 12 השחקנים שם, אם זה לא ברור.