גשאו איילה, שיאן ישראל הטרי בריצת חצי מרתון, מתכונן לאליפות אירופה בריצת כביש שבה ירוץ את המרתון המלא יחד עם נבחרת הגברים של ישראל. בראיון מיוחד, איילה משתף על ההכנות, קביעת השיא, הקושי מהריחוק המשפחתי באימונים בחו״ל, האכזבה מהתוצאה במשחקים האולימפיים, והמוטיבציה שהגיעה בעקבות זאת להשיג את הכרטיס ולייצג את ישראל בלוס אנג׳לס 2028.
איילה הינו אתלט מכבי תל אביב, אחד האתלטים הטובים ביותר בישראל, ששבר שיאי ישראל בעבר בריצת 10,000 מטרים ובריצת מרתון, ומחזיק עתה בשיא בריצת חצי מרתון. את השיא בריצת חצי המרתון הוא קבע לפני חודש בליסבון, כשסיים אחרי 59:59 דקות, והיה לישראלי הראשון בהיסטוריה שירד משעה בריצה זו.
בארסנל הזכיות שלו אפשר למצוא מדליית ארד מאליפות אירופה במינכן 2022 בריצת מרתון, ושתי מדליות קבוצתיות מאליפויות אירופה - זהב בריצת מרתון, וארד בריצת חצי מרתון. בקיץ האחרון, בגיל 28, הוא התחרה לראשונה בקריירה במשחקים האולימפיים בפריז שהיו לאחד מרגעי השיא שלו כספורטאי, שם סיים במקום ה-31.
גשאו סיים השבוע יחד עם חברי נבחרת ישראל במרתון מחנה אימון מפרך באתיופיה שארך 50 ימים, בו הם התכוננו לריצת מרתון באליפות אירופה בריצת כביש שתיערך בבריסל שבבלגיה. איילה יוזנק לריצה ביום שלישי בבוקר יחד עם חמשת הרצים הנוספים של נבחרת ישראל במרתון.
גשאו, איך אתה מרגיש לקראת הריצה?״אני מרגיש טוב, עושה את ההכנה הכי טובה שלי בשביל לייצג את המדינה בכבוד בבמה הכי גדולה. אני מרגיש שאני מוכן לתחרות, ומקווה לתת את הכי טוב שלי״.
לפני חצי שנה היית בפריז במשחקים האולימפיים, מאז התחרית רק לאחרונה. ״כן, אחרי המשחקים הייתה תקופת פגרה יחסית ארוכה. הייתי אמור לרוץ בתחרות כלשהי שהייתה די קרובה למשחקים, אבל חזרתי לאימונים כדי להתחדד. תכננתי לעשות את חצי המרתון בליסבון ועל הדרך רציתי גם מרתונים אחרים, אבל בגלל אליפות אירופה זה לא הסתדר. רציתי לשפר את השיא האישי שלי בחצי מרתון, בסוף זה הצליח והשתלם״.
מה הריצה והשיא בליסבון שיקפו לך בפן המקצועי בנקודת הזמן הזו?״הריצה נתנה לי אינדיקציה לקראת אליפות אירופה. זה הראה לי שיש לי את המהירות, אבל כן צריך להמשיך להישאר עם הרגליים על הקרקע, ולהמשיך לעבוד. ריצת חצי מרתון מכילה המון אימונים שונים לגמרי מריצת מרתון, יש להם דרישות שונות, תנאים אחרים וקצבים אחרים. קיבלתי מוטיבציה לעבוד קשה״.
אתה הישראלי הראשון שיורד משעה בריצת חצי מרתון, כמה הרגשת במהלך הריצה שזה בר השגה? ״כשיצאתי למחנה אימון באתיופיה של עשרות ימים להתכונן לחצי המרתון, המטרה שלי הייתה לרדת משעה. כל כך קיוויתי שזה מה שאני אעשה ואשיג. האמת שהריצה לא הייתה כמו שציפיתי, הפתיחה הייתה איטית ועשרת הקילומטרים הראשונים הרגישו והיו מאוד איטיים. אחר כך הקצב השתנה, וזה שיחק לטובתי כי נשארתי בקצב. ניסיתי להישאר עם הדבוקה המובילה כמה שאני יכול, וסגרתי את עשרת הקילומטרים האחרונים בקצב מהיר יותר מהפתיחה, וזה מה שהביא אותי לרדת מהשעה״.
איך סיימת את הריצה מבחינה פיזית?״האמת שבקילומטר האחרון נגמרתי. היה לי ממש קשה והרגשתי שנתתי את הכל, אבל ראיתי שאני בקצב שאני רוצה, והיה לי אדרנלין לרוץ יותר מהר. כשראיתי את התוצאה מאוד שמחתי״.
רוב השנה אתה והנבחרת בכלל לא בארץ, אלא במחנות אימונים. ״כן, זה באמת הרבה ימים בשנה. אני פחות אוהב להיות במחנות אימונים. אני מאוד רוצה לעבוד שם קשה, ואז לבוא לפה לארץ ל-45 ימים כדי להתחדד ולהגיע לתחרויות מהארץ, אבל אין כאן את התנאים שאנחנו צריכים באימונים. גובה זה עניין משמעותי ואין לנו את זה פה״.
איך מתמודדים עם המרחק, עם הקושי המנטלי שדרוש לזה?״זה מאוד קשוח, אבל בסופו של דבר זה מה שאני אוהב לעשות, זה העיסוק העיקרי שלי. עם מה שאנחנו עוברים במדינה, הגעגועים למשפחה והגעגועים לבת הזוג, כל אלה נותנים לי את הדחיפה והרצון להשיג את המטרות. המשפחה והחברה נותנים לי את הכח והמוטיבציה. אין זמן למשפחה במחנות, אף פעם לא הגיעו אליי לשם כי באמת אין זמן ואת היכולת להיות איתם״.