לא פעם במרתונים גדולים בעולם, נוכל לראות רצות ורצים עם לבוש שונה, תחפושות לעתים, או אביזרים יוצאי דופן. אם רצתם במרתון תל אביב האחרון, ייתכן שנתקלתם באיתמר פישר, שרץ את מקצה חצי המרתון עם ביגוד וציוד כבאות מלא (קסדה, מעיל, מכנס), אך עבורו זו ממש לא הייתה גחמה. הריצה המיוחדת הזו טמנה בחובה מטרה חשובה ושאיפה להעלאת המודעות לפוסט טראומה ומצוקות נפשיות של לוחמי האש, אשר כמעט לא מדברים עליהן ביום-יום.
לכתבות נוספות בנושא:
בין חגיגת החיים לזיכרון וגעגוע: שני סיפורים מרגשים ממרתון ת"א
משתבח עם השנים: בגיל 70 – שיא אדיר במרתון לאודי בן יעקב
היעד הבא: המרוצים הקרובים של שוונג בלוח השנה שלכם
פישר הוא בן 39, שהריצה למרחקים ארוכים לא זרה לו. הוא השתתף בשלל מרוצים בארץ ובעולם – ממרתון ניו יורק, דרך מרתון ברלין, ועד מרתון טבריה וירושלים, כשבאפריל הקרוב הוא עתיד להשתתף במרתון לונדון. וכן, במקצועו העיקרי הוא קודם כל כבאי. או לוחם אש, תלוי את מי שואלים.
"במהלך העבודה הבנתי כמה הכבאים נחשפים לאירועים מורכבים וקשים מנטלית, נפשית", הוא מספר לשוונג: "לצערי נושא הפוסט טראומה בעולם הכבאות לא מקבל מספיק מקום. לא מבחינת הטיפול והתמיכה, וחשוב לא פחות מבחינת הנושא של הבושה, שהכבאים לא מדברים על הבעיה. כל כבאי חווה או יחווה בעבודה בכבאות מוות. זה יהיה מוות בנסיבות לא רגילות, שריפות, תאונות וכיוצא בזה, וצריך להתייחס לזה יותר. כבאים רצים לתוך האש כי להציל חיים, אבל מה קורה אחר כך? מה קורה כשהם נשארים עם המראות, עם הרגעים שאי אפשר לשכוח? אנחנו רואים אותם גיבורים, אבל לא רואים אותם אחרי השריפה שכובתה… הטראומות ,הלילות בלי שינה, הזיכרונות שלא מרפים… כל זה נשאר איתם לבד. רצתי כדי להציף את מה שאסור שיישאר במחשכים. כי אף אחד, אף כבאי, אף אדם לא צריך להתמודד עם זה לבד"
את ההבדל הגדול במודות בין נושא הפוסט טראומה בשירות הצבאי לנושא בעולם הכבאות, גילה פישר במלחמה האחרונה: "אני רס"ן במייל, משרת בפלוגת המסייעת של סיירת נח"ל (הסדירים) ושרתתי 405 ימים מאז 7 באוקטובר. היינו כמעט בכל הגזרות ברצועת עזה, ג'בליה, מחנות המרכז, רפיח… כיחידה איבדנו הרבה אחים לנשק, 27, ואישית איבדתי חייל ישיר שלי, רס"מ במיל' יואל גולדיטש ז"ל. לקראת סיום המילואים לפני כחודש וחצי-חודשיים, עשינו עיבודים עם אנשי מקצוע, הבנתי כמה בצבא עברו שינוי, זה כבר נהיה מקובל לדבר על הקשיים שכל אחד מתמודד איתם, והבנתי כמה בכבאות זה לא מקובל מספיק".
איתמר פישר עם ציוד כבאי מלא במרתון תל אביב | צילום: Sportphotography
"לדעתי הטראומה בכבאות מורכבת לא פחות. כאשר אתה הולך למילואים יש ניתוק למשך תקופה מהחיים הרגילים, בכבאות אין. הטראומה מתערבבת לך בחיים. הקושי הוא בבוקר להכניס את הילדים למסגרות, משם ישר לעבודה שם אתה נחשף לפעמים לדברים לא פשוטים, ואחרי זה ללכת להוציא את הילדים. אין ניתוק, המעבריות מורכבת מאוד".
ואיך זה הגיע לריצה?
"אחרי המילואים כשהבנתי את הבעיה, שאלתי את עצמי איך אני יודע להעלות מודעות בנושא, להפיץ, לגרום לכבאים להבין שזה מקובל לדבר על הקשיים. הבנתי שהתשובה לשאלה הזאת היא דרך הריצה – מה שאני עושה הרבה. ואז עלה הרעיון לרוץ את מקצה חצי המרתון של תל אביב עם ציוד מלא (קסדה, מעיל, מכנס) במלואו. וכך עשיתי".
איך זה היה פיזית עבורך?
"היה מאתגר. עשיתי אימונים מקדימים, להסתגל לחום, משקל, בעיית נוחות. אבל אחרי שמתרגלים ומתכוננים נכון, זו הייתה ריצה ממש טובה ומוצלחת".
איתמר פישר עם ציוד כבאי מלא במרתון תל אביב | צילום: Sportphotography
באילו תגובות נתקלת על המסלול ואחרי המרוץ?
"לאורך המסלול, כולם בלי יוצא מן הכלל עפו, התלהבו, פרגנו, מלא הצטלמו איתי. אנשים היו בהלם שרצתי את כל המקצה מהתחלה ועד הסוף עם הציוד קומפלט. לא מעט גם רצו לצידי כדי לשאול ולשמוע את הסיפור מאחורי הלבוש, שזה היה מאוד חשוב עבורי, להפיץ ולהסביר לכולם את המצב".
מה אמרו חבריך הכבאים על היוזמה?
"החברים בכבאות פירגנו והתלהבו. הם לגמרי הבינו את הרעיון. זה אפילו גרם למספר אנשים שאולי חשו לא בנוח להתקשר אלי, לשאול, להתייעץ, לשתף. זה ההישג הגדול עבורי – אם גרמתי למישהו להרגיש יותר בנוח לשתף בקשיים שלו בעקבות הריצה שלי, עשיתי את שלי".
איתמר פישר עם ציוד כבאי מלא במרתון תל אביב | צילום: Sportphotography
איתמר פישר עם ציוד כבאי מלא במרתון תל אביב | צילום: Sportphotography
איתמר פישר עם ציוד כבאי מלא במרתון תל אביב | צילום: Sportphotography
איתמר פישר עם ציוד כבאי מלא במרתון תל אביב | צילום: Sportphotography
איש מדהים באקט מדהים. נפלא