אפילו ממעוף המסוק באר שבע נראתה בגדולתה. גדולה על הליגה וגדולה מהחיים. רק קבוצה שמחוברת לעיר, והקהילה שואבת ממנה מרכיבים של חוסן וגאוות יחידה ראויה לאוהדים מסוגו של יאיר הורן. נרגשים ומלאי הערצה צפינו בו משקיף מחלון ההליקופטר על טוטו טרנר, ועל פניו הוא נראה כמי שמתחיל ברגל ימין את המסע הארוך בדרך להתאוששות.
אחרי ששכנע את צוות הטיסה לקחת אותו לסיבוב מעל היציע הדרומי, ייתכן ששקל את האפשרות להציע לטייסי חיל האוויר לבצע קונקשיין בעיגול האמצע. דוגרי, היינו שמחים לראות אותו יורד מהמסוק, מסתחבק קלות עם אביתר אילוז, ועולה על כתפי האוהדים. מנוי לכל החיים, מתנת המועדון, כבר יש לו. עכשיו עליו להסתגל לחולצה מספר 8 שהונחה מבעוד מועד על מיטתו באיכילוב. ליבו של רועי גורדנה בטח מתפוצץ מגאווה.
הגורמים האחראים, שאימצו לליבם את יאיר הורן מרגע יציאתו מחושך לאור כנראה כבר קלטו את הראש. חזרה מהירה למגרשים, יחד עם אחיו איתן שעדיין מוחזק בשבי החמאס, היא הרצפט האולטימטיבי בשבילו. חמש דקות מבסיס חיל האוויר בחצרים, באר שבע טסה בביטחה לעבר היעד. אמיר גנאח, עם צמד ראשון בקריירה (וזוג מפתחות לרכב החדש שקיבל מהאגודה) סידר ליאיר נחיתה מוצלחת בלי יותר מדי פרפרים בבטן.
דרישת שלום חמה התקבלה מדן ביטון, עם החמישי שלו העונה, ומקינגס קאנגווה, שעשה את הסיפתח בשעת צהריים מוקדמת והתכבד בהצגת החולצה עם ההקדשה המרגשת לאוהד הגיבור שחזר מהשבי. במירוץ הדו ראשי שמתפתח כאן, באר שבע העבירה מסר חד וברור לדולקת בעקבותיה. ניחשתם נכון: אין לה שום כוונה למצמץ ראשונה.