מכבי א' ומכבי ב': שתי הזהויות של הצהובים

נדמה שאחרי ארבעה משחקי יורוליג כבר אפשר לומר שבסגל הנוכחי, הזהות של מכבי תל אביב מתעצבת, מתגבשת ומייצרת שתי קבוצות, ממש כמו שאומרים כאן לאחרונה: זו של הברכה וזו של הקללה. הברכה של מכבי חושפת קבוצת התקפה אלגנטית וחכמה. עם מגוון דרכים לייצר סלים, בטח עם התוספת של סייבן לי, בטח עם ריבאונד התקפה כמו אתמול (19!). גם אם אתמול האחוזים לשלוש עמדו על 25%. זה קורה בכדורסל. 

עם פרס ענק: לחצו להרשמה לפנטזי NBA

אבל יש גם קללה. והיא עסיסית ויורקת אש, ומספרת על קבוצה שלא מסוגלת לייצר עצירה גם אם תבלע את כל טבליות האימודיום בבתי המרקחת בת״א ובבלגרד רבתי. לא עצירה בפיק אנד רול, לא בכיסויים של חסימות אחרות וברוטציות, לא בהגנת היחיד. מכבי קלעה 79 נקודות בפעם השנייה העונה ביורוליג, הפסידה בפעם השנייה, כי היא בנויה טוטאלית על יצירת סקור גבוה כדי לנצח משחקים. 

הפער הזה, בין חוויה אסתטית כשהיא עם הכדור לבין חרדה כשהיא בלעדיו, הוא חתיכת מטוטלת רגשית לאוהדיה וחתיכת כאב ראש למאמניה. גם הם מבינים שכדי להגיע לפלייאוף השנה צריך לקוות שהקבוצה תגיע ל-85 נקודות ומעלה כדי להיות בעמדת ניצחון. אבל מה אם לא? על מה היא תסתמך לנצח משחקים? 

היו כמה התקפות אתמול, הרבה בזכות ריבאונד ההתקפה, שמכבי הטילה פצצות ברצף על הטבעת הסרבית שנראו כמו חגורת אש של צה״ל, רק בלי הדיוק. החופש הזה לירות יכול להתפרש כשכונתי, אבל זה בדיוק העניין: זו מכבי ת״א של העונה. היא חייבת לייצר נקודות, הרבה ומהר, גם אם זה אומר התקפות קצרות, ושלכל אחד, כמעט בכל הזדמנות, יש אישור ירי. אבל מסתבר שכשהכדור לא נכנס, או אז צריך חוקיות, יציבות וכלים הגנתיים שיחפו על יום קליעה רע וינצחו משחקים מהסוג של אתמול, או מהסוג ששוחק במונאקו. ואת זה למכבי ת״א הנוכחית פשוט אין. 

ואולי זה בכלל סיפור העייפות של שבוע כפול ביורוליג פלוס משחק ליגה מקומי? אז לחובבי הטריוויה נגלה שלא רק מכבי ת״א, אלא גם פרטיזן בלגרד שיחקה ביורוליג ביום שלישי ובליגה ביום שבת. והיא, משום מה לא "נפלה מהרגליים". 

אז באותה מידה שהחששות של מכבי ת״א מפתיחה קטסטרופלית של היורוליג בגלל הסגל החסר, הלא מגובש ונטול הביתיות יכול היה להיות עכשיו במאזן 4:0, היא גם יכלה הייתה להיות במאזן הפוך של 0:4. אבל המציאות, כנה ולא מתפשרת על האמת כהרגלה, מייצבת אותה עם מאזן 2:2, קצת ברכה, קצת קללה.