חודש וחצי עברו מאז סיומם של המשחקים האולימפיים בפריז ומאז חזרה השחיינית אנסטסיה גורבנקו מבירת צרפת. כעת, בראיון מיוחד לגיא דר בפודקאסט של שוונג, היא משתפת בכנות ובבגרות מרשימה כמה מהלקחים שהפיקה מהחוויה, מסכמת שנה שוברת שיאים עבורה ועבור הנבחרת, מספרת לראשונה במילותיה מה בדיוק קרה שם באותו ערב של גמר ה-200 מעורב אישי בו לא השתתפה, וגם שולחת מסר להנהלת איגוד השחייה החדשה שזה עתה נבחרה.
המגורים בקריות בתקופת המלחמה בצפון
"יש לנו ממ"ד בבית. בנינו בדיוק לפני שנה. אנחנו מרגישים בטוחים. נראה לי שאני הכי לחוצה מזה וחווה את זה בפעם הראשונה כי תמיד יצא שהייתי בחו"ל. אני שמחה לחוות את זה עם המשפחה ולא להרגיש מרוחקת".
ההתרחקות מהשחייה
"לא חזרתי לשחות. אני לוקחת חופש ארוך. אני עושה סוגי ספורט שונים. בגלל שיש לי יותר זמן פנוי, אני מטפסת יותר מפעם אחת בשבוע. התחלתי את זה בגלל הכתפיים, לא הרגשתי שהן מספיק חזקות. התחלתי גלישת גלים, למדתי גלישת רוח".
המסקנות מפריז
"לא אשקר, לקח לי זמן לעבד את כל הדברים. המסקנות שלי הן שיש לי הרבה מה לשפר לפעם הבאה ושאני צריך פחות להלחיץ את עצמי ולשים עליי הרבה ציפיות. אני ציפיתי מעצמי להרבה אחרי השנה המטורפת שהיתה לי. אלה החיים של ספורטאי. אין ספורטאי שהכל אצלו בעלייה, אלא זה עלייה וירידה. למדתי הרבה. חוויה לא פשוטה. זה היה מאוד שונה מטוקיו. חשבתי שאני מוכנה ואני יודעת מה הולך לקרות. לא היה קהל, לא היו אנשים שנכנסים לכפר אז. סביב פריז היה הרבה יותר דיבור בגלל הרשתות החברתיות. זה היה בכל מקום, כל הזמן. ההבדל היה קיצוני בין שני המשחקים האלה".
האכזבה ב-400 מעורב אישי
"ידעתי כבר שבוע אחרי ה-400 מעורב אישי מה לא עבד. מאוד התרגשתי, שחיתי ליד סאמר. כשהחלטתי לשחות את המשחה הזה, כל יום חיכיתי ליום הזה. והוא הגיע והייתי כזה 'זה שלי, אני יכולה להיות בגמר'. התחלתי את הפרפר סבבה.... ובגב עבדנו על לשמור על תדירות גבוהה. כי התדירות שלי מאוד נמוכה יחסית למתחרות שלי וכך לשחות יותר מהר. ניסיתי את זה, גם לא שחיתי מהר יותר וגם זה לקח ממני הרבה אנרגיה. עם ההתרגשות, הלחץ הציפיות ולנסות את זה, זה היה מאוד קשה. העתיד? אני החלטתי ללכת עם המשחה הזה בכל הכח. אני מסכימה עם כל המאמנים שדחפו אותי לזה. עכשיו אני מוכנה לסבול ולספוג את הכאב. זה ממש משחה מנטלי".