לרוץ איתם: אשרי המאמן שיש לו את הכלים של ב"ש

מחיאות הכפיים הסוערות למנשה זלקה הרעידו אמש את הלבבות. מהיציע הדרומי בטוטו טרנר ירדו על הפייטר הכי גדול בכדורגל הישראלי, מאז ה-7 באוקטובר, טונות של אהבה, והוא בתנועה מהירה ללא כדור קיצר טווחים מהספסל לטריבונה והודה לדורשי טובתו. חדי העין אולי הבחינו בדמעה סוררת שהתגלגלה לו על הלחי. 

המחווה המרגשת כלפי הקפטן של כולנו, חשפה את הפנים היפות של אוהדי באר שבע. (לידיעת הדיינים, בר״ג או בהאג, אלה האוהדים האמיתיים של הקבוצה שהענשתם בחומרה רק בגלל שכמה רפי שכל לקחו את המקל לידיים ושעטו לכיוון מבזי המנון מסכנין).

במשך כמה דקות היינו עדים לפרץ רגשות דרומי, חוצה מועדונים, שהסיח את הדעת מההחלטה התמוהה להושיב שני שוערים מחליפים על הספסל המקומי. בלי בלם טבעי שיוזנק לדשא במקום בלוריאן שנטש, וללא גיא בדש שאבדו עקבותיו, באר שבע המציאה את עצמה מחדש. 

בהמולת הקרב, ואחרי שזאהי אחמד סיים את חלקו, נזכרו פתאום באמיר גנאח, והילד עשה שמות בעורף של סילבס. אנטוניו ספר, עוד אחד שלא נספר השד יודע למה, בישל את השוויון, ואלה שלא החזיקו מארנולד גריטה לא ידעו את נפשם כשהקמרוני, שמזכיר בחזותו החיצונית את רומאלו לוקאקו האגדי, סידר מהפך וקיבל את הנקודות שלו. 

אשרי המאמן שיש לו מלאי תחמושת כמעט בלתי מוגבל ובכל רגע נתון יכול להתחבק עם אביתר אילוז. דריבליסטים כמו ספר, גנאח ודן ביטון עושים את ההבדל בין 50 גוונים של אפור לתשעים דקות של שכרון חושים. תנו להם את מברשת הצבע. 

סילבס יכול לדבר עד מחר על הפערים בין הסגל הדיאטטי העומד לרשותו, לבין הקאדר המפואר של זו שניצחה אותו בזכות המחליפים שלה. מרוב חוטבי עצים לא רואים בחדרה שעומר סניור משחית את זמנו על הספסל? 

מתחת לרדאר, חמקה לה הידיעה שמלחמת הקיום של חדרה יצאה לדרך, וזו צרה קטנה מאוד לעומת המערכה בצפון. ביומן המבצעים של מנשה זלקה נרשמו ימים מוצלחים יותר, ועדיין אין שני לו. את אהדת הקהל בטרנר הוא הרוויח ביושר. ככה ייעשה לאיש שהזיע השנה במדי הזית של צה״ל יותר מאשר בתלבושת האדומה של חדרה.