השקט שנשאר: כך ארנה סלוט משנה את ליברפול

"אם אני אשב על הכיסא הזה בעוד ארבע שנים אני מאמין שאזכה באליפות. הגעתי לכאן כי אני אוהב את האינטנסיביות של הכדורגל. את האינטנסיביות של האנשים. חשוב להתפתח ולשחק את המשחק שלנו. חשוב שהשחקנים ידעו שהם יכולים להגיע לציפיות של האוהדים, של התקשורת. אנחנו חייבים להתחיל מחדש. אנחנו חייבים להפוך מספקנים למאמינים". אוהדי ליברפול, ולא רק הם, כבר יודעים שאלה המילים של יורגן קלופ. המאמן הגדול ביותר של הרדס מאז עידן בוב פייזלי אמר אותן במסיבת העיתונאים בה הוצג בקבוצה, באוקטובר 2015.

הוא אמנם פספס את התחזית שלו בשנה, וזכה "רק" בליגת האלופות ארבע שנים לאחר שמונה, אבל ליברפול הצליחה להפוך תחת הגרמני לאימפריה. קבוצה שזכתה באליפות ובליגת האלופות, ואולי הייתה זוכה בעוד תארים אלמלא הדומיננטיות השנויה במחלוקת של מנצ'סטר סיטי, ובנה קבוצה בדמותו. קבוצה שהתבססה על לחץ לא פוסק על הכדור, תנועה נמרצת בהתקפה וטוטאליות מוחלטת. זה הוביל לשנים מוצלחות, כולל 2021/22 בה הקבוצה סיימה מרחק נקודה מאליפות והגיעה לגמר ליגת האלופות, אבל גם זה הסתיים.

את עונת 2023/24 ליברפול סיימה עם 19 נקודות מ-10 המשחקים האחרונים, מה שוהוריד אותה מהמקום הראשון בו הייתה במחזור ה-27 למקום השלישי ובמרחק מכובד ממנצ'סטר סיטי ומארסנל. יורגן קלופ הודיע באמצע עונה על כך שהוא עוזב, והרדס חיפשו מישהו במקומו. צ'אבי אלונסו ויתר, יוליאן נגלסמן ויתר, וליברפול מצאה את עצמה עם ארנה סלוט.

"אין הבדל גדול במיוחד בין הסגנון שלי לזה של יורגן קלופ", הודה בעצמו סלוט. "זאת אחת הסיבות שמינו אותי לכאן, הם רצו סגנון דומה לזה שהפך אותם לקבוצה כל כך מצליחה". הכדורגל עצמו אכן דומה, אבל ליברפול של תחילת 2024/25 נראית שונה מאוד מזאת של 2023/24. בלי שום שינוי משמעותי בסגל השחקנים עד עתה, להוציא הצטרפותו של פדריקו קייזה שלא יהיה שחקן הרכב, הם פשוט משחקים כדורגל רעב ותכליתי יותר.

ליברפול של השנה שעברה, גם במשחקים בהם ניצחה, ספגה בחלק גדול מהמקרים ראשונה. הביטחון העצמי של הרדס והאיכות של ההתקפה של מוחמד סלאח וחבריו השפיעה, אבל הקבוצה התעוררה רק אחרי שהיא ספגה שערים. הפעם היא לוחצת מדקות הפתיחה. הלחץ עצמו אמנם נושא פרי אחרי דקות ארוכות, אבל הוא משתלם. המשחק מול ברנטפורד נראה כמו שני שערים שהזכירו את הקבוצה של קלופ בשיאה. זה מה שסלוט הגיע אליו אחרי שני משחקים. סגל זהה שמשחק כדורגל אחר לגמרי, בעיקר ברמת האנרגיה.

ידיים בכיסים
כל מי שראה את ליברפול בתשע השנים הטובות של קלופ זוכר אותו על הספסל. ראינו את קלופ קופץ, כועס, מניף ידיים, חוגג בהיסטריה ורץ לחדר ההלבשה, עם כובע אותו התעקש ללבוש גם כשהיו 10 מעלות בחוץ. באחד המשחקים האייקונים ביותר שלו כמאמן הרדס, מול בורוסיה דורטמונד בליגה האירופית, אף הוצבה עליו מצלמה במשך תשעים דקות.

סלוט, מהבחינה הזאת, ההיפך הגמור. "הדבר המעניין ביותר שהוא עשה היה להוציא את הידיים מהכיסים", כתב אנדי האנטר מהגרדיאן. בזמן שקלופ ניסה להדביק את חניכיו באנרגיה שלו, סלוט מנסה להדביק את חניכיו בביטחון שלו. בזמן שליברפול של קלופ תקפה פעם אחר פעם, הקבוצה של סלוט משחקת כדורגל מיושב יותר. היא גם לא נבחנה עד עכשיו באופן ממשי, עם כל הכבוד לאיפסוויץ' ולברנטפורד, אבל התוצאות המוקדמות (יחד עם ההכנה) חיוביות.

ליברפול של סלוט משחקת כדורגל מדויק יותר. הם השלימו 92% ממסורתיהם מול ברנטפורד, אחוז שמייצג שחקנים כמו טוני קרוס בשיאם ולא כזה של קבוצה שלמה, ומשחקים כדורגל איתי יותר. "ארנה סלוט רוצה שנשלוט בכדור כל הזמן", אמר עליו מוחמד סלאח. "שיחקתי שבע או שמונה שנים אצל יורגן. נהנתי אז ואני נהנה עכשיו. אצל יורגן לפעמים ניסינו ללחוץ בחצי שלהם או לשחק על מתפרצות. הפעם אנחנו מנסים לשלוט במשחק, לפעמים להאט דברים בכוונה".

גם לאחר שטרנט אלכסנדר-ארנולד תועד מצוברח לאחר חילוף, סלוט הרגיע וטען ש"יש לי 21 שחקנים שראויים ל-90 דקות. החלטות קשות הן חלק מחיי מאמן", ולא נראה שהייתה התפתחות של ממש בנושא. כל זה, כמובן, יכול להשתנות ברגע שיגיע ההפסד הראשון.

שלושה מארבעת השערים של ליברפול העונה הגיעו בין הדקה ה-60 ל-70. החריג היחיד, שערו של לואיס דיאס מול ברנטפורד, הגיע 13 שניות לאחר קרן של האורחת הלונדונית באנפילד. זאת כל התורה. בזמן שקלופ רצה ללחוץ, דרש עוד ועוד ודחף קדימה, הכדורגל של סלוט כפי שהורגש גם בפיינורד התבסס על כתישה איטית. הוא נשאר עם סגל זהה שיודע ללחוץ, אבל עם סגל שיודע מתי להפעיל את כפתור הטורבו ולקחת את הכדורגל כמה צעדים קדימה.

סלוט לא מנסה להתחבר לשחקנים שלו בדרך של קלופ. אנחנו לא נראה את המשקפיים שלו נשברות בזמן חגיגת שער, אנחנו לא נראה אותו מכריח את הקבוצה ללכת להודות לקהל בזמן 2:2, אנחנו לא נחכה למסיבות העיתונאים שלו. הוא לא הולך להיות אחד הכוכבים הגדולים בקבוצה כמו קלופ. הוא גם לא צריך.

קלופ הגיע לליברפול שבורה, כזאת שפתחה עם נתנאל קליין, ממאדו סאקו, סימון מיניולה וג'ורדון אייב בתפקידים משמעותיים בתחילת דרכו בקבוצה. סלוט מגיע לקבוצה שהייתה בראשות הפרמייר ליג במרץ האחרון. הפילוסופיה שלו, מראש, היא של מי שבא לשמר ולא מי שבא לבנות מחדש.

בישול איטי
מפילוסופיה נעבור לטקטיקה. המספרים היבשים לא מראים הבדל גדול בין ליברפול של סלוט (על שני משחקיה) לזאת של קלופ. ליברפול של העונה שולטת בכדור ב-62% מהזמן, של העונה שעברה ב-61.7% מהזמן. שתיהן לוחצות גבוה, שתיהן מגיעות לשערים ושתיהן מתבססות על אותם צירופים בהתקפה. סלוט עצמו הודה בזה: "הסגנון שלי הרבה יותר דומה לקודם מאשר שונה ממני. לנסות דברים חדשים זה נורמלי, צריך להתפתח בכדורגל", אמר בראיון לסקיי, "אבל הרעיון הבסיסי דומה. אנחנו לא מבקשים כזה הרבה דברים. מה שהם עשו בהצלחה של 6 מ-10, צריך עכשיו להיות ב-10 מ-10. זה העולם המושלם. אני מרגיש שהנעת הכדור שלנו משתפרת". ההבדל המרכזי נמצא בדרך.

הקבוצה של סלוט מתבססת על הנעת הכדור מאחורה. לכן הוא החליף את ג'ארל קוונסה במחצית המשחק מול איפסוויץ' בטענה שהוא התאכזב מהעדר תרומתו להתקפה, והחליף אותו באיברהימה קונטה שהשלים 73 מ-76 מסירות מול ברנטפורד. השיטה הזאת מאפשרת לרדס לשחק בקו נמוך יותר משמעותית מאשר בעידן קלופ, המאמן שדגל בלחץ גבוה שהוביל לספיגת שערים מוקדמת, ומייצרת כדורגל בטוח יותר כפי שהגדיר סלאח בעצמו.

אתם תראו את ליברפול מניעה כדור בשקט במשך דקות ארוכות, מחפשת פרצה. יכולת המסירה של השחקנים היא הדבר החשוב ביותר בשיבוצם בהרכב, מה שהוביל לכך שדיוגו ז'וטה הועדף על דרווין נונייס, למשל.

המסירות מרובות יותר וקצרות יותר, כשהשחקנים נכנסים באופן הדרגתי למשחק. וואטרו אנדו, שחקן שפתח ב-20 משחקים מ-29 בהם שיחק אצל קלופ והקשר האחורי הטבעי היחיד בסגל של ליברפול, קיבל דקה אחת בלבד עד עכשיו. סטפן בייצ'טיץ', קשר אחורי טבעי אחר, הושאל לזלצבורג.

ברגע שהרדס משחקים מאחורה ומניעים את הכדור מאחורה, התפקיד של הקשר האחורי שמשמש כבלם שלישי כבר כמעט ואינו רלוונטי. פאביניו וג'ורדן הנדרסון עשו זאת במשך שנים ובהצלחה אצל קלופ, אבל הקשר האחורי הנוכחי של ליברפול הוא ראיין חראנברח. לא אחורי, וגם לא לחלוטין קשר.

בשני המשחקים האחרונים, בממוצע, ליברפול שיחקה עם שני שחקנים מאחורה (ואן דייק וקונטה או קוואנסה) ועם שאר השחקנים, כולל השלישייה הקדמית, צמודים זה לזה. חרנברח שהגיע תמורת 34 מיליון ליש"ט אשתקד הפך מקשר שמאלי לקשר אחורי, כזה שנוגע הרבה יותר בכדור ומשלים הרבה יותר מסירות. הוא שובץ להרכב בזכות יכולת המסירה הגבוהה שלו והנעת הכדור הקצרה, כשהוא לא פליימייקר בעצמו אבל מי ששולח את הכדור לפליימייקרים השונים שיש לרדס, בראשות סלאח שנראה רעב יותר ממה שראינו בשנים האחרונות.

חרנברח נראה בטוח יותר וטוב יותר ממה שנראה בשנה תחת קלופ, מצליח להעביר את הכדור מההגנה להתקפה ולחדור את קווי ההגנה. אלכסיס מקאליסטר מסייע לו גם בהגנה, כששניהם מעין קשרי 50-50. חרנברח יכול לכדרר ולהניע את הכדור קדימה בעצמו. ההולנדי לא הצליח לפרוץ תחת יוליאן נגלסמן, תומאס טוכל ויורגן קלופ, וכרגע נראה מצוין.

הבעיה היא שזה נראה מצוין נגד ברטנפורד ואיפסוויץ'. מנצ'סטר יונייטד אותה יפגשו היום היא קבוצה התקפית שמסוגלת לשחק כדורגל אחר לגמרי (גם אם התבטלה ושיחקה משחק הגנתי בביקור האחרון באנפילד), וכך גם היריבות האחרות של ליברפול בראשות ארסנל ומנצ'סטר סיטי. על פניו הסגנון של סלוט עם העמידה הנמוכה מונע מצבים של חסרון מספרי, אבל ברגע שההגנה מתבססת באופן כמעט בלעדי על ואן דייק בן ה-33 ועל קונאטה הפציע זה עלול להתנקם במרסיסיידרס, בטח בשנה בה יש להם שמונה משחקים בשלב הליגה של האלופות על הראש.

למרות זאת, הפילוסופיה של סלוט מרגישה כמו הכוונון שליברפול הייתה צריכה. הוא אמר בעצמו שהוא רוצה מערכת "סיכונים ותמורות" פחות קיצונית מזאת של קלופ, וזה אולי ההבדל הגדול בין השניים. ההתלהבות עלולה לרדת אחרי משחק הליגה הראשון, המשחק הראשון באנפילד וגם אחרי המשחק הראשון מול יונייטד, אבל ליברפול של ארנה סלוט נראית יותר חיה מזאת של קלופ במשך החודשים האחרונים של העונה שעברה. אולי קצת יותר איטית, אבל אחת שיודעת לשלוף את ההבי מטאל של הגרמני בזמן הנכון. שני משחקים בלבד, כך נראה, הספיקו בשביל שסלוט יהפוך את אוהדי ליברפול מספקנים למאמינים.