ב.מ.וו iX2 במבחן: מה מסתתר מתחת לעיצוב?

יום חול, אי שם בעמק האלה, אני יושב ליד "פודטראק". החום נוראי, השניצל בינוני ולאווירה אחראית "רשת ב׳". הצפצופים של החדשות גורמים לשכן עם השקשוקה להרים את העיניים מהטלפון, אבל הדיווחים על כוננות שיא ונפילות בצפון כנראה משעממים אותו, אז הוא מגרש זבוב, משפר אחיזה בפיתה וחוזר למסך. בין החום והמלחמה, לזבובים ולטחינה הנוזלת, כנראה שאין תמונה יותר ישראלית מזאת.

אני בוהה מכאן ב-iX2 שאיתה הגעתי, צבועה אפור בטון אלגנטי, ותוהה אם בבוואריה מולדתה מישהו בכלל יכול לדמיין את הסיטואציה הזאת. זו מחשבה שאפשר להרהר בה עד אי קץ, אבל חם נורא, אז אני מעיף את מה שנשאר מהשניצל העייף ולוחץ על הכפתור של השלט, שחוץ מלשחרר את הנעילה גם מדליק את המזגן באוטו. מי אמר שאין יתרונות למכוניות חשמליות?

תקציר
עיצוב ותא נוסעים: ההופעה מצוינת וטובה משמעותית מהדור היוצא, מבחוץ ומבפנים. איכות החומרים וההרכבה טובה. המרווח טוב מלפנים ופחות מאחור, תא המטען גדול ושימושי.
איכות נסיעה ואבזור: נוחות הנסיעה טובה, אך לא מצטיינת עקב תוספת המשקל והקשחת המתלים. רשימת האבזור מכובדת גם בגרסת הכניסה.
ביצועים והתנהגות: הביצועים מספקים, אך לא מרגישים עוצמתיים או מרגשים. התנהגות הכביש בטוחה ונשלטת, אך לא מרגישה ספורטיבית במיוחד למרות המוצא הבווארי.
למי מתאים: אם אתם מחפשים ג'יפון יוקרתי במראה קרבי ועם נוכחות, ה-X2 הוא הרכב בשבילכם.
מחיר עדכני למועד המבחן: מ-359,900 שקל (רכב המבחן 389,900 שקל)

עיצוב ותא נוסעים
הדור השני של רכב הפנאי של ב.מ.וו הושק בסוף שנה שעברה. הוא חולק את פלטפורמת ההנעה הקדמית שלו עם ה-X1 ועם המיני קאנטרימן, אבל בניגוד אליהם וברמה העיצובית, כאן מדובר ממש בלידה מחדש. עיצוב ה-״סטיישן-ג׳יפון״ של הדור הראשון, שלא הוכיח את עצמו באולמות המכירה, נזנח לטובת העיצוב הכי קרבי שאפשר. ההשראה והצללית מגיעות מה-X4 עם מרכב אגרסיבי בסגנון פנאי-קופה, הג'יפון גדל קלות ונעשה מאמץ עיצובי כדי שבעין בלתי מזוינת הוא יראה אף גדול ממידותיו.

ליתר ביטחון המעצבים גם הוסיפו את כל התחמושת שהייתה על המדף: גריל עצום, כונסי אוויר, חצאיות, ג׳נטים אגרסיביים, ספוילרים, דיפיוזרים ומה לא. האלמנט שאיכשהו נראה קצת פחות מחובר לכל זה הוא הישבן, שלפחות לי הזכיר איזו מיצובישי מפעם. כך או אחרת, יש משהו קצת מצחיק בג'יפון חשמלי עם קצת יותר מ-200 כ״ס שנראה כאילו הוא מוכן בכל רגע להסתער על הדאחייה, אבל צריך להגיד ביושר (כן, השאלנו מכתבנו הצבאי) שה-iX2 נראה מצוין ובהתאם גם מקדם הבולטות שלה על הכביש מרשים.

בתא הנוסעים אין הפתעות גדולות. ב.מ.וו הלכה על העיצוב העדכני שלה עם שני מסכים מחוברים שכוללים את לוח המחוונים ("10.7)  ומסך מרכזי ("10.25). שינוי משמעותי הוא בקונסולה המרכזית: היא מעוצבת כמעין ידית בין שתי הכורסאות הקדמיות, שבחלקה הקדמי מספר מתגים ולחצנים וביניהם גם בורר ההילוכים. בקבוצת המתגים הזאת ב.מ.וו שחררו סוף סוף את הגלגלת הוותיקה והלכו על עיצוב ארגונומי מצוין שכולל את מה שצריך ובמקום שצריך - בקצות האצבעות.

מעבר למתגים הללו יש בתא הנוסעים מעט מאוד כפתורים פיזיים וזאת לטובת העברת הפונקציות למסך. האינטואיטיביות של השימוש בו סבירה מינוס. לזכותה של ב.מ.וו ייאמר שהיא ניסתה לפשט את עשרות התפריטים עם קיצורי דרך אבל כדי למצוא פונקציה כלשהי עדיין נדרש חיטוט מעצבן בין תפריטים. נאמר בזהירות שכנראה אין דרך לפתור את הדיסוננס שבין ריבוי פונקציות לקלות הפעלה, ועדיין ראינו יצרניות שעשו זאת טוב יותר. מעבר לזה התפאורה היא אותה תפאורה מוכרת ומוצלחת של ב.מ.וו. עם עור משובח מקיר לקיר, פלסטיק ואלומניום איכותיים.

שני המושבים הקדמיים גדולים, מרווחים ומעניקים הרבה מרווח ראש והכורסאות ברמת הגימור של מכונית המבחן (M-Shadow) אוחזות היטב בצדדים. המושב האחורי לעומת זאת מרגיש למבוגרים  צפוף גם במרווח הרגליים וגם במרווח הראש עקב הגג המשתפל. כדי בכל זאת להנעים את השהייה, יש כאן פתחי מיזוג ושני חיבורי USB-C. תא המטען לעומת זאת נדיב ביותר עם 525 ליטר (1,400 בקיפול המושבים האחוריים) שימושיים מאוד.

איכות נסיעה ואבזור
סוגיית הנוחות קצת מסתבכת כשיוצאים לדרך. ה-iX2 מתבססת על פלטפורמה משותפת למכוניות בנזין ומכוניות חשמליות. זה אומר שבגרסאות החשמליות נדרשת הקשחה של מערך המתלים כדי להתמודד עם תוספת המשקל של הסוללה, עניין של 315 ק"ג משמעותיים בהשוואה לדגם הבנזין המיקרו-היברידי.  ובמילים אחרות - על הכביש, בעיר ומחוצה לה - המכונית מרגישה נוקשה וקצת קופצנית. זה כשלעצמו לא קיצוני ולא "ביג דיל", אבל כשמוסיפים למשוואה את הכורסאות הספורטיביות והנוקשות משהו, התוצאה לא מבריקה, בוודאי בנסיעות ארוכות. התמרון העירוני דומה למקובל בקטגוריה ושדה הראייה לאחור רק מלהיות מושלם עקב הגג המשתפל, מאידך מצלמות הרוורס מצוינת ונציין גם שבידוד הרעשים טוב מאוד.

בכל מה שקשור לאבזור, הבימר החשמלי מגיע עם רשימה מכובדת. נתחיל בזה שה-iX2 מחובר לאפליקציה שממנה תוכלו לראות את מיקומו בכל זמן נתון ועוד כמה דברים שימושיים כמו לקבוע שעה שבה המזגן יתחיל לעבוד במכונית כבויה ונעולה, שעות טעינה, או לחילופין, סתם לצפות דרך הטלפון במצלמות הרכב. האפליקציה גם הופכת את הנייד למפתח דיגיטלי ומאפשרת לתכנת את תנאי הנהיגה של נהגים שונים. כך למשל תוכלו להגביל את המהירות או ההספק של הנהג הצעיר במשפחה וגם להגביל לו את עוצמת הווליום של מערכת השמע.

עוד תוספות שיש ב-iX2 הן מתלים אדפטיביים, חנייה אוטונומית, מערך מצלמות היקפיות, פנסי לד אדפטיביים ועוד. בפינת הבטיחות יש את כל המערכות שהיינו מצפים לפגוש במכונית עם סמל יוקרתי בחזית, כשבפינת הביזאר מצאנו את התוספת הבאה והציטוט הוא ממפרט הרכב: "זיכרון אוטומטי בלחיצת כפתור של תוואי מסלול הנסיעה עד 50 מטר וסיוע בנסיעה לאחור החוזרת על אותו התוואי". זהו ממש לא פיצ'ר חדש בב.מ.וו, אבל מעניין אם האפליקציה שהזכרנו קודם יכולה גם לחשוף כמה אנשים בעולם אשכרה לחצו על הכפתור הזה.

ביצועים והתנהגות
מתחת למכסה המנוע (החשמלי. כן, זה היה לנו עצוב) שוכנת אורוות סוסים סיבורגיים המונה 204 מהם, שאמורים להזיז כשני טון, ובמקרה הזה המספרים לגמרי מספרים את הסיפור. אין תאוצות עוצרות נשימה (8.6 שניות ל-100 קמ"ש) והמהירות מוגבלת אלקטרונית ל-170 קמ"ש. מאחורי ההגה מרגישים יותר מבסדר - ה-iX2 מגיב היטב לדוושה, מספק תאוצות ביניים לא רעות ולא מתקשה תחת עומס. ובמילים אחרות גם אם אין חשש שהיא תמיס את האספלט יש לה מספיק כוח לכל מה שצריך.

אותה תחושה בדיוק מתקבלת בכל הנוגע לנימוסי הכביש שלו. הוא נצמד לאספלט בעקשנות גם תחת עומסים גבוהים, אבל באותה נשימה - בגלל תת היגוי וזווית גלגול ניכרים - הוא לא מנסה לאתגר את המעטפת המקובלת של עולמות הג'יפונים.

ואחרי כל זה הגענו לטווח. הסוללה עצמה היא בקיבולת של 64.7 קוט"ש (נטו) והמפרט הטכני מצהיר על טווח מקסימלי של 450 ק"מ. במבחן שלנו הצריכה הממוצעת עמדה על 20.5 קילוואט ל-100 ק"מ, עניין שמציב את הטווח במבחן על כ-315 ק"מ בלבד. הפער אולי נראה ניכר אבל הוא יכול להיות מוסבר גם באופי המבחן וגם בעומסי החום הכבדים, מה שחייב קירור אינטנסיבי לסוללה ולתא הנוסעים.

סיכום
סיכום המבחן לב.מ.וו iX2 לא היה מורכב במיוחד. מדובר בשחקן חדש המצטרף לאחד הסגמנטים החמים בשוק הפרימיום. הוא נראה נפלא מבחוץ ומבפנים ובסך הכל גם מגיע עם חבילת אבזור טובה יחסית. בכל מה הקשור לצד הדינמי הוא אומנם יותר מבסדר אבל באותה נשימה גם אין כאן ריגושים שכל כך היינו מצפים לפגוש מתוצרת ב.מ.וו, וטווח הנסיעה הריאלי לא הרשים.

וכאן אנחנו מגיעים לתג המחיר שעליו כתוב 360 אלף שקלים לגרסת ההכניסה ו-390 אלף לגרסת המבחן בתחושה הפרטית שלי בסכום הזה - במיוחד לאור התחרות העזה בסגמנט וכן בסגמנט המקביל שאינו יוקרה ורק "פרימיום" (או "פרימיום טק" כמו שאנשי השיווק אוהבים לכנות אותם) - היה מקום לתת עם המכונית קצת יותר ערך, ומיצרנית מוערכת כמו ב.מ.וו, שדרוג התנהגות הכביש או הביצועים, היה עניין מתבקש. סעו בזהירות.