מיני קאנטרימן (1.5 ליטר, 170 כ"ס) במבחן: כשמעצבים את ה-X1

מיני קאנטרימן, דגם ה-MINI היחיד ששרד לצידה של הקופר. פעם היה פה גם את הקלאבמן - זוכרים? בהתחלה עם דלת התאבדות קטנה מאחור, אבל גם בדור השני שמר על דלתות הכנף בתא המטען; הפייסבמן – מעיין ג'יפון קופה ואפילו למיני הייתה גרסת קופה ורודסטר.

בדומה לדור השני, גם הדור השלישי, מושא המבחן שלנו, חולק פלטפורמה ומכלולים עם ב.מ.וו X1 (וכמובן ה-X2 דמוי הקופה) על בסיס פלטפורמת ההנעה הקדמית שלהם (FAAR, קיצור בגרמנית ל-Frontantrieb Architektur) הכוללת את ה-UKL1 הקטנה (מיני קופר / קבריולה) וה-UKL2 הגדולה יותר שגם משמשת את סדרה 1 וסדרה 2 גראן קופה.

ושלא תטעו חלילה, לא מדובר בג'יפון קטן, הקאנטרימן החדש לגמרי מתברג בקטגוריה הקומפקטית, מה שגם הופך אותו למיני היקרה ביותר בישראל. ואחרי כל ההקדמה הזו – איך הוא בתכלס?

תקציר
עיצוב ותא נוסעים: מיני הצליחו לקחת "סטיישן" ולהפוך אותה למעניינת. עיצוב הפנים רטרו-מודרני, אך הנדסת האנוש לא תמיד מוצלחת וכך גם איכות החומרים. המרווח והשימושיות טובים.
איכות נסיעה ואבזור: כיול המתלים נוקשה וגם המושבים, לא לכולם יהיו כאן נוח. כושר התמרון טוב מאוד. רשימת האבזור מכובדת גם בגרסת הכניסה.
ביצועים והתנהגות: המנוע משולש הצילינדרים מאוזן ואינו עצל ובנוסף צלילו גרגרני, אך דווקא תיבת ההילוכים איטית, בעיקר בהורדת הילוכים. התנהגות הכביש בטוחה ונשלטת עם קורטוב דינאמיות בזכות הגה מדויק, היזון חוזר טוב מהשלדה ורכינה מינימלית.
למי מתאים: למי שרכבי פנאי יוקרתיים אחרים מרדימים אותו או מתעניין ב-X1 אבל רוצה לקבל אווירה אחרת.
מחיר עדכני למועד המבחן: מ-265,000 שקל (רכב המבחן 299,000 שקל)

עיצוב ותא נוסעים
קו העיצוב הכללי הוא די סטיישני, אבל יש ג'יפון סטיישן ויש ג'יפון סטיישן. מצד אחד - קיה נירו פלוס, מהצד השני יש לנו את המיני קאנטרימן. שלמרות הקו הכללי מצליח להיראות שונה בזכות הגג הצף, הנגיעות בקורה C ו"העלמת" קורה D וגם שימו לב לשמשה הקדמית הכמעט בועתית. צביעה דו-גונית בגוון מוזהב משהו מגיע לגג כאמור, אבל גם למראות הצד, לחישוקים ולמסגרת הסבכה הקדמית. זו האחרונה מזכירה את הקשר המשפחתי, ויחד עם העמידה המוגבהת יש גם מספיק סממני SUV כמו מגן גחון ומגלש אחורי מדומים, קשתות בתי גלגלים שחורות וגם חצאיות צד עם "פס הגנה", כשבסוף הכל מתחבר למראה ייחודי למדי.

ואם כבר ייחודיות. תא הנוסעים לא מזכיר שום ג'יפון אחר. קו הרטרו של מיני מקבל פרשנות מודרנית מוצלחת מאוד, עם מסך מולטימדיה מרכזי, עגול וגדול בקוטר 24 ס"מ, שגם משמש כלוח המחוונים. יש פה שילובי צבעים בין השחור של הפלסטיקה והגימורים הזהובים בפתחי המיזוג, בידיות, בהגה ובעוד כמה מקומות, יחד עם דשבורד מרופד בבד כחול, שנמשך אל הדלתות, שם הוא עובר טרנספורמציה לחום ששולט בחלק האחורי. אגב בד, החישור התחתון בהגה הוא בכלל רצועת בד מתוחה (נקווה שתישאר כזו גם בעוד כמה שנים).

לצד העיצוב המוצלח, איכות החומרים טובה, אך לא מצטיינת. אותו ריפוד בד כחול וחום מרגיש גס ואינו נעים למגע, ומתחת לקו משענות היד נמצא פלסטיקה שגרתית למדי. איכות ההרכבה עושה רושם טוב, אך בכביש משובש היטב נשמעו כמה קרקושים קלים.

לגבי הנדסת האנוש, נראה שבכמה עדכונים קלים היא הייתה יכולה להיות מצוינת, אבל היא רק סבירה. נתחיל מתנוחת הישיבה: כמעט ולא משנה באיזה גובה תמקמו את המושב, יד אחת בטח לא תזכה לתמיכה, בין אם משענת היד המרכזית נמוכה מדי או זו שבדלת - משענת יד מתכווננת לגובה הייתה הפתרון. אפרופו כוונון גובה המושב, הוא גם מושפע מכך שאין כוונון גובה לחגורה, וחבל. ההגה עבה מאוד, אולי עבה מדי, זה נחמד בהתחלה, אבל לא תמיד נוח. ותאורת האווירה שבחלקה מוקרנת, משתקפת בלילה בחלונות.
ונעבור למנה העיקרית - המסך היחיד והעגול - זה נהדר מבחינת עיצוב ומיתוג הרטרו, אבל פחות יעיל ביום-יום, ודורש הסטות מבט תכופות. ראשית אין לוח מחוונים, אז המהירות, האורות, התרעות הבטיחות, מד הדלק וכל מה שאנחנו רגילים לפגוש מול העיניים, מפוזר לו להנאתו במסך העגול. תרצו לוח מחוונים כהלכתו, אין בעיה, יש מסך ייעודי שישתלט על כולו וגם חבל שהתצוגה העילית נשארה בחו"ל. גם תפעול בקרת האקלים לא תמיד נוח, מילא במגע, אבל הוא דורש כניסה למסך ייעודי אם תרצו לשנות את עוצמת המיזוג או כיוון יציאת האוויר למשל. ולסיום, הקישוריות האלחוטיות איטיות

הכניסה למושבים הקדמיים נוחה, ולאור גודלו של הקאנטרימן, מערכת כניסה קלה בהחלט יעילה כאן. המושבים הקדמיים והספורטיביים בגרסה הבכירה, יתאימו לאנשים בעלי מבנה גוף צר, וזאת מאחר ותמיכת הירכיים בולטת. המושב עצמו נוקשה יחסית ולבסוף לא תמיד היה נוח בנסיעות ארוכות, על אחת עם ריפוד העור שמתחמם במהירות בקיץ הישראלי.

תנוחת הישיבה גבוהה ושדה הראייה טוב בסך הכל, בזכות שטח חלונות כללי גדול יחסית, אך הקורות הקדמיות עבות ומראות הצד סמוכות אליהן, כך שצריך לשים לב בעיקר בנסיעה עירונית.

הכניסה למושב האחורי נוחה, למרות מפתח דלת שאינו גדול. גם הכנסת ילדים אל מושבי הבטיחות מתבצעת בקלות. המרווח יתאים לשני מבוגרים וילד לכל היותר, לשלושה מבוגרים יהיה צפוף. מרווח הברכיים והרגליים טוב מאוד, גם מרווח הראש טוב למרות הגג הפנורמי, כשאת המסעד ניתן להטות בזווית לכל אחד מהיושבים שגם ייהנו משני שקעי USB, משענת יד עם מחזיקי כוסות ופתחי מיזוג, אך כאלו שלא מתכווננים.

מלפנים יש תא מתחת למשטח הטעינה, שני מחזיקי כוסות רדודים יחסית כך שבקבוק חצי ליטר יאבד איזון, תא חביב עם רצועת פתיחה ומתחת למשענת היד המרכזית הניתנת להזזה יש עוד מקום אחסון ושם גם מסתתרים שקעי ה-USB וה-12 וולט. יש כמובן תא כפפות בגודל סביר ועוד תאים בדלתות שם תוכלו לדחוף בקבוקים גדולים יותר.

תא המטען בנפח 450 ליטר, גדול ושימושי, אך סף ההעמסה גבוה ותצטרכו להניף את עגלת הילדים או המזוודה למשל. אין כאן גלגל חלופי, אבל גם לא רצפה מפוצלת, והיא נפתחת רק בחלקה ויוצרת תא שימושי. יש גם תא קטן מימין, תא רשת משמאל ושני וויי תלייה, והמושב האמצעי מתקפל בנפרד לטובת הובלת חפצים ארוכים.

איכות נסיעה ואבזור
הקאנטרימן מכויל על הצד הנוקשה, לא קשה לפספס את זה, כאשר פגמים שונים בכביש העירוני מורגשים. מאידך, כאלו חדים עוברים שיכוך ולא חובטים בנוסעים וגם הריסון, אחרי פס האטה למשל, טוב.

למרות שהוא גדל לעומת הדור היוצא, ולעומת טויוטה קורולה קרוס למשל (ג'יפון קומפקטי נפוץ יותר לשם ההשוואה), הוא קצר רק ב-1.6 ס"מ, אבל רחב ב-1.8 ס"מ, גבוה ב-4.1 ס"מ, ובסיס הגלגלים ארוך ב-5.2 ס"מ – כושר התמרון טוב מאוד. כשהחיישנים ההיקפיים ומערכת מניעת התנגשות במהירות חניה שיודעת לפעול גם באופן עדין, מגבירים את תחושת הביטחון במקומות צפופים.

גם בדרך בין-עירונית הקו הנוקשה נשמר והקאנטרימן נוטה לקפץ קלות בכביש גלי. בידוד הרעשים טוב, כשבעיקר נשמעים רעשי רוח מאזור הקורות הקדמיות שמצטרפים ממהירות בין-עירונית.

לקאנטרימן בנזין שתי רמות גימור "קלאסיק" ו"פאבוריט", שגם קיימות בגרסתו החשמלית עם הבדלים קלים. האבזור מכובד בגרסת הכניסה וכולל מושבים חשמליים עם "עיסוי" (כרית הגב מתנפחת ומתכווצת, זהו), חימום במושבים ובהגה, תא מטען חשמלי ועוד. בגרסה הבכירה (תוספת של 34 אלף שקל) יש גם מראות נגד סנוור, מושבים ספורטיביים, ריפוד עור מלא, מצלמות היקפיות וגג פנורמי נפתח. אגב, בחשמלית יש גם מערכת שמע של "הרמן קרדון".

מערך כולל את כל המקובל, בטח במותג פרימיום שכזה, אך דווקא אורות גבוהים אוטומטיים לא תמצאו בגרסת הכניסה של הג'יפון המסוגנן. נציין כי לעיתים מערכת תיקון הסטייה מנתיב המשיכה להתריע (ולהתריע) למרות שכבר התמרכזנו, אך בסך הכל המערכות שנבדקו פעלו היטב.

ביצועים והתנהגות
לקאנטרימן בישראל שתי יחידות הנעה - חשמל (204 כ"ס, 64.7 קוט"ש ו-447 ק"מ בין טעינות) ובנזין. אנחנו בבנזין - 1.5 ליטר, 3 צילינדרים וסיוע מיקרו-היברידי שמספקים 170 כ"ס ו-8.3 שניות ל-100 קמ"ש. צליל המנוע מגרגר וקולו אפילו ספורטיבי קמעה, גם תחת מאמץ, ולמרות היותו משולש צילינדרים, הוא מאוזן ואינו רועד, ובנוסף מזיז את הג'יפון המעוצב באופן משכנע, גם כשהרכב מלא. הסיוע ההיברידי המתון מסייע פה ושם, כמעט באופן שאינו מורגש, אך עדיין בקרת האקלים מאולחשת במצב עצירה.

התיבה כפולת מצמדים עם 7 הילוכים, כשבתחילת נסיעה פעולתה מעט מחוספסת, אך מעבר לכך היא פועלת בצורה חלקה למדי. מאידך, בהורדת הילוכים היא איטית יותר, מה שמורגש בעת "קיקדאון" בתאוצות ביניים, עם השהייה מורגשת עד שהכוח עובר לגלגלים. ולסיום, תשכחו ממצב ידני בתיבת ההילוכים, אין כזה, אפילו לא כאופציה עם מנופי שליטה מאחורי ההגה - עוד משהו שעבר מה-X1. במקום זה יש מצב Low בכפתור בורר ההילוכים, משל היינו איזו יפנית משנות התשעים עם מצב O/D.

בורר מצבי הנהיגה כמעט ומיותר, אלא אם  אתם בקטע של ליהנות מהאווירות השונות שמוצעות בגרסה המאובזרת יותר, כולל אחת בסגנון רטרו חביבה למדי. בכל אופן מצב ספורט, גו-קארט בשפת מיני, מחדד את הביצועים ומצב חיסכון מקהה את התחושות, לא משהו חדשני, אך לא תצטרכו לבחור בהן כל פעם מחדש ותוכל ולהגדיר מה יהיה מצב ברירת המחדל בכל הנעה.

גם בסעיף התנהגות הכביש מרגישים את הקשר לחברה-האם, עם הגה בעל משקל טוב, מדויק, אך חסר היזון חוזר. מאידך, לשלדה היזון חוזר טוב מאוד, הבלמים מגיבים היטב, בטח לעומת רכבים חשמליים. האחיזה טובה ולמרות המבנה המוגבה, הרכינה סבירה לגמרי, פועל יוצא של אותה נוקשות שהזכרנו בסעיף הנוחות.

את המבחן סיימנו עם צריכת דלק של 12.7 ק"מ לליטר. נתון מקובל לדגמי בנזין שכאלה. רוצים לחסוך יותר? שלמו יותר. עוד 45 אלף שקל מגרסת הכניסה ותוכלו לבחור בקאנטרימן החשמלית (מ-310,000 שקל נכון למועד המבחן).

סיכום
מיני קאנטרימן החדש מנגיש את קטגוריית הפנאי-פרימיום הקומפקטית בדרך ייחודית משלו. זה מתחיל מהעיצוב המוצלח, שאולי לא יהיה לטעם כולם, אך הוא בהחלט מיוחד, ואם לא מבחוץ, בטח מבפנים. השימושיות שלו משפחתית לגמרי ולא הורגש מחסור במקום למשפחה הממוצעת, ולסיום, יד ב.מ.וו מורגשת בכל הקשור להתנהגות הכביש. מאידך, הנדסת האנוש דורשת הסתגלות, תיבת ההילוכים לא תמיד מהירה כמצופה מאחת כפולת מצמדים ונוחות הנסיעה מתאימה יותר לכבישים סלולים היטב ופחות לכאלה משובשים. אז למי הוא יתאים ולמה לבחור דווקא בו מבין שלל האופציות בקטגוריה? ראשית, יש לו הנעת בנזין ולא רק חשמלית, מה שכבר מגדיל את הקהל הפוטנציאלי, ואם נחזור לתחילת הסיכום – הוא ייחודי ולא מרגיש כמו עוד ג'יפון גנרי.