כאב ראש חיובי: הדילמות שמציב פטריק בברלי בפני הפועל ת"א

האיש שנהנה להיות הרע בסיפור
פטריק בברלי הוא שחקן מעצבן, לאו דווקא במובן הרע של המילה. הוא אחד השחקנים הכי "מלוכלכים" ב-NBA בשנים האחרונות, טראש טוק מעניין אותו יותר מפיק אנד רול ואין דבר שהוא יותר אוהב מלשבת על העורק הראשי של הכוכב של היריבה.

אגיד פה כמה דברים שאולי יגרמו לפליאה בהתחלה, אבל אעמוד מאחוריהם. פטריק בברלי הוא שחקן ההגנה הטוב ביותר באירופה בנקודת הזמן הנוכחית. הוא נבחר לחמישיית ההגנה של העונה ב-NBA, עבודת הרגליים שלו מדהימה והוא בולדוג, עלוקה או כל סופרלטיב אחר שתרצו והוא טוב באספקט הזה יותר מג'ריאן גראנט, תומאס ווקאפ או שומר על אחר שתבחרו.

בצד ההתקפי, לטעון שהוא רק שחקן הגנה שלא מסוגל לעשות סל יהיה פשוט עוול ליכולות של השחקן. אז נכון, הוא היה ה-MVP ופירק את היורוקאפ לפני 12 שנים עם ספרטק סנט פטרסבורג, שזה המון זמן. ונכון, ההגנה אצלו היא יותר טובה מההתקפה, אבל יש לו המון דברים להציע, בוודאי באירופה, בוודאי שיש לו שש עונות עם יותר מתשע נקודות בממוצע ב-NBA, ליגה קצת טובה יותר מהיורוקאפ.

פטריק בברלי לא נראה כמו סוג השחקן שיגיע לישראל ויעשה שכונה. הוא כבר שיחק באירופה, מכיר את הסגנון ומדבר בהערצה על התקופה שלו בכדורסל האירופי, במדי אולימפיאקוס וספרטק סנט פטרסבורג. מעל הכל, הוא אחד כזה שאוהב לנצח. יש להפועל תל אביב מטרות ברורות מאוד שהיא מגדירה לעצמה - זכייה בכל התארים ויותר חשוב, קריאת תיגר על מכבי תל אביב. בברלי, אנדרדוג מטבעו, יעשה הכל כדי לעמוד במטרות האלה, וזה לא משנה שהוא בן 36, או שהוא כבר בשלהי הקריירה - הוא יבוא לנצח.

סימני השאלה המקצועיים
דיברנו על המשמעות של ההצהרה בהחתמתו, עוד קצת על מי הוא פטריק בברלי באופי שלו, אבל מה עם הפן המקצועי ואיך זה אמור להשפיע על הקבוצה שנבנתה עד עכשיו בהפועל תל אביב?

קודם כל, כמו שנאמר, בברלי כבר שיחק באירופה בעברו הרחוק והיה אדיר, פשוט אדיר. ב-12 עונות בליגה הטובה בעולם הוא סיפק ממוצעים של 8.3 נקודות, 3.4 אסיסטים ו-37% לשלוש. בפלייאוף האחרון הוא שיחק 35 דקות בממוצע למשחק. 

יש נטייה להתייחס לגיל רק כמספר ולעתים לפסול שחקנים לפי התווית שמתווספת אליו. כל הנתונים של בברלי לא מראים בכלל שהוא שחקן שלא יכול לתרום באירופה, להפך. פוטנציאלית הוא הגארד הטוב ביותר ביורוקאפ בעונה הבאה, בשני צידי המגרש. אפשר להשוות אותו לג'ו רגלנד, כריס ג'ונס או ספידי סמית', אבל אם נדבר ברצינות, אף אחד מהם לא התקרב בקריירה שלו לדברים שבברלי יכול להביא לפרקט, גם בגילו המתקדם.

בואו נדבר על מצבת הגארדים של הפועל תל אביב: ג'ו רגלנד, פטריק בברלי, מרקוס פוסטר, בר טימור, נועם יעקב וגיא פלטין. קשה לי לראות סיטואציה שבברלי לא מקבל נתח דקות מכובד, סך הכל יש 80 דקות לחלק בעמדות 1-2, אז איך מסתדרים עם הדבר הזה?

קודם כל, אלה דברים שסטפנוס דדאס, שעדיין לא דיברנו עליו אבל הוא המאמן של הקבוצה הזו, ייבחן לאורך זמן. כמות האגו היא מטורפת, רגלנד ופוסטר רגילים להיות הכוכבים של הקבוצות שלהם ופתאום נוחת עליהם בברלי. באיזה עמדה הוא ישחק? בעיקרון, הוא יכול לשחק לצד רגלנד, אני מתקשה לראות את רגלנד משחק לצדו בעמדה 2. יכול להיות שבהרכבים מסוימים נראה את מרקוס פוסטר זז לעמדה 3, אבל קודם כל, ולמרות מעורבותו הידועה של עופר ינאי בהחתמה הזו, סטפנוס דדאס יהיה זה שיצטרך לנגן על החבורה אותה הוא הרכיב.

לגבי הישראלים. נועם יעקב הגיע להפועל תל אביב כדי לקחת צעד קדימה בקריירה. ירידה ליורוקאפ על פניו הייתה צריכה לתת לו יותר הזדמנויות ממה שהיה עתיד לקבל בווילרבאן ביורוליג. מה קרה בפועל? שלושה גארדים תותחים הגיעו, ביניהם הונתחו על העמדה שלו. באירופה אין הגבלת זרים, האם נראה אותו מקבל דקות משמעותיות ביורוקאפ, הדבר שלשמו הוא הגיע? כרגע זה בכלל לא נראה בטוח.

סוגיית בר טימור. בעונה שעברה הקפטן הצהיר שהפועל תל אביב היא הקבוצה שלו, לטוב או לרע. בקבוצה החדשה שנבנית, קשה לדמיין סיטואציה שבה זה יקרה. הזרים שהגיעו לעמדות הגארד רגילים לקבל החלטות ואין ספק שהמהלכים יפגעו לו בדקות, שוב כאן, הצוות המקצועי ייבחן בשמירה על כל השחקנים מרוצים, פשוט זה בטוח לא יהיה.

מטרות
ברשותכם, אכתוב לפי עמדות את הסגל של הפועל תל אביב לעונה הבאה:
גארדים: פטריק בברלי, ג'ו רגלנד, מרקוס פוסטר, נועם יעקב, בר טימור, גיא פלטין
פורוורדים: איש וויינרייט, בן בנטיל, עוז בלייזר, תומר גינת
סנטרים: ג'ונתן מוטלי, זר נוסף שיגיע, מירון רוינה

אומר זאת כך, אני חושב שלהפועל תל אביב הזו לצאת עם המחמאות זה כבר לא מעניין ושייך להיסטוריה, מקום שני לא נותן כלום, הסגן של בר כוכבא וכולי וכולי. המטרות של הקבוצה החדשה הזו באדום, בהובלת עופר ינאי, הן טרבל - אליפות, גביע, זכייה ביורוקאפ ועלייה ליורוליג. 

לאדומים יש את כל הכלים לעמוד בכל המשימות. יש להם כסף, הרבה כסף. יש להם סגל זרים עמוק ואיכותי שאם הייתם אומרים לי על כל אחד מהם שהיו חותמים בקבוצת יורוליג בכלל לא הייתי מופתע, יש להם קהל ויש להם שאיפות.

כמו כל סיפור, גם לכאן נחזור בחודש יוני 2025 עם שתי אפשרויות - הצלחה מסחררת או כישלון מפואר. המינוסים ברורים לכל, הקבוצה נבנתה מאפס יחד עם מאמן שלא הדריך כמאמן ראשי קבוצות בקליבר הזה ועם השאיפות האלה. עומס הכשרון הוא לא סביר, כל שחקן זר בקבוצה הזו, נוסיף גם חלק מהישראלים, יכול בערב נתון להתפוצץ עם 20 נקודות למשחק, מישהו צריך לתפעל את האגו ולהבין שהגעה ל-200/250 נקודות בערב היא לא רלוונטית.

אם נשווה את הסגל האדום לזה של מכבי תל אביב או של הפועל ירושלים, קשה לחזות מי תהיה האלופה בעונה הבאה. גם בהשוואה לקבוצות היורוקאפ, כשחלקן עושות החתמות יפות - ולנסיה, בשיקטאש, באחצ'שהיר, גראן קנריה וכו', זה לא מתקרב למה שעשו הקיץ בהפועל תל אביב.

הפועל תל אביב מודל 2024/25 חולמת בגדול ועל הכאן ועכשיו, בלי לתכנן יותר מדי קדימה. ה"פרוסס" הוא זה קורה בכל יום והרצון לנצח בכל בוער. הדרך הנכונה עדיים לא ידועה, בין אם להעמיס מיד קבוצת כוכבים מטורפת או דווקא לבנות לאט לאט עם מחשבה לעתיד.

כאן נחזור שוב לסיפורו של פטריק בברלי. הגארד בן ה-36 יכול להיזכר בספר דברי הימים של הפועל תל אביב והכדורסל הישראלי כזה ששינה סדרי עולם ועשה משהו שלא עשו לפניו, הגעה ליורוליג מחוץ למכבי תל אביב. הקבוצה הזו תלווה אותנו לאורך העונה ותספק לנו מספר סיפורים, מה שנשאר זה לקחת פופקורן ולחכות לעונת 24/25 בכדורסל הישראלי, זה הולך להיות כיף לא נורמלי.