בעיטה במגף: הסיבות לכישלון של איטליה

כמעט 18 שנה עברו מאז מהלילה ההוא בברלין 2006, הלילה בו איטליה הפכה לאלופת העולם בפעם הרביעית לאחר ניצחון בפנדלים על צרפת. הפרסומת הנפלאה של  - SKY ITALIA  'חוזרים לברלין'  שרצה אצל כל אוהד כדורגל איטלקי בפיד סוף השבוע, התמקדה בתקוה ובזיכרונות של 2006, עם קולו של אלסנדרו דל פיירו ברקע, אבל גם עם הגול של מתיאה זקאני בדקה ה -98 של המשחק נגד קרואטיה, ביורו 2024, גול שדומה בצורה מופלאה לגול ההוא של דל פיירו בחצי הגמר נגד גרמניה ב 2006, שער ששלח את איטליה לברלין ואת הגביע לרומא.

18 שנים מאוחר יותר, איטליה עלתה אתמול שוב על הדשא בברלין, אבל את הזיכרונות מהמשחק הזה איש לא ירצה לזכור ובטח לא להנציח בעתיד בפרסומת. שוויץ דרסה את האיטלקים, עלתה לרבע הגמר בצדק, ואיטליה תחזור היום לרומא, בלי הגביע, בלי החלום ואולי גם בלי הרבה עתיד ותקווה.

האכזבה הקשה של האיטלקים  בטורניר לא מפתיעה במיוחד מאחר וב- 3 משחקיה בבית המוות נגד אלבניה, ספרד וקרואטיה, סיפקה איטליה בערך 70 דק' של כדורגל אמיתי, רובן במשחק הראשון נגד אלבניה. הציפיות מהטורניר מראש לא היו בשמיים, הפרשנים דיברו על רבע גמר כהישג, והמאמן לוציאנו ספלאטי, שמונה רק לפני 10 חודשים לתפקיד, אמר שהמטרה העיקרית היא "רחובות ריקים וסלונים מלאים", אבל גם אמון מוחלט ומפתיע לטובה של הקהל האיטלקי בנבחרת שלו, שנשאר בסלונים, רוקן את הרחובות  והצביע בשלט,  כולל רייטינג שיא  של למעלה מ 20 מיליון צופים ומיליוני חולצות כחולות שנמכרו  בכל רחבי ארץ המגף, לא עזרו למנוע הופעה נרפית, חסרת מעוף והדחה די משפילה. 

החיצים כמובן נורים לכיוונו של המאמן ספלאטי, אדם מוערך מאד בכדורגל האיטלקי, גם בגלל הדרך הארוכה שעשה כמאמן, האליפות הנפלאה שזכה בה עם נאפולי בעונה שעברה, וגם בגלל שהוא נתפס כאיש הנכון במקום הנכון. אדם מנוסה שיודע לקחת חבורה של שחקנים לא הכי מנוסים ובטח לא הכי מוכשרים ולהפוך את השלם לגדול מסך חלקיו, בדיוק כפי שעשה בנאפולי וגם ברומא בזמנו.

אבל ספלאטי לא עמד בלחץ. שינה הרכבים ושיטות מדי משחק (6 שינויים בהרכב רק במשחק האחרון נגד שוויץ), נראה היסטרי על הקווים, לא רגוע במסיבות עיתונאים, ובעיקר לא השיג את המקסימום או אפילו את המינימום מהשחקנים שלו. לזכותו ייאמר כי איטליה סבלה ממכת פציעות במהלך הטורניר, במיוחד בהגנה והיו גם שחקנים רבים שהיו מתחת לרמתם עקב עייפות וכשירות לא מספקת. אבל עדיין מקבוצה של ספלאטי, גם אם זו נבחרת, אתה מצפה לראות משהו אחר ברמה הטקטית  ובעיקר 'קצב ורגליים' כפי שדרש המאמן. 

עדיין לא ברור מה יעלה בגורלו של ספלאטי והאם ימשיך בתפקידו. 'לא הגענו לאליפות הזו בכושר מקסימלי' הסביר ספלאטי. 'ידעתי את זה. אני בחרתי את השחקנים, והאחריות היא תמיד על המאמן.  עברנו בית ראשון קשה שהגיע לנו לעלות ממנו, והתוצאות שלנו הן ממש לא סקנדל'. 
אבל ברור שבאיטליה אף אחד לא מקל ראש בכישלון, האוהדים קרעו את ספלאטי ברשתות החברתיות, הסתלבטו על ההרכבים, העובדה שהתעסק באיסור על השחקנים לשחק פלייסטיישן, ובעיקר התווכח בצורה מיותרת עם עיתונאים ואנשי תקשורת.  אפילו פאביו קאפלו שנוהג לתת כבוד רב למאמנים איטלקיים,  הצהיר באולפן של SKY  שהוא אינו מבין מה ספלאטי הציג על המגרש ולאן רוצה הנבחרת שלו להגיע.

באיטליה פחות התרכזו בשוויץ שהציגה כדורגל מצוין לאורך כל הטורניר, משופעת בשחקנים בולטים מהליגה האיטלקית המקומית, אבל ספלאטי נתן מחמאות לנבחרת היריבה ואמר שהיא ניצחה בצדק, וניסה קצת להסית את הדיון מהכישלון של איטליה לנבחרת המצוינת שהדיחה אותה.
אבל איטליה, עדיין אלופת אירופה למי ששכח, עד ה 14 ביולי הקרוב, הוכיחה גם שלא רק המאמן שלה פישל ברגע האמת, אלא גם שאין לה סגל מספיק טוב להתמודד מול אריות היבשת.

ספלאטי לא מצא פתרון לעובדה שלאיטליה אין מספרי 9 ו 10 אמיתיים. אין חלוץ מרכזי מאיים, אין 'פנטסיסט' שיודע לעשות קסמים, ואיכות בחלק הקדמי היא מילה גסה. מדינה שיצרה בעבר הלא כל כך רחוק כוכבי על בעמדות האלה כמו רוברטו באג'יו, אלסנדרו דל פיירו, פרנצ'סקו טוטי, פיליפיו אינזאגי, לוקה טוני ואפילו שחקנים פחות איכותיים כמו צ'ירו אימובילה, לורנצו אינסנייה, ומאריו באלוטלי, צריכה לשאול את עצמה מדוע השחקנים האלה לא גדלים יותר בארץ המגף. ייתכן והעובדה כי מרבית הקבוצות בסריה A משחקות עם זרים בתפקידים האלה, פוגעת, ייתכן ויש בעיה נקודתית של כישרונות וייתכן והכל ביחד, אבל לספלאטי לא היו כלים אמיתיים בהתקפה בטורניר הזה, לא על ההרכב ולא על הספסל. גם הכוכבים שכן שיחקו, היו רחוקים משיאם. פדריקו קייזה, שהיה נפלא בשלבי ההכרעה של יורו 2020 היה רחוק משיאו הפעם, ניוקלה ברלה האנרגטי של אינטר שיחק פצוע, ואף שחקן אחר בעמדות הקישור וההתקפה לא התעלה ולא הפתיע לטובה.