מחזור 24': דירוג הכוח של אבי מלר ליורו
הצוות המוכשר בתבל, המאכזבת התמידית שהפעם תזרח, המרוויחה מההגרלה מול ישראל והסוס השחור. רגע לפני שהטורניר בגרמניה יוצא לדרך, פרשן ערוץ הספורט עם התחזית המסורתית
אני לא יודע לגבי איכות הכדורגל (כנראה לא משהו, כרגיל, ולפחות עד רבע הגמר), אבל אליפות אירופה 2024 עומדת להיות מרתקת, מיוחדת במינה ומענגת בזכות היותה יותר מתמיד צמודה, שקולה, בלתי ניתנת לחיזוי. אז הנה לפניכם שוטה אחד שהחליט שבמצב כזה הנבואה ניתנת לו על מנת להשתעשע, להתרגש, להיות מופתע, ולחטוף מכם. זה רק ספורט.
אז הנה זה בא. התחזית המלאה:
24. גיאורגיה. יש קביצה, אבל אין קבוצה (להגעה לנוקאאוט). אז העיקר ההשתתפות. וזה אחלה עיקר. הלוואי עלינו.
23. אלבניה. יכולתי לברבר כאן על ההתקדמות שעושים האלבנים החביבים תחת הדרכת סילביניו הברזילאי נעים ההליכות. אפשר היה גם ללהג על השחקנים הבולטים ולגמרי לא רעים שלהם - ארמנדו ברויה, ריי מנאי, נאדים באירמי, בראט ג'ימסיטי, ארלינד אייטי, אלסייד הישאי וכריסטיאן אסלני. אבל למה להתאמץ כאשר אלבניה הסימפטית הוגרלה לבית הקשה ביותר ביורו?
22. סקוטלנד. קשה להבין מאין נובעת האופטימיות הסקוטית. לצערם הם יגלו שגם הפעם יישאר בתוקף חוק הטורנירים שלהם. הווה אומר: איך קוראים לסקוטי שעובר שלב במונדיאל או ביורו? שופט.
21. רומניה. אלמלא מתנה במוקדמות בדמות ישראל, הרומנים הבינוניים כל כך היו נשארים בבוקרשט. עכשיו הם סתם יישארו מתוסכלים.
20. טורקיה. איך קוראים לנבחרת שגברה על גרמניה במשחק ידידות בנובמבר, אבל מאז לא ניצחה 6 משחקים, הובסה 6:1 בידי אוסטריה והפסידה גם להונגריה ולפולין? קוראים לה טורקיה, ובמבט ראשון – וגם שני ושלישי – קשה מאוד להבחין מה יש לה למכור ביורו. מאמן איטלקי (עוד אחד), וינצ'נזו מונטלה, ושני כדורגלנים יחידים שמישהו מכיר את שמם – הקאן צ'להנולו מאינטר וארדה גולר מריאל – הם מעט מדי ומאוחר מדי להביא בשורה. ליורו 2021 באה טורקיה כהבטחה גדולה לסוס שחור, אבל נשארה רק עם השחור. הפעם אין הבטחה, אין ציפיות וגם לא תהיינה הפתעות.
19. סלובניה. שני הכוכבים הגדולים של סלובניה הם יאן אובלק (אתלטיקו מדריד) ובנג'מין ששקו (לייפציג). הבעיה של הסלובנים היא שבין השוער לחלוץ יש תשעה כדורגלנים אחרים, אמנם שחקנים חרוצים, אך כאלה שלא מתקרבים לגבהים שלהם. ובכל זאת, ולמרות שמעולם לא העפילו לנוקאאוט, השאפתנות של הסלובנים והעדר היומרה שלהם, מסוגלים לטרוף קלפים. במיוחד אם יתפסו את אנגליה ביום איסלנד..
18. סלובקיה. אסור לזלזל בנבחרת ששני ההפסדים היחידים שלה במוקדמות היו על ידי אזרבייג'אן וקזחסטן, אבל מאידך גיסא יש לסלובקיה פיצול אישיות. בקמפיין ליגת האומות היא נוצחה בביתה על ידי קזחסטן ולא הצליחה לנצח את בלארוס. סלובקיה גם סובלת מכך שהאיש המעניין ביותר בצוות שלה הוא המאמן הכי אלמוני בטורניר. פרנצ'סקו קלצונה האיטלקי מעולם לא אימן קבוצה. אבל הוא היה העוזר של מאוריציו סארי בנאפולי, והרשים שם את... מארק האמשיק, גדול כדורגלני סלובקיה בכל הזמנים, שעל פיו הושק המינוי. כמה חבל שהאמשיק, 138 הופעות במדים הלאומיים, לא יכול להמשיך לשחק. הוא בסך הכל בן 36, בשעה שיוראי קוצ'קה – שהוא ומילאן שקריניאר הם עמודי התווך של הנבחרת – כבר בן 37. אבל מי יודע, תוך מיצוי יכולת טוב במיוחד, אולי יוכל קלצונה לזלול את רומניה ואוקראינה (לא את בלגיה) ולהעפיל שלב.
17. פולין. אפילו רוברט לבנדובסקי כבר מיואש מזה שאין אוהד כדורגל עלי אדמות שיכול לנקוב בשם של שחקן פולין זולת רוברט לבנדובסקי. כבר עידן ועידנים שחלוץ ברצלונה בן ה-34 הוא הדבר הפולני היחיד בסביבה חוץ ממרק עוף. וגם הוא לא הציל את נבחרתו מהפסד מביך למולדובה במוקדמות, והשתומם כאשר חבורת המשעממים שלצידו פילסה דרכה ליורו נחירות עם פנדלים בפלייאוף בוויילס. ועכשיו הם בבית עם אוסטריה, הולנד וצרפת.
16. צ'כיה. הדבר הראשון והחשוב מאוד העומד לצידה של צ'כיה הוא המזל. היא הוגרלה לבית הקל ביותר באליפות. פורטוגל אמנם לא באותה ליגה איתה, אבל טורקיה וגיאורגיה יכולות להיות שטיח אדום בדרך אל 16 האחרונות. האמת היא שצ'כיה לא צריכה טובות. ביורו הקודם היא הודחה רק ברבע הגמר. אבל חרף כל האופטימיות הזו על הנייר, על כר הדשא צ'כיה מודל 24 היא בלתי ניתנת לפיענוח. יש לה מאמן חדש, איוואן האשק, רק 3 חודשים בתפקיד. הוא שינה את שיטת המשחק שלה. יש לה סגל אפור שבו פטריק שיק, חלוץ הספסל של לברקוזן הנפלאה, הוא השחקן הבולט. היא הובסה במוקדמות (3:0) על ידי אלבניה. בקיצור: היא תעלומה בתנועה (איטית עד זוחלת), שנראית כמו נבחרת הפרווה של הטורניר.
15. שוייץ. מצד אחד, מדובר בנבחרת עם הכי הרבה תוצאות 0:0 בטורנירי יורו ומונדיאל. מצד שני, זו שווייץ שלפני 3 שנים הדיחה את צרפת בפנדלים בשמינית הגמר אחרי 3:3 אדיר ב-120 דקות. אז מי את שווייץ מודל 24? סביר להניח שהתשובה נמצאת אצל נבחרת ישראל החלשה (1:1 מול שווייץ לפני חצי שנה) ורומניה החלשלושה (0:1 על שווייץ באותו חודש). שווייץ הגיעה לטורניר מרוטת נוצות. אין לה חלוץ מוביל (אמבולו גורר פציעה) ושאקירי עבר להשתעשע בארה"ב. היא זקוקה לשני האלופים שלה מאנגליה וגרמניה, מנואל אקנג'י וגרניט שאקה, בשיאם. ממרומי האלפים, היא נראית הפעם זעירה מתמיד.
14. הונגריה. אוהדי הונגריה בוודאי יקראו תיגר על הצהרתי בדבר היות אוסטריה הנבחרת המשתפרת ביבשת. יש להם קייס, כי יש לחבורה שלהם שפע פפריקה באמתחת.. הונגריה של מרקו רוסי (חמישה מאמנים איטלקיים ביורו הזה!), סיימה את המוקדמות ללא הפסד, ונוצחה פעם אחת ב-18 מפגשים אחרונים (כולל 0:3 על ישראל שאיננו מדד לשומכלום), והפכה לנבחרת התקפית, נמרצת ויצירתית בהנהגת דומיניק סובוסלאי הנהדר (ליברפול). ביורו הקודם היא פיספסה ברגע האחרון הגעה לשמינית בגלל הפרש שערים אחרי ששיחקה בבית מוקדם עם גרמניה, צרפת ופורטוגל. הפעם, בבית אחד עם סקוטלנד ושווייץ, הונגריה בהחלט מסוגלת – אפילו פייבוריטית - לסיים במקום השני אחרי גרמניה.
13. סרביה. ושוב איתכם - הנבחרת שנושאת עימה מיליון ציפיות, והולכת לישון על הכריות. גם הפעם מתקבל הרושם שהחבורה המבוגרת (רק גרמניה וסקוטלנד זקנות יותר) תבעט בדלי ולא בכדור, ולא תצליח להוציא מהמיטרוביצ'ים והטאדיצ'ים שלה יותר משמינית גמר.
12. קרואטיה. מודריץ' מוסר ללוקה, שמחזיר למודריץ'. אלוף אירופה עם ריאל מדריד מתקדם, מרים את הראש, מחפש, ומוסר שני מטרים קדימה למודריץ'. לוקה מגיח במפתיע מאחור, מתנפל על הכדור, מזהה את מודריץ' ברחבה, ומשגר אליו כדור מדוד. הקשיש הקרואטי מצליח איכשהו לאסוף אותו, אבל מתקשה להסתובב, וניסיון הבעיטה שלו לשער חלש ולא מדוייק. מודריץ', לוקה, לוקה, מודריץ'. עד מתי יכולה נבחרת אחת להמשיך ולהישען על גנרל אחד, ענק ככל שיהיה? התשובה של קרואטיה היא, כנראה, לנצח. פרפטואום מובילה. זה נכון ומדהים במיוחד כאשר מגלים שההצלחה המסחרר שלה מעוגנת בעובדה מטורפת: קרואטיה מעולם ניצחה משחק נוקאאוט ביורו. עם רקורד כזה אפשר לקוות לדהור לעבר האינסוף. אבל הפעם ביורו זה לא רק מודריץ' שהנטל על כתפיו נעשה כבד מיום ליום (במדריד הוא שחקן ספסל, בקרואטיה הוא הראשון בהרכב). גם אם אצלו דבר לא משתנה, הרי שרבים מעמיתיו שעברו פציעות ועונה לא משכנעת בקבוצותיהם. אלוף אנגליה גברדיול, אלוף אנגליה קובאצ'יץ', ברונו פטקוביץ' ואנדז'יי קרמריץ' הם עדיין עמוד שדרה. אבל רק בפוטנציה, רק לכאורה. גם לאימפריות יש תאריך תפוגה. על האריזה של קרואטיה מודפס סוף יוני 2024.
11. דנמרק. לו רק יכלה דנמרק לגשת רגע אל השכנה הנעימה והיפה, נורבגיה, שאותה היא ניצחה בשבוע שעבר במשחק ידידות, ולשאול ממנה את מרטין אודגור וארלינג בראוט הולאנד. אבל היא לא יכולה, ולכן הנבחרת שהפסידה לאנגליה בחצי גמר היורו הקודם, נראית כרגע כמי שלא מסוגלת לשחזר את ההצלחה הנוצצת ההיא. כבר במונדיאל בקטאר החל סוג של שחיקה, שעלתה בהדחה בשלב הבתים. אחר כך באו הפסד לקזחסטן וניצחון מינימלי 1:2 על... סן מרינו. ההווה לא מבשר טובות, גם בגלל שדנמרק זקוקה להתבססות על צמד מחזיקי הגביע האנגלי, כריסטיאן אריקסן ורסמוס הוילונד. שניהם היו בעיקר פצועים או שחקני ספסל במנצ'סטר יונייטד. וכמה זמן עוד יכול אריקסן הבלתי נגמר (תרתי משמע), שיהיה בריא, לאחוז במושכות? קשה איפוא לנבא "דייניש דיינמייט". יהיה נהדר לראות אותם מתפוצצים לי בפנים.
10. איטליה. נו באמת. אתה מסתכל בסגל של אלופת היבשת והולך לקחת פינצטה כדי לזהות את השרידים של ניצחון הפנדלים שלה בוומבלי לפני 3 שנים. ואז אתה מתבונן בהרכב, והולך להביא פנס, למעשה זרקור, כדי להאיר את האפלה. אבל, סיניורה א סיניורה - הלו, זו איטליה. גם לפני יורו 21 חשבנו והרגשנו כך, והסקוודרה הוציאה אקווה מהסלע. הפעם שולטת התחושה שהאפרוריות לא תכה פעמיים. המגף הזה לא נועד להליכה.
9. הולנד. מסע השיקום של רונלד קומאן ספג מכה משמעותית עם אובדנם של פרנקי דה יונג וטון קופמיינרס בדקה ה-90. נותרה איפוא נבחרת שבמקום ואן באסטן, ואן ניסטלרוי ו-ואן פרסי - צריכה לסמוך על ואן דייק.
8. אוקראינה. ליכולת הפוטנציאלית הטובה של חבורת סרגיי רברוב מתווספת גם השאפתנות והתשוקה הנגזרות מהמלחמה נגד רוסיה. עם לגיון מפואר כציגנקוב ודוביק (ג'ירונה!), מודריק (צ'לסי) ואנדריי ירמולנקו הוותיק שחזר הביתה (דינמו קייב) ורחוק רק צמד שערים מהשיא של שבצ'נקו - אוקראינה מסוגלת להיות סוס שחור..
7. אוסטריה. אם דויד אלאבה ושאבייר שלאגר הפצועים היו באים ליורו כשחקנים ולא כצופים, הייתי מרהיב עוז ומהמר על אוסטריה כהפתעה הגדולה של הטורניר. בלעדיהם גורם ההפתעה שלה הוגבל, אבל עדיין מדובר בנבחרת המשתפרת ביותר ביבשת. תחת הנהגת רלף רנגניק הגרמני ועם הרכב נוטף ניסיון בונדסליגה מעולה (סביצר, באומגרטנר, ליימר, גרגוריץ'), האוסטרים אולי רק ידגדגו את צרפת, אבל הולנד ופולין עלולות למצוא עצמן נושפות בעורפה ותו לא...
6. גרמניה. כדורגל הוא משחק שבו 22 שחקנים בועטים בכדור 90 דקות ובסוף ..... מנצחת. לכו ותשאלו את כל בני ה-20 ומטה מי זו הנבחרת הזו שמנצחת, ומה תקבלו? בטח לא גרמניה. כי מאז 2002, הגרמניה הזו הגיעה לגמר אחד בלבד של יורו או מונדיאל (וזכתה בו), והמשפט המיוחס לגארי לינקר הפך מפנתיאוני לפאתטי.
אבל עכשיו יש צ'אנס לתיקון. אם לא של האמירה המיושנת, לפחות של גלגלי ההיסטוריה, שלא חוו זכיה גרמנית ביורו כבר 28 שנים. רגע, ההזדמנות אמיתית, ריאלית? האם הביתיות באמת מסוגלת להזניק נבחרת בינונית פלוס, נעדרת כוח מחץ ראוי, אל הפודיום? ואולי דווקא קהל ביתי פטריוטי, קולני וחסר רחמים יכול להלחיץ מאנשאפט שאמנם עשתה התקדמות מה תחת יוליאן נגלסמן, אך עדיין נראית יותר חורקת מבוהקת.
5. אנגליה. 3 האריות הם קיין, בלינגהאם ופודן - שלושת הכוכבים של הפרמיירליג, הבונדסליגה ולה ליגה. אבל האופטימיות האנגלית הנובעת מהפוטנציאל של בלינגהאם נראית מוגזמת ומסוכנת. גמר ליגת האלופות כבר סיפק הוכחה לאנושיות של האליל הטרי. אנגליה אף סובלת מנקודות תורפה בעורף. השוער וההגנה שלה פגיעים ואינם ברמה של הקישור והחוד. הם מסוגלים במקרה הטוב רק לראות כוכבים.
הבעיה של אנגליה היא השחקנים שבעורף. ובעיקר: היי, חברים, זוהי אנגליה, זוכרים? הנטייה של הנבחרת הזו לפשל - כל פעם בדרך אחרת - נדמית הפעם גדולה שבעתיים בגלל תווית הפייבוריטית על גבה. ההפסד לאיסלנד הוא תמרור אמיתי.
4. פורטוגל. אל תגידו רונאלדו. ממש לא. כריסטיאנו בן ה-39 כבר לא בנוי להיות הג'וקר מול נבחרות מיומנות. אבל פורטוגל לא חייבת ג'וקר כאשר יש לה אסים כמו ברנרדו סילבה, ברונו פרננדש, דיוגו ז'וטה, גונסלו ראמוס, ואפילו צמד הז'ואאואים יום עסל יום בסל - פליקס וקאנסלו. לרוברטו מרטינז יש נבחרת יותר טובה מזו שזכתה ביורו.
3. ספרד. הנבחרת היחידה בהיסטוריה שזכתה באליפות אירופה פעמיים ברציפות, נראית בשלה לעוד קמפיין סוחף. רעידת האדמה בקטאר – הדחה על ידי מרוקו בפנדלים – זעזעה את אמות הסיפים אבל שינתה את המסלול של ספרד. המאמן החדש לואיס דה לה פונטה העניק אשראי לחבורת צעירים מחוננת (פדרי, יאמאל, וויליאמס) והם מאוזנים כהלכה על ידי ותיקים מצויינים. בשעטנז הזה ובביטחון הנצבר לאחרונה של הספרדים, טמונה הבטחה גדולה גם בבית קשה עם איטליה וקרואטיה.
2. בלגיה. הנבחרת המאכזבת ביותר במונדיאל האחרון - הדחה בבתים - לא הפסידה מאז אף משחק, כולל 20 נקודות מ-24 בבית יורו מוקדם שכלל את שבדיה ואוסטריה. השדים האדומים נראים נפלא. תחת רוברטו מרטינז ועם אדן הזאר המופלא, הם היו בעשור האחרון בין הפייבוריטים - ולא העבירו את הסחורה. תחת דומניקו טדסקו הם משחקים את הכדורגל הסוחף של קווין דה בריינה ורומלו לוקאקו, ונהנים מזה שאיש לא שם עליהם הפעם. הבית הסביר שלהם עם רומניה, אוקראינה וסלובקיה אפילו מאפשר להם לחמם מנועים בהדרגה. ומה לגבי חסרונו של טיבו קורטואה? אם בלגיה תמצה את פוטנציאל הקישור והחוד, סביר להניח שגם קסטילס לא יוטרד מדי. לטעמי אפילו שווה ללכת עליו בפנטזי.
1. צרפת. סגנית אלופת העולם לא שינתה פניה. אולי ההזמנה המחודשת של אנגולו קאנטה מצביעה על ספק מסויים של דידייה דשאן לגבי מרכז השדה וההגנה שלו. אבל עדיין מדובר בצוות הרב גוני והמוכשר בתבל, שהפעם גם לא ימצא מולו אף מסי. כמו במונדיאל: מקום שני יוריד את הדגל בשאנז אליזה לחצי התורן. היי, ותראו מה זה, לא כתבתי בכלל אמבפה. לא הכרחי (אבל הוא יהיה תותח בסיוע שלוות הנפש וחדוות החיים של השלמת המעבר לבלאנקוס).
סוף