אובדן כפול: הטרגדיה של הפועל ר"ג בכדוריד

מלחמת "חרבות ברזל" פגעה קשות בכל כך הרבה מועדוני ספורט בישראל, בעיקר עם אובדן של אוהדים מושבעים. אבל ישנם גם מועדונים שחוו אובדן קשה ביותר כשנודע להם על מותם של שחקנים לשעבר, כאלה שגדלו במחלקות הילדים והנוער וכל המערכת הכירה אותם. מועדון הכדוריד הפועל רמת גן/גבעתיים הוא אחד כזה, כששניים מהשחקנים שגדלו במחלקה הצעירה כבר אינם - עילי ברעם ז"ל, שנרצח במסיבה ברעים, ורס"ר במיל' עמרי בן שחר ז"ל, שנהרג בפעילות מבצעית בעזה.

שניהם היו חלק מקהילת הכדוריד בגילאים הצעירים, ושניהם כאמור גדלו במחלקת הנוער של הפועל רמת גן/גבעתיים, לה יש קבוצת בוגרים שבשנים האחרונות שיחקה ליגת העל. ברעם היה שני שנתונים מעל בן שחר, כלומר הם לא שיחקו באותה שכבת גיל, ושניהם גם לא המשיכו לשחק בבוגרים, אך במועדון כולו ניסו לעכל את האובדן הקשה של שני ילדים להם היו כל כך הרבה חברים שגדלו באותה המערכת. יש לציין שגם עמית בן יגאל ז"ל, שנפל בפעילות מבצעית ב-2020, גדל במחלקת הילדים הזו (אתמול ציינו 4 שנים למותו).

אחד החברים הכי קרובים של עמרי בן שחר היה שחקן הכדוריד של נבחרת ישראל כיום, תומר בודנהיימר, שגם כן גדל במחלקת הילדים של הפועל רמת גן/גבעתיים ובהווה משחק בהפועל ראשון לציון. בראיון לערוץ הספורט, סיפר הפיבוט על הקשר במיוחד שהיה בין השניים.

"הוא היה אחד החברים הכי טובים שלי", אמר בודנהיימר. "הכרנו בגיל צעיר יחסית דרך הכדוריד, שנינו באנו מבתי ספר שונים בגבעתיים. בכיתה ה' הייתה לנו נסיעה של קבוצת הכדוריד לאילת, כל שנה יש שם טורניר ארצי. שיחקנו בתור קבוצה אחת מהפועל רמת גן. עמרי המשיך לשחק עוד קצת עד בערך כיתה ח', הוא ואחיו התאום נדב. נשארנו בקשר מאז ועד יום מותו, היינו גם תקופה יחד בצופים, אחרי זה היינו גם באותה כיתה בתיכון והיינו יוצאים ביחד הרבה. שם הקשר התחזק. אחרי זה עמרי התגייס לקרבי ואני הייתי ספורטאי מצטיין, אבל תמיד היינו בקשר".

***

(בתמונה הראשית למעלה: עמרי בן שחר ז"ל מסומן בעיגול, אחיו התאום נדב שניים מימינו, ותומר בודנהיימר השחקן הראשון מימין בשורה העליונה ליד המאמן)

שחקן נבחרת ישראל המשיך לתאר את האופי הייחודי של חברו הטוב: "עמרי היה בשבילי הבן אדם הכי טוב שיש, מוכן לעזור תמיד לכולם, לא שופט אף אחד, בן אדם מאוד חיובי, תמיד אופטימי. אף פעם לא ראו עליו טיפת ציניות, על גבול התמימות, אבל בקטע טהור. בתור חבר שלו תמיד הסתכלתי על הצד הטוב שבדברים האלה. הוא היה גם בן אדם הישגי, בצבא הוא שאף להגיע ליחידה מובחרת".

עמרי, בנו של ראש עיריית גבעתיים בעבר ראובן בן שחר, שירת בסיירת צנחנים, בגדוד 6623 ובעוצבת "חוד החנית" (55). הוא נפל בקרב בדרום רצועת עזה ב-8 בדצמבר 2023, חודשיים אחרי תחילת המלחמה. בודנהיימר סיפר על התקשורת איתו תוך כדי הגיוס שלו למילואים: "כשהכל התחיל היה לי ברור שהוא יגויס ישר למילואים. אמרתי לו לשמור על עצמו, אני אפילו ממש זוכר שאחת השיחות האחרונות שלי איתו היה עם מילים כאלה, שיחזור בשלום. יצא לנו להיפגש בפעם האחרונה שהוא יצא הביתה לפני שהוא חזר פנימה. הוא אמר שתהיה פעילות מטורפת כשהוא יחזור לעזה, והיא הייתה בחאן יונס".

בודנהיימר סיפר איפה תפסה אותו השבת השחורה: "הייתי בבית בגבעתיים. התעוררתי מכל האזעקות, התחלתי לקבל סרטונים עם כל מה שקורה. בהתחלה לא מבינים מה קורה, אבל עם השעות שעברו הבנתי, ויש לי גם הרבה חברים שגויסו כבר באותו יום, אז הבנתי את ההיקף של זה. היה מאוד קשה". כשנשאל לגבי הידיעה על הרצח של עילי ברעם במסיבה ברעים, אמר: "אני זוכר את עילי ממחלקת הנוער, היה לדעתי שנתיים מעלינו. אני זוכר שפרסמו בתחילת המלחמה בפייסבוק כשידעו על כך שהוא נרצח".

לאחר מכן תיאר הפיבוט על הבשורה שקיבל בתחילת דצמבר, כשחברו הטוב עמרי בן שחר נפל: "זה היה יום שישי, חזרתי ממשחק ליגה שלנו (הפועל ראשל"צ) נגד אס"א תל אביב. פחות או יותר כשהגעתי הביתה, חבר טוב שלי תומר גולצמן צלצל ואמר לי את זה, הוא היה חבר של שנינו. באותו הרגע התפרקתי, עמרי הוא החבר השני שלנו מהמעגל שנהרג. לפני כמה שנים איבדנו את שחר סטרוג, שהיה מאותו מעגל חברים. הכל היה שחזור של זה, זה היה כואב מאוד".

"עמרי היה אח מדהים לנדב ובן שדואג להורים שלו ראובן וענת, וגם בן זוג בחמש שנים האחרונות לליאור שהייתה חלק מאוד גדול מחייו. היא הפכה להיות חלק מהחבורה שלנו, במעגל החברים. היא הייתה כל עולמו בשנה האחרונה. החלק הכי קשה היה כשנגמרה השבעה, כולנו היינו ביחד ומי שהיה בקרבי חזר ליחידות שלו. ניסינו להישאר חזקים בשביל המשפחה, ולהיות שם בשביל נדב האח התאום ובשביל ליאור".

בודנהיימר המשיך לפרט על ההתמודדות שאחרי האובדן: "זה עוזר לדעת שמתמודדים עם זה ביחד. הוא היה דמות חשובה לכולם. יש עד עכשיו רגעים שאתה נזכר בו וזה שובר. אחרי ששחר סטרוג נהרג, יום הזיכרון שינה לכולנו את ההסתכלות על זה, אז עכשיו חבר שני שלנו נהרג ואני לא יכול לדמיין איך זה יהיה. אני משתדל בעיקר להתעטף סביבי עם החברים הקרובים, הם היחידים שמסוגלים להבין את גודל האובדן והאנשים שהם היו. אנשים שומעים מהר מאוד כשקורה משהו ואם זה קשור אלייך, אז ישר פונים ויודעים שיש טרגדיה שחוזרת בפעם השנייה. מנסים לנחם תמיד ולתמוך כמה שאפשר. התמיכה האמיתית, מעבר למשפחה שלי, אני שואב ממעגל החברים הכי קרובים".

שחקנה של נבחרת ישראל גם פירט קצת על התקופה בה שניהם שיחקו כדוריד ביחד במחלקת הילדים: "הוא היה בעמדת המרכז ממה שזכור לי. זה היה מעט זמן ובגילאים צעירים, אבל אני זוכר שזה היה פשוט תקופה נהדרת שהיינו ילדים וזה זיכרונות בוסריים. אני המשכתי עם הכדוריד בחיי, אז יש לזה ערך בשבילי".

אקס הפועל רמת גן/גבעתיים גם התייחס למצב במועדון כיום: "המצב שם לא טוב בלי קשר לאובדן. קבוצת הבוגרים ירדה ליגה ולא ברור מה קורה עם מחלקת הנוער. אין שם משהו שאפשר לדבר עליו בהקשר של הנצחה וזה מאכזב אותי. אני משתדל לעשות מה שאני יכול. במשחקי נבחרת האחרונים שהיו לנו אני תמיד רשמתי את השם שלו, וגם של שחר סטרוג, למרות שהוא לא היה בכדוריד. היה לי חשוב שבאיגוד יעלו משהו לזכרו. ספציפית בהפועל רמת גן, עקב הנסיבות, אין כרגע תכנית ממה שאני יודע".

כשנשאל איך הוא היה רוצה שיזכרו את עמרי, אמר חברו הטוב: "מקודם סיפרתי על התכונות שלו ומה שאפיין אותו. אם כל אחד ייקח משהו אחד מהאופי הזה שלו, בין אם זה האופטימיות, הדבקות במטרה, טוב הלב, או הנקודה הזאת של לשפוט כל אדם לכף זכות ולתת תמיד הזדמנות - אם כל אחד ייקח משהו אחד כזה אז העולם יהיה הרבה יותר טוב. אני מאחל לכולנו להיות קרובים לאופי הזה שלו. הוא היה אדם מיוחד שעשה רק טוב לסובבים אותו".

מי שעוד הכיר את בן שחר וברעם מקרוב הוא אריק שפירא, אחת הדמויות המרכזיות במועדון הפועל רמת גן/גבעתיים שמשמש כמאמן קבוצת הבוגרים וניהל את מחלקת הנוער. "עילי היה פיבוט, הוא התחיל בבית הספר לכדוריד ושיחק עד הנוער, הייתה לו אפשרות להמשיך לכיוון הבוגרים, אבל הוא בחר ללכת להיות קרבי", סיפר שפירא. "הוא היה פייטר, לוחם, ילד מאוד מצחיק וחזק מאוד בחדר ההלבשה. חבר של כולם. בשבת השחורה קיבלתי וואטסאפ ישר על מה שקרה".

כשנשאל לגבי ההנצחות של שני בוגרי המועדון, אמר: "מנסים לבנות מחדש את כל המחלקת נוער ובית הספר לכדוריד. הייתי מנציח את הילדים האלה בלקרוא לקבוצות הילדים החדשות על שמם. זה יכול להיות בכל שכבת גיל. אפשר אולי לחשוב גם על טורניר לזכרם. את זה צריך לעשות בשיתוף עם המשפחות. אפשר יהיה להנציח בחדרי הלבשה גם. הילדים האלה הם כמו הילדים שלי, לכל דבר ועניין. זה כואב בלב. במסגרת הזאת אתה לומד להתמודד, להילחם ולנצח, כל מה שממשיך איתך לחיים. להיפרד מהם בגיל כל כך צעיר זה כואב מאוד".

רס"ר במיל' עמרי בן שחר ז"ל היה בן 25 בנופלו, עילי ברעם ז"ל היה בן 27. יהי זכרם ברוך.