במהלך עבודתי בערוץ הספורט ככתב שטח במגרשים בזמן שמודי בר און זכרונו לברכה הנחה את שער השבת, המקום שנשלחתי אליו הכי הרבה היה משום מה אצטדיון דוחא בסכנין. אני חייב להגיד שמכל המגרשים בארץ, זה היה המקום שבו קיבלתי את היחס החם והלבבי ביותר. אבל, לאנשי סכנין יש מין נטייה להתהפך עליך כשעולה להם הדם לראש. למזלי, אני אישית לא חוויתי זאת, אבל חזיתי במספר מקרים כאלה.
לא אשכח פעם אחת כשבני סכנין אירחו את מכבי פתח תקווה, ולפתע החליטו הסכנינאים שהשופט מקפח אותם, בשל נוכחותו ביציע של אבי לוזון, יושב ראש ההתאחדות דאז (סברה שלא היה לה שום קשר למציאות). פתאום התנפל על השופט גברתן כלשהו ואמר לו את המשפט האלמותי: 'אני אדחוף לך בקלאווה לתחת'. אני נבהלתי עד מאוד ומייד נזעקתי להזמין את כוחות הביטחון ושאלתי: איפה פה הקב"ט? המקומיים השיבו לי: על מה אתה מדבר, הבריון שתקף את השופט – זה הקב"ט.
גם המאמנים בסכנין מכירים את האימפולסיביות של המקום. מאמן בסכנין יכול לנצח את מנצ'סטר סיטי וריאל מדריד בחוץ, ואז להיות מפוטר אחרי תיקו ביתי עם הפועל חיפה. זו אגב הסיבה שאני כל כך מעריך את מאמן סכנין סלובודן דראפיץ', שמצליח להיות רגוע ושליו במקום כל כך סוער, ואני חושב שמגיע לו צ'אנס נוסף בקבוצה גדולה.
אבל לענייננו. אני חששתי כל השבוע שסכנין יתהפכו גם עלינו, אחרי שבביקור הקודם שלנו אי שם במחזור השמיני ניצחנו 2:3. היה גם חשש שהם יתקנאו בבני ריינה, שפחות או יותר הרסה למכבי חיפה את האליפות עם שני הנצחונות עליה, ויחליטו להרוס גם לנו. חששותיי אכן התאמתו.
המחצית הראשונה היתה אחת החלשות של מכבי תל אביב השנה, וברוך השם לא חסרו כאלה, וההזדמנות הראשונה הגיעה רק בתוספת הזמן. במחצית השנייה אומנם כבשנו, מרגלי אושר דוידה, שם שתמיד נשמע לי כמו אשתו של דין דוד. אבל, אז הגיע מילסון ושם חותם על התקופה הלא טובה שלו בהרחקה לא הכרחית, והוכיח שבכל זאת הוא כנראה שייך לליגה הישראלית, ולא למחוזות איכותיים יותר.
אגב, תמיד כשמגיע שחקן יותר מדי טוב לליגה הישראלית אני מחפש את הקאץ'. כך למשל בשנות התשעים, הגיע שחקן נבחרת ברית המועצות בשם איוון ירמצ'וק ללא אחרת מאשר, תחזיקו חזק, עירוני ראשון לציון. ואתה תוהה, מה לשחקן נבחרת ברית המועצות ולעירוני ראשון לציון, קבוצה שגדול שחקניה הוא אודי כבודי. ואז, להבדיל אלף אלפי הבדלות ממילסון שפישל רק על המגרש, הסתבר שלירמצ'וק הלז היה מנהג שנוי במחלוקת, לחשוף את עצמו מול העוברים והשבים, מה שמסביר איך התדרדר לליגה שלנו.
מכל מקום, התיקו מול סכנין מביא אותנו למשחק העונה האמיתי, בשבת מול מכבי חיפה, שממנו תצא האלופה, מה שגם עושה צדק עם העונה המשונה הזאת. האחרונה שתעמוד על הרגליים בקרב הראש בראש הקלאסי בין שתי הענקיות של הכדורגל הישראלי, היא זאת שמגיע לה להיות אלופה.
מי שמצוי במתח הרב ביותר לקראת המשחק הוא ברק בכר. אם מסאי דגו יצליח בסיום העונה למחוק בפעם השנייה פער של עשר נקודות, יהיה קשה לפטר אותו, ובסיבוב פרסה סטייל צ'אבי בברצלונה הוא כנראה יישאר מאמן מכבי חיפה. ברק בכר ייאלץ לשוב לבלגרד ולהציע את עצמו לפרטיזן, או להישאר עונה נוספת כפרזנטור של אלקטרה. אבל בואו נשאר אופטימיים ונקווה שמסאי דגו לא ייקח אליפות, וברק בכר ייאמן בעונה הבאה את מכבי חיפה.
הכותב הוא סטנדאפיסט, כותב ואוהד מכבי ת"א