כסף או כוח: היריבות הגדולה של דור ה-Z

מהו משחק הכדורגל הגדול בעולם? כמובן שהשאלה הזאת היא שאלה של טעם. יש אנשים, למשל, שיישבעו בהן צדקם אין משחק גדול יותר מ"הקלאסיקו" - ברצלונה נגד ריאל מדריד. אחרים ידברו בזכותו של ה"אולד פירם", זה שמפגיש בין ריינג'רס לסלטיק. מילאן נגד אינטר, פלמנגו נגד פלומיננזה, בוקה נגד ריבר, מרמורק נגד שעריים - כמעט לכל אחד תהיה את התשובה שלו. וזה כמובן בסדר.

אבל אם לנסות ובכל זאת להתייחס אובייקטיבית - התשובה הנפוצה הזאת הגדירה את "הקלאסיקו" בתור המשחק הגדול ביותר. ריאל מדריד וברצלונה, שני מועדוני הפאר של ספרד - עימות שתמיד הפגיש בין השחקנים הכי טובים בעולם (די סטפנו, קרויף, מסי, רונאלדו - בעונה הבאה אולי גם אמבפה יצטרף לרשימה), עימות פוליטי וחברתי שחוצה את הספרד - קטאלונים נגד קסטיליאנים, בקיצור: החבילה השלמה.

אבל השנים האחרונות לא ממש עשו טוב לקלאסיקו קשישא. בעידן שאחרי מסי ורונאלדו, עוד לא נמצאו הסופרסטארים שימלאו את מקומם בשתי הקבוצות. המשחק עצמו כמובן מושך קהל ועניין בכל העולם, אבל אי אפשר להתכחש לכך שזוהרו הועם מאוד. ואת מקומו, תופס משחק חדש - בינלאומי.

ריאל מדריד ומנצ'סטר סיטי היא היריבות הגדולה של הדור הנוכחי. יריבות שהפכה למסורת - הבלאנקוס והסיטיזנס נפגשו בארבע מתוך חמש העונות האחרונות בליגת האלופות. כמעט כל משחק כזה נגמר בסוג של דרמה, וייצר כמה משחקי כדורגל עוצרי נשימה (ה-4:3 באיתיחד לפני שנתיים, ה-1:3 הבלתי נשכח בגומלין שאחריו, וכמובן ה-3:3 המרהיב בברנבאו העונה, רשימה חלקית).

אבל מעבר לכל, זהו ציר היריבות החדש שיגדיר את הכדורגל העולמי מכאן והלאה. זה כבר לא קרב בתוך מדינה, "דרבי" כמו מה שהיה נהוג - אלא מאבק על שליטה אזורית, יהיו שיגידו אפילו שליטה עולמית. הוא נע על הציר שהגדיר פעם פרנק אנדרווד המנוח בסדרה "בית הקלפים" - ההבדל בין כסף לכוח.

ריאל מדריד היא הכוח בהתגלמותו. כמטאפורה, מדובר בבניין שעומד אלף שנה על האדמה. כזה שכבר אי אפשר לרסק. כזה שהכוח שיש בתוכו בונה את עצמו הלאה. ריאל לא בנויה על נדבנים או על מישהו שיבוא ויציל אותה, אלא על קהילה גדולה ורחבה שמתחברת להון. זה לא אומר שריאל היא לא עשירה, כמובן, אבל הכסף הוא לא בהכרח מקור כוחה - אלא ההרתעה, ההיסטוריה, העובדה שהיא שולטת בכדורגל האירופי עוד מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת.

סיטי, לכאורה, היא ההפך הגמור - היא הקבוצה שבאה עם הכסף ככוח המניע. אבל גם זה לא ממש נכון - כי סיטי ידעה איך להשתמש בכסף. איך הון לא רק מביא לך שחקנים טובים (כמו מה שנעשה ונכשל עד היום בפריס סאן ז'רמן, למשל), אלא גם מערכת - ממאמן על, דרך צוות מקצועי חזק ומיומן, ועד הפרטים הכי קטנים. סיטי בנתה שיטה שהופכת אותה לקבוצה הכי גדולה באנגליה, באופן עקבי, כבר כמעט עשור. היא זכתה בחמש מתוך שש אליפויות אנגליה האחרונות, וגם העונה - אף אחד לא מעז להמר נגדה.

בעיקר, מדובר בשני מועדונים שהיום מבססים את השליטה שלהם דרך עבודה עמוקה ויסודית. בתחילת הדרך, סיטי נזקקה למזומנים כדי להביא מגה סטארים. היום, הם כבר גדלים אצלה - פיל פודן כמשל. גם ריאל מדריד, שפעם היתה ידועה כ"קבוצת הגלאקטיקוס" שפשוט משליכה מזומנים לכל עבר ומביאה את השחקנים הכי טובים, מבוססת היום התקפית בעיקר על ויניסיוס ורודריגו - שני שחקנים שהגיעו לריאל כשהיו בני 18. שניהם הבינו שעוצמה כלכלית אין פירושה להביא את מי שחם עכשיו, אלא לזהות את מי שיהיה חם מחר. ולנעול אותו בשורותיה.

והמשחק הזה רק יהיה יותר גדול, כי שני המגה סטארים הגדולים הבאים של המשחק - ארלינג הולאנד מצד אחד, וקיליאן אמבפה מהצד השני (ככל הנראה), ישחקו בשתי הקבוצות הללו. בלי לזלזל בכשרונות אחרים שיש בקבוצות - כמו ויניסיוס או בלינגהאם בריאל, פודן או ברנרדו סילבה בסיטי; ברור שהולאנד ואמבפה מסומנים כבר היום בתור מי שישלטו בכיפה, קצת כמו שמסי ורונאלדו שלטו במשך יותר מעשור - בכדורי הזהב, וגם בחלוקת התארים של ליגת האלופות.

ולכל זה צריך לחבר גם את שינוי השיטה - המעבר של ליגת האלופות לשיטה של בית אחד, בהכרח תבטיח יותר הזדמנויות לראות את המפגש הזה. למעשה, הצופה הממוצע ישתחרר מהצורך להחזיק אצבעות להגרלה עם פתקים שאולי תוציא את שתי הקבוצות האלה יחד, אלא מראש אמור לקבל יותר הזדמנויות לראות את הקבוצות האלה נפגשות - ולא רק בסוף אפריל או תחילת מאי, כמו שזה היום. בקיצור, אנחנו כנראה נראה את ריאל וסיטי נאבקות יותר - וזה גם יגדיל את העניין הגדול סביב המשחק.

בקיצור, מי שנהנה מצמד המשחקים בין ריאל וסיטי עכשיו - יוכל להיות אופטימי. כנראה שהיריבות הזאת איתנו לעוד הרבה זמן. כי אלה שני המועדונים שערוכים הכי טוב לעידן הנוכחי, שנמצאים במצב הכי בריא והכי טוב מקצועית - ואלה שגם יחלקו ביניהם את עוגת ההגמוניה בעתיד הנראה לעין.