על אף התואר הצפוי: רובי קין לא עמד במבחן הדרך

זה היה ערב רווי עשן בבלומפילד. עשן מהיציעים הצהובים, עשן מהיציעים הירוקים - אבל כמו תמיד עם עשן, יש רגע שהוא מתפזר. וברגע שהעשן התפזר, ראית בפריים רק אלופה אחת. מכבי תל אביב אמנם לא ניצחה הערב, אבל התוצאה היום קידמה אותה צעד משמעותי נוסף לעבר הזכייה באליפות.

ובסופו של דבר, בכך רובי קין נמדד. עם כל הכבוד להדחה הכואבת מאירופה או מהגביע, למאמן האירי היתה מטרה אחת כשהוא מונה הקיץ - לשבור את האחיזה של מכבי חיפה, ולהחזיר את האליפות לקריית שלום אחרי ארבע שנים. במטרה הזאת הוא, בזהירות המתבקשת, יעמוד. אבל קשה להגיד שבמבחן הדרך - לקין יש קייס טוב בפני מעסיקיו.

המשחק הערב היה מיקרוקוסמוס לכל העונה הזאת מבחינת מכבי ת"א. יש לה יתרונות מאוד ברורים (מילסון, ואן אובריים, כמובן זהבי) - אבל אין לה דרך להתמודד כאשר הטריו הזה יורד מהבמה, בדרך כזו או אחרת. הפציעה של יוריס ואן אובריים לא מדאיגה רק בגלל היעדרו של אחד השחקנים הכי חשובים של מכבי ת"א העונה, אלא גם כי קין פשוט לא יודע כיצד לייצר אלטרנטיבה - למקרה שהוא הולך.

ואן אובריים החמיץ השנה משחק ליגה אחד בלבד - ומכבי ת"א לא ניצחה בו (1:1 נגד חדרה). נגד מכבי פ"ת בגביע הוא לא פתח בהרכב, ומכבי ת"א הודחה כשהיא סופגת ארבעה שערים. וגם הערב, כשוואן אובריים נאלץ להתחלף עקב הפציעה - קין לא הגיב נכון. ההחלטה להכניס את דן ביטון ולא קשר אחורי אמיתי במקום ואן אובריים (קארצב נכנס רק אחרי השער של חלאיילי), עלתה לקין בניצחון - וכמעט עלתה לו במשחק כולו.

בעונה כל כך מרתונית ומתישה, בקצב כל כך גבוה, מכבי ת"א היתה צריכה להיות יותר עמוקה, ולהשתמש טוב יותר בסגל שיש לה. תכנית א' הספיקה העונה לאליפות - בעיקר כי מכבי חיפה קרסה בקילומטר האחרון, אבל לקראת השנה הבאה - היא בלי ספק, תצטרך יותר ממה שיש לה. גם בסגל, ולדעתי גם על הקווים.

בצד השני, גם עבור מכבי חיפה זה היה ערב מאוד סמלי. ראית שם מצד אחד את החולשות של הירוקים, ומצד שני את מה שהפך אותה לקונטנדרית במשך כל כך הרבה זמן. הפער בין המחצית הראשונה, שבה מכבי חיפה יכולה היתה לרדת בפיגור של יותר משער; לבין המחצית השנייה, שבה היא כמעט וניצחה את המשחק - הוא בסופו של דבר, הפער שיצר גם את הפער בפסגה, וגרם לאיבוד התואר.

את האליפות מכבי חיפה לא הפסידה נגד מכבי ת"א (נהפוך הוא - אם זה תלוי רק במשחקים מול היריבה הישירה, היא בעודף משמעותי), אלא במשחקים נגד קבוצות נחותות יותר. שוב הוכח שאליפות היא מרתון, ושלמשחקים הגדולים יש אמנם יותר יחסי ציבור - אבל הם לא בהכרח מכריעים את זהות האלופה. מי כמו מכבי חיפה, שהתקשתה מאוד לנצח את מכבי ת"א ובכל זאת זכתה באליפויות, יודעת.

אז האם מסאי דגו ימשיך? כמו תמיד בחיפה, הרוחות והאווירה הציבורית מכתיבים את ההחלטות - ונדמה ששם כבר נגזר גורלו של דגו להיפרד. הפיתוי ללכת על בכר (פיתוי שהוא, בעיניי, לא נטול סיכונים), והתוצאות המאכזבות יחסית ברגעי ההכרעה, כנראה יגרמו לזה שהרומן בין דגו לחיפה יהיה של עונה אחת בלבד.

ועם זאת, צריך להודות ביושר: דגו מקסם, בגדול, את מה שהיה לו העונה במכבי חיפה. ממבט על, הסגל של הירוקים העונה פשוט לא מספיק טוב כדי לקחת אליפות. הוואקום שנוצר עם העזיבה הסיטונית בקיץ לא באמת התמלא (גם אחרי ינואר - ההחתמות שהם הביאו בחורף די נכשלו), ואלמלא הקסמים של ענאן חלאיילי (בעונה בלתי נתפסת) והמשבר הענק של מכבי ת"א באמצע העונה, כנראה שזה היה סגור עוד קודם.

במכבי חיפה, מבחן התוצאה הוא מעל הכל - ובמבחן הזה, דגו לא עמד. אבל לפחות לדעתי, בהחלט יהיה שם עוול לעבודה שנעשתה העונה. הוא עשה את כל מה שיכול היה לעשות, וזה פשוט לא הספיק בעונה הזאת.

אלא אם כן יקרה משהו בלתי צפוי (והבלתי צפוי, כמו שאנחנו יודעים כישראלים, תמיד קורה) - סיפור האליפות של עונת 2023/24 נגמר הערב בבלומפילד. "משחק העונה" הבא, יהיה כבר משחק על העונה הבאה. על הנראטיב, על הדרך שבה האליפות הזאת תיתפס. זהות האלופה, אפשר להגיד במידה מסוימת של ביטחון, כבר ידועה. והיא צהובה.