יותר מעוד שער: על הרגע הגדול של דור פרץ

1. מכבי תל אביב. לכל קבוצה שזוכה באליפות יש את "הרגע הזה". את המשחק הזה, שהולך קשוח וקשה ומתסכל - ואז מגיע השער שמשחרר את כל הלחץ. המאבק על האליפות עדיין בראשיתו (יש למכבי ת"א עוד תשעה משחקים עד שהמטרה תושג), אבל נראה לי שהשער של דור פרץ אתמול נגד בני סכנין היה רגע כזה - רגע שמסמל משהו גדול יותר מעוד שלוש נקודות.

בדרך כלל, כשמדברים על "היסטוריית המשחקים" - אני חושב שזה ניסיון להנדס את המקרי, ולנסות למצוא בו סדר שלא קיים. העובדה שקבוצה X לא ניצחה את קבוצה Y ארבע שנים לא באמת אומרת משהו, חוץ מרצף של תוצאות - הכל הרי משתנה משנה לשנה, מאמנים, שחקנים ואפילו בעלים (לפעמים) מתחלפים, שאי אפשר לחבר באמת בין משחק שקרה לפני שנתיים ומשחק שקורה עכשיו.

אבל לפחות במקרה של המשחקים בין מכבי תל אביב לסכנין בבלומפילד, זה לא רק התוצאה - כמו הדפוס. כי המשחקים האלה נראים אותו הדבר; תמיד מכבי ת"א פותחת ברבאק, תמיד סכנין עומדת כחומה בצורה, תמיד היא חווה איזושהי התקפה מתפרצת מול הגנה רעועה, תמיד מגיעים בזבוזי הזמן והפציעות, ותמיד המשחק נגמר כשמכבי ת"א לחוצה ויוצאת רק עם נקודה.

ואני עוד אדבר על סוגיית השיפוט, אבל הפעם - קרה משהו אחר. קרה השער הזה של דור פרץ, ששבר את הסיסטם של ההופעות הסכניניות בבלומפילד - ונתן למכבי ת"א הפעם את הניצחון. ההברקה של מילסון והסיומת של פרץ היו הבלתי צפוי - הבאג הקטן במטריקס ששינה הכל, ובסופו של דבר סיפק הכרעה.

וקבוצה שמנצחת משחקים מהסוג הזה, הקשים, המתסכלים, אלה שמכילים בתוכם את כל הטריקים והשטיקים - היא קבוצה שבסופו של דבר בנויה מחומרים של אלופה. כן, מכבי ת"א עוד תאבד נקודות בפלייאוף הזה. אבל יש תחושה שהיא הצליחה להתחבר מחדש, ושהפער גדול מכדי אפשרות שמכבי חיפה באמת תחזור. בלומפילד סיפק לנו רגע של אליפות - או לפחות של אליפות בדרך.

2. השיפוט. אותה ספק עבירה של מוחמד שכר על גבי קניקובסקי הזכירה לי מאוד את קטע האודיו הוויראלי שבו סוג אחד של אנשים שמע "לורל", וסוג אחר שמע "יאני". פגשתי אנשים שנשבעו בהן צדק שראו שם עבירה, ולצד זה ראיתי אנשים שלא מבינים על מה אני מדבר בכלל.

אני, ממקומי הצנוע כמי שלא שפט בחיים ולא קיבל החלטות שכאלה, לא ראיתי שם מגע. ייתכן שהשופטים ראו משהו אחר, ובסופו של דבר ההחלטה נמצאת בידיהם. אני גם לא שותף לאנשי "היד המכוונת", שחושבים שיש כאן אינטרס נסתר - לכל היותר, יש כאן שופטים שטעו, וכבר ראינו שהוואר לא מחסן שופטים בפני טעויות.

אבל יש משהו יותר עמוק שסאגת ה"כן פאול לא פאול" ממחישה, ובמובן הזה היא מזכירה גם את שאלת הנבדל בעידן ה-VAR. עצם העובדה שאנחנו מנהלים ויכוח על השאלה האם היה שם מגע קטן, או לא היה שם מגע קטן; האם הרגל של שכר השתפשפה ברגל של קניקובסקי או לא, בעיניי רחוקה מרוח המשחק.

כדורגל לא אמור להיות משחק של סנטימטרים. זה לא כדורסל או פוטבול, זה ספורט הרבה יותר פשוט, שבו יש ערך למבחן העין הנורמלית. גם אם שכר נגע בקניקובסקי, ספק אם מדובר כאן בעבירה שניסתה לעצור משחק - בטח לא בעבירה שבגללה צריך לעצור מהלך, ללכת אחורה ולפסול בגללה שער. ולא משנה כרגע מי הבקיע.

במהות, היתה כאן לכל היותר עבירה קלילה שאפשר להבליג עליה. אבל התוצאה השלילית של ה-VAR (שלטעמי, מדובר במהפכה מבורכת בסופו של דבר), היא בדיוק הדברים האלה - היא הרגע שבו המסך מוקפא, ואנחנו צריכים לשפוט את הכל על קוצו של סטופקס. זה לא כדורגל באמת, ובעיניי התפקיד של מי שמייצרים את החוקה - הוא לא להמציא כרטיסים חדשים ומיותרים, אלא לעדכן את החוקה בהתאם לעידן החדש שבו אנחנו נמצאים.

3. הפועל פתח תקווה. קצת כמו שלכל אלופה יש את הרגע שבו היא מפנימה שהיא אלופה (גם אם זה עוד לא רשמי), בהפוך על הפוך - זה גם מה שקורה להרבה קבוצות שיורדות ליגה. משחקים שבהם הקבוצה כן עובדת, כן מצליחה לתפקד ולהגיע למצבים - אבל חוטפת שער מקרי, ושוב לא מנצחת. זה קרה להפועל פ"ת נגד הפועל ירושלים לפני הפגרה, וזה קרה לה אתמול נגד חדרה.

הכחולים מבינים שהם מתחילים לאחר את הרכבת. כן, הפער הוא סגיר לכל הדעות - ראינו דברים יותר מופרכים קורים בליגה, אפילו לא מזמן. אבל קבוצה שמנצחת בשלושה משחקים מתחילת העונה, ככל הנראה לא תוכל להתחיל לנצח כמו משוגעת דווקא עכשיו. כדי לסגור את הפער, היא תצטרך להכפיל את כמות הניצחונות שלה, כשנותרו שישה מחזורים. זה תסריט שקשה להאמין שיקרה.

בסופו של דבר, קבוצות באזורים האלה של הטבלה צריכות לדעת לנצח - בכל דרך אפשרית. כך, למשל, עשתה מ.ס. אשדוד שלא היתה גדולה מול מכבי פ"ת - אבל הצליחה להביא את הנקודות הביתה, ולפתוח מחדש את התחתית. הפועל פתח תקווה שיחקה אסתטי, שיחקה מאוד יפה, הגיעה לכל ההזדמנויות - ועדיין לא הצליחה לקחת נקודות. ובסוף, כשאין תכלס - קשה מאוד להישאר בליגה.

הקאמבק של הפועל פתח תקווה לליגת העל היה בשורה חיובית - אין לנו הרבה קבוצות עם קהל גדול, ולהפועל פ"ת בהחלט היה את זה. אבל מה שפחות היה שם, זאת ההבנה שהקבוצה צריכה שדרוג אמיתי בסגל. היא לא הביאה מספיק שחקנים מנוסים, ומי שהיא כן הביאה - היו שחקנים הרבה אחרי השיא. זה עוד לא נגמר, ופ"ת מן הסתם תילחם עד הסוף - אבל כשזה ייגמר, והפועל פ"ת כנראה תרד, יהיו לה כמה שיעורים לקראת הפעם הבאה שהיא תחזור לליגה הבכירה.

המנצח: פליסיו מילסון. ובניגוד לפעמים הקודמות, הפעם מילסון מנצח - דווקא בגלל שהוא לא היה במיטבו. הקיצוני האנגולי איבד לא מעט כדורים, היה רחוק מהחדות הרגילה שלו - אבל בדקה ה-89, ברגע הנכון, הוא היה שם. זה הפער שיש בין מכבי תל אביב לבין כל היתר - הזרים העונה הם ממש לא נקודת החוזק של הצהובים. אבל זר אחד שהיא פגעה בו, מספיק כדי להיות מעל יתר הקבוצות. מילסון הוא סמל האליפות שבדרך למכבי תל אביב, ואתמול - הוא היה שותף לעוד רגע של ניצחון.

המפסיד: רן קוז'וך. כי בשקט בשקט, גם מכבי פתח תקווה שכבר חשבה שהיא בחוף מבטחים - פתאום שוב מוצאת את עצמה קרובה לסכנה. יש לה מרווח ביטחון מסוים, של חמש נקודות - אבל היא לא מנצחת כבר ארבעה משחקי ליגה, ובתרחיש הסביר שבו הפועל ת"א ובית"ר לוקחות נקודות הערב - היא בהחלט יכולה להידרדר במורד. קוז'וך ומכבי פ"ת יצטרכו להוציא את השש נקודות שלהם ומהר, כי הליגה לא מחכה. תשאלו את מ.ס. אשדוד.

המספר החזק: 50%. המשחק בין הפועל ב"ש להפועל חיפה היה קרב ישיר על המקום השלישי - וב"ש ניצחה בו מסיבה אחת: יעילות. היא היתה עם שחקן פחות מהדקה השישית, אבל שימו לב למספרים שלה - בניגוד להפועל חיפה, היא בעטה בסך הכל שמונה פעמים לשער. אבל ארבעה כדורים הלכו למסגרת, ושניים נכנסו לרשת. הפועל חיפה בעטה 19 פעמים לשער, והצליחה לפגוע במסגרת רק בחמישה. היכולת של ב"ש לתרגם את המצבים שלה לשערים, היא אולי מה שמפריד בינה לבין "ליגת ישראל השנייה".

השם החם: דור פרץ. כי בשקט בשקט, העונה הזאת היא העונה הכי פוריה של דור פרץ מול השער - לא פחות מ-14 גולים הוא כבש העונה בכל המסגרות, כולל השער המכריע של מכבי ת"א מול סכנין. דור פרץ הפך השנה לכלי התקפי משמעותי, כזה שמסוגל לאיים על השער ולהיות מספיק תכליתי כדי לקיים. אם זה ייגמר באליפות, מן הסתם ידובר על זהבי ומילסון, אבל גם דור פרץ הוא אחד הסמלים של התואר המתהווה.

אל תשכחו את: מ.ס. אשדוד - כי אשדוד מוכיחה שהיא עדיין במאבק. הניצחון שלה מול מכבי פ"ת היא עוד רגע שבו אשדוד מסמנת לליגה - זה עוד לא נגמר. מי שראה באשדוד סוג של יורדת בדרך, יצטרך לחכות עם הנבואות האלה - לאשדוד יש את היכולת לקחת את הנקודות החשובות, וכרגע היא בשוויון נקודות עם הפועל ת"א ובית"ר. עכשיו, שתיהן תצטרכנה להגיב במשחקים מול נתניה והפועל ירושלים. אשדוד לא הולכת לוותר על המקום שלה בליגת העל בלי קרב.