בדוך ולא בסיבוב
אם לא סופרים משחק די חשוב מול מכבי חיפה שנדחה, אפשר להכריז שסיימנו סיבוב. זה היה ארוך, אינטנסיבי, ולמרות ההצלחה המקצועית על הדשא – עצוב. הדיסוננס הכי גדול בחזרת הכדורגל בצל המלחמה, הוא ההצלחה האדירה של מכבי, אל מול עננת העצבות שאופפת את המשחקים. בטקסים לפני השריקה, "בחגיגות" השערים, ובראיונות אחרי משחק. אבל מישהו החליט שממשיכים, ונשאבנו לחודשיים מרוכזים של כדורגל. עם משחקים כמעט בכל יום, ועם קהל שמתחיל לחזור בכמויות יפות. אפילו גדולי המתנגדים לחזרת הכדורגל (היי) מצליחים להנות מכמה וכמה שעות אסקפיזם שבועיות. וכראוי לעונה לא שגרתית, ניסיתי לחשוב על כמה קטגוריות לא שגרתיות לסיכום הסיבוב:
1. הכנף הזר ששינה את הקבוצה, ולמרות שהיה ברור שחייבים אחד כבר כמה שנים, רק עכשיו נזכרו להביא אותו, של הסיבוב: מילסון. הקטגוריה מדברת בעד עצמה, כבר שלוש שנים כל אוהד מכבי שעיניו בראשו מתחנן לשחקן כנף טבעי שיאזן את הקבוצה. אז מנספורד לא רק שהביא אחד, אלא גם פגע בול במי שהביא.
2. השחקן שהכי הפך את עצמו לבלתי ניתן להחלפה בעבור הקבוצה: יוריס ואן אובריים. כולנו מכירים את הסיפור על איך ההולנדי-יהודי הלך לאיבוד בשנה שעברה, אבל מה שרובי קין מוציא ממנו השנה הפתיע אפילו את גדולי המאמינים בו. סליחה על הקלישאה, אבל את המונח "ברומטר" המציאו על שכמוהו.
3. השחקן הכי טוב שעובר מתחת לרדאר: זהבי מבקיע, מילסון מלהטט, ויוריס מנצח על המקהלה. אבל דור פרץ בעונה אדירה. אלו לא רק המספרים בהתקפה, אפילו לא תנועות העומק המפורסמות שהשתכללו עוד קצת. הוא השתפר כמוסר, משנה עמדות במגרש (בעיקר בין הקשר ההתקפי למדרגה אחת אחורה), ומוסיף את מימד הפיזיות בקישור.
4. משחק הסיבוב (שלא זכינו לראות מהמגרש): בעולם אחר, שלפני השביעי באוקטובר, היה דרבי חוץ בו ניצחנו 0:5. בעקבות הרצון של ההנהלה החדשה של הפועל להתחבב על הקהל שלה, בשילוב עם עונש מטופש, ראו את הדרבי מהאצטדיון כ-2000 אוהדים בלבד. זה כנראה משחק הסיבוב בליגה, אבל הניצחון על גנט "בבית" שבסרביה הוא אחד הפספוסים הגדולים שלי כאוהד כדורגל בשנים האחרונות. גם כיום, חודש אחרי, המחשבה על הצגה כזו מול בלומפילד מפוצץ מעבירה בי צמרמורת.
5. הפתעת הסיבוב: כבר כמה שנים שגבי קניקובסקי מציג תנודות קיצוניות ביכולת שלו. הוא פתח את העונה הקודמת עם 4 ו-4 תחת איביץ', ואז שבק לכמעט שנה. חלק מזה קשור לתפקוד שלו באגף על ידי חלק מהמאמנים, או בעמדות קדמיות, שם הוא התקשה לבוא לידי ביטוי. אבל הורדת המדרגה במגרש שרובי קין ביצע לו, נראה כמו הסיבה לקפיצת המדרגה שביצע ביכולת. הוא מזיז את הכדור בצורה נהדרת, ואחד האחראים העיקריים לרצף הנהדר של הקבוצה (בהזדמנות זו, אשתתף בצערו על חבריו שנפלו בלחימה).
6. אכזבת הסיבוב: אחרי סיבוב (כמעט) מושלם, אני לא מעוניין להטיל דופי באף שחקן של הקבוצה. בטח לאור הנסיבות בהן הם משחקים בחודשיים האחרונים, ותחתן הם מצטיינים. ולכן, אבחר בשופטים. קשה לי לחשוב על סנריו מושלם יותר מאשר לנצח למרות טעויות שיפוט גסות. לנצח ולנהות זו אחת הזכויות הגדולות של אוהד כדורגל, ושופטי ישראל מספקם לנו שבוע אחרי שבוע סיבות רבות וטובות לכך.
7. הזהבי של הסיבוב: ערן זהבי. הגדול מכולם.
בסיבוב השני נקווה לראות עוד נצחונות רבים בצהוב, אפילו בהפרש של יותר משער אחד מדי פעם, הגרלה טובה בשמינית גמר הקונפרנס, והכי חשוב – השבתם הביתה של כל החטופים והחטופות.