עסקת בית"ר ירושלים והשייח': הסיפורים שלא סופרו

שלוש שנים עברו מאז אחד האירועים הכי מכוננים בתולדות הכדורגל הישראלי. בעלי בית"ר ירושלים, משה חוגג, חתם על עסקת העברת בית"ר ירושלים לידיו של השייח, חאמד בן חאליפה, במה שנראה כמו הזיה, והפך למציאות. התמונה במעמד החתימה יצרה עניין מכל העולם, אבל זמן קצר לאחר מכן הובן שהיו הרבה דיבורים, אבל בפועל שום דבר לא ממשי. אז מה באמת קרה שם? שלוש שנים אחרי, ערוץ הספורט חוזר לסיפורים שלא סופרו מהעסקה שנפלה. הזיה שהייתה באמת.

"אמרו לנו, תחלמו הכי גדול שאפשר"
למעשה, הסיפור סביב בן חליפה הפך לפומבי בנובמבר 2021, חודש לפני הטיסה לסגירת העסקה באמירויות. משה חוגג רקם לבד את העסקה ורק אחרי שהיא הפכה לממשית, הוא שיתף בסוד העניינים את הנהלת בית"ר ירושלים. המנכ"ל ברוש כינס את אנשי בית"ר י-ם לשיחה ואז הטיל פצצה: "מה שאני אומר לכם, נשאר פה בחדר. לבית"ר ירושלים יהיה בעלים נוסף מלבד משה חוגג, מדובר באיש שיגשים את כל החלומות שלנו, אבל חשוב שתדעו - הוא שייח מהאמירויות"

הפרצופים בחדר היו מלאי תדהמה, אלא שאז ברוש ניסה להרגיע: "תחלמו הכי גדול שיש, אלה סכומים שלא היו בכדורגל הישראלי. תחשבו על כל החלומות הכי פרועים שלכם ותעלו אותם על דף, הכל יכול להתגשם. תתכוננו גם לצ'ופר גדול מאוד במשכורת שלכם".

לאחר אותה שיחה, התחילו במועדון לחשוב כיצד ההצעה תוצג לקהל. "כולנו הבנו את הרגישות, כולנו הבנו שיהיה בלאגן גדול", מודה גורם שהיה מקורב לבית"ר ירושלים באותה תקופה, "באמת האמנו שזו עסקה אמיתית, רצינו להראות עד כמה הדבר הזה הולך לשנות את פני הכדורגל ואת פני בית"ר ירושלים. התכנון שחוגג הציג לנו הוא 300 מיליון ש"ח בשלוש עונות, זה סכומים שאפילו גולדהאר לא מביא. זה פשוט מטורף".

לאורך כל הדרך, משה חוגג תואר כמי שהיה באקסטזה. "מושיקו הוא איש כריזמטי מאוד", גורם אחר מספר, "באותה תקופה הוא עשה המון טוב לבית"ר ירושלים. הוא עמד בכל ההתחייבויות שלו, גם אם הן נראו לפעמים לא ריאליות, והוא באמת האמין בזה. הוא היה באדרנלין גדול והאמין שהוא עושה היסטוריה".

"ישבנו במסעדה לבנונית נוראית בקניון, הרמנו לחיים ואמרנו 'לא נאכל יותר במקומות כאלה בחיים'

;רגע השיא של העסקה הגיע בטיסה לאמירויות. הכל היה מאוד מהיר. הייתה פריצת דרך במגעים, ואז משה חוגג הודיע לאנשי בית"ר ירושלים - אנחנו נוסעים לחתום בדובאי. הצוות שטס היה אלי אוחנה, החשב חיים נבון, המנכ"ל מוני ברוש ורונן מוזסון עורך הדין.

המשלחת הגיעה, ושם חיכו להם מכוניות פאר. "אלה דברים שלא ראיתי בחיים שלי", מקורב להנהלת בית"ר דאז סיפר, "מכוניות ופאר שלא נתפסים. אתה מרגיש שהגעת למשהו מיוחד". אלא שכבר מתחילת הנסיעה התחילו הבעיות. חאמד בן חליפה רצה לרכוש יותר אחוזים, ולרגעים היה נראה שהעסקה נופלת, אבל חוגג התעקש ש"לא חוזרים לישראל בלי עסקה".

סיפור אחד אולי ימחיש עד כמה כולם האמינו בעסקה. המשלחת הגיעה למלון באמירויות בשעה מאוחרת, וכולם היו רעבים במיוחד. כל המסעדות היו מלאות או סגורות, וכך הנהלת בית"ר ירושלים מצאה את עצמה אוכלת את ארוחת הערב באמירויות במסעדה לבנונית באמצע קניון באמירויות. "הייתה ארוחה מגעילה ממש, אבל היינו רעבים מתים", אחד מחברי המשלחת סיפר, "צחקנו על זה, ואמרנו שזו הפעם האחרונה שאנחנו אוכלים אוכל כזה. מעכשיו אנחנו הולכים להעלות את רמת החיים שלנו".

אלי אוחנה סירב להצטלם בתמונת החתימה החגיגית: "הרגשתי שקורה משהו מוזר"
אחרי כל הקשיים, פתאום חוגג הודיע לחברי המשלחת "זהו, חותמים". כולם נקראו להתכונן למעמד החגיגי, כולל ההודעה הרשמית, התמונות ומסיבת עיתונאים, בה היו נוכחים בזום כלי תקשורת מכל העולם.

"הגענו במכוניות פאר לבית שהיה נראה מאוד מוזר", אחד מחברי המשלחת מספר, "נראה כמו בית שהשמישו אותו למעמד, לא איזה משרד פאר, לא חשדנו באותו זמן, אבל היום אני חושב פתאום שהיה שם משהו קצת מוזר".

חוגג הכין את המסמכים, כשגם משלחת של השייח הגיעה, אלא שאלי אוחנה, שהיה יו"ר בית"ר ירושלים, הבהיר במעמד החתימה שהוא לא רוצה להצטלם בתמונה ההיסטורית. "לא הרגשתי בנוח להצטלם ולהיות שותף לדבר הזה מבחינה פומבית", סיפר ב-"5 באוויר", "הם עשו עלינו הצגה יוצאת מהכלל. היינו משוכנעים שהכל סגור וחתום. הדברים לא הלכו באופן חלק. הדברים היו סגורים ופתאום היה פיצוץ. את רוב הדיבורים השיח וחוגג עשו לבד.

כשהכל היה בשושו, פתאום הסכימו ופתאום שינו. העורך דין שלנו ישב על 3 לפנות בוקר כדי לנסח מחדש את החוזה. אמרתי שאולי זה לא יקרה, ולא רציתי להיות שותף לצילומים. בדיעבד, צדקתי".

בנו של השייח דיבר עם אוחנה על צירוף שחקנים והשקעה של 60 מיליון דולר בשנה
לאחר החתימה, חוגג והמשלחת של השייח היו באקסטזה. נציגי בית"ר ונציגי השייח הלכו לארוחה חגיגית ברוף טופ מפואר, ואז הגיעה הבום מהארץ. "כמו הטלפונים שקיבלנו הייתה משהו שלא ראינו בחיים שלנו", שניים מחברי המשלחת מספרים, "זה היה לא נורמלי, לא יכולנו להיות בטלפון כי כל רגע הייתה שיחה".

באותה ארוחה, מתחילים כבר לדבר על בית"ר החדשה. השייח הציג את סוללת האנשים המקצועיים שלו - מאנשי ניהול דרך אנשי מדיה ועוד. הרעיון היה לייצר מערכת שלמה של בית"ר ירושלים שתומכת גם בשפה הערבית, עם עובדים במשרה מלאה שמיועדים לקהל הערבי בארץ ובעולם. והיה גם אחד שהתעניין בצד המקצועי - בנו בן ה-27 של השייח בן חליפה, שמונה למנהל המקצועי של הפרויקט. הבן דיבר בשיחה של אחד על אחד עם אלי אוחנה על תכניותיו המקצועיות, גילה בקיאות והכיר את הסגל של בית"ר ירושלים.

"הוא דיבר מאוד גבוה, על השקעות של 50-60 מיליון דולר בשנה", אוחנה מספר, "זה גרם לי להיות סקפטי. השיח אמר לי שהבן אוהב כדורגל. גם השכן שלי אוהב כדורגל. הוא דיבר מקצועית, 'נביא בלמים וחלוצים'. לפי המספרים שהוא דיבר עליהם, אפשר היה להביא כל שם שאנחנו רוצים מהעולם, כולל מהליגות הכי גדולות".

הרגע בו הבינו שמשהו לא בסדר קורה
בשיא האקסטזה באמירויות, מגיע ציוץ בטוויטר עם תחקירים עצמאיים שביצעו גולשים, ובהם תהיות לגבי השייח והאם הוא בן משפחת המלוכה. "אנחנו היינו בסוג של אופוריה", חבר במשלחת מספר, "צחקנו על כל העולם, אמרנו אין מצב שזה לא קורה, אלה עוכרי בית"ר שממציאים שטויות. חשבנו שזה רק קטע שכולם נגדנו. אנחנו מקבלים מכולם את המסר שזה שטויות, אבל לאט לאט זה מתגבר ואתה רואה מריבות בטוויטר ועוד שאלות".

אנשי בית"ר י-ם עידכנו את בן ח'ליפה בדיבורים, והוא היה בטוח בעצמו. השייח ענה על כל השאלות, אבל באופן תמוה למסיבת העיתונאים החגיגית, בה היו נוכחים בזום כלי תקשורת גדולים כמו BBC וכדומה, לא היו נוכחים כלי תקשורת אמיראתיים, כאלה שצפוי שיהיו במסע"ת אם בן מלוכה רוכש קבוצת כדורגל ישראלית.

"הם לא הצהירו הצהרות חד משמעיות", אוחנה נזכר, "הם לא הצטלמו כמו שרצינו. אני לא באמת ידעתי מי האיש, חוגג בעיקר התנהל מולו, אבל אז הוא נעלם ובגלל זה הכל התפוצץ. בדיעבד, זו היתה הצגה, אבל אנחנו האמנו בצורה מוחלטת שהדברים אמורים להתרחש".

בכלל לא התייצב לוועדה להעברת זכויות
אחרי החתימה, בן חליפה אמור היה לעבור את הוועדה להעברת זכויות, אבל מאז התחילו כל מיני אירועים תמוהים. במקום תעודת יושר, הוא הציג מסמך עצמאי מטעם עצמו שאין לו עבר פלילי. בן חליפה אמור היה להציג לוועדת זכויות את הונו, אבל בפועל למרות אינספור פרסומים, בן חליפה בכלל לא עמד בפני הוועדה להעברת זכויות. "הוא לא הגיע לוועדה להעברת זכויות", אוחנה סיפר על ההמתנה, "הם רצו לראות מסמכים ובצדק. הוא פשוט לא הופיע ולכן משכנו את הבקשה להעביר את הזכויות".

בית"ר משכה את הבקשה להעביר את הזכויות לבן ח'ליפה, אבל בהצהרה שלה ציינה כי העסקה עוד לא התפוצצה וזה נעשה רק כי לא היתה יכולה להמציא באותו זמן את כל המסמכים על מנת להעבירו בוועדה. המציאות, כמובן היתה אחרת. בן ח'ליפה נעלם, לא ענה לטלפונים ויחד עם התהיות שהתחילו לעלות לגבי עושרו ומעמדו, הסיפור נמוג כלעומת שבא. מאז בית"ר ירושלים הספיקה לעבור בעלות. המצב המשפטי של חוגג אילץ אותו למכור את הקבוצה לברק אברמוב, שהצליח להשאיר את המועדון עם הראש מעל המים. החלומות על כוכבים מהכדורגל העולמי התרסקו מול המציאות. "לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם בן חליפה היה הבעלים של בית"ר במצב היום של המדינה בזמן מלחמה", אוחנה סיכם, "אני רק מדמיין איזה דברים היו יכולים להיות סביב זה".