"הילד הרע של..." הוא ביטוי שבמשך השנים איבד מהמשמעות שלו. הכדורגל, והספורט בכלל, הפכו לסטריליים יותר, הספורטאים מודעים לעצמם ולהתנהלות התקשורתית שלהם, ויח"צ הפך להיות שם המשחק. אבל גם בתקופה הזאת, יש מי שמתעקש להיות "הילד הרע", והפעם עבר את הגבול.
האמת? כשמדברים על ג'ואי בארטון, קשה לזכור אם אי פעם היה לו גבול או קו אדום. בפרק השביעי בעונה 4 של חברים, מגיעה אחת הסצינות המפורסמות ביותר באחד הסטיקומים המצליחים אי פעם. בקצרה, למי שלא ראה - ג'ואי מגלה כי חברו הטוב ביותר, צ'נדלר, נישק את חברתו קאת'י. ג'ואי, ברגע נדיר בסדרה, יוצא מהדמות החביבה, הטיפשית והנאיבית ומטיח בצ'אנדלר: "עברת את הגבול?! הגבול הוא כל כך רחוק ממך, שהוא לא גבול יותר עבורך. הוא נקודה עבורך", ובמקרה של בארטון, כבר מזמן אי אפשר לראות את הגבול.
רשימת השערוריות בקריירה של בארטון, אותה נמנה בהמשך, כוללת מקרי אלימות פיזית, הימורים, התערטלות והמון אלכוהול, אך הפעם, נדמה שאפילו בסטנדרטים שלו, הוא הצליח להכעיס בצורה יוצאת דופן את אנשי הכדורגל בממלכה. הרקע? קטע של מעט יותר מדקה בפודקאסט בו התארח בארטון, תחת הנושא של אלימות וכדורגל, ודיבר על המעורבות של האנשים הקרובים אליו בפשעים ואיך זה השפיע עליו.
הפרק עדיין לא שודר במלואו, אך אותו ווידאו התפשט כמו אש בשדה קוצים ברשתות החברתיות וזכה לתגובות בכל התקשורת האנגלית. בארטון מתאר בו בצורה ציורית וקלילה מקרה בו אחיו מייקל "איבד 17 שנה מחייו", בגלל רצח מזעזע שביצע בגיל 17 ביחד עם בן דודו פול, הרצח של אנתוני ווקר, בחור בן 18 שאיבד את חייו ללא כל סיבה, או כפי שבארטון מכנה את זה "הם חשבו שזה יהיה רעיון גאוני לעורר מהומה קטנה", ואותה מהומה נגמרה עם גרזן קרח לראשו של ווקר האומלל.
מייקל ופול נשפטו למאסר עולם, אך לפני כשנה שוחררו אחרי שעונשם נקצב. ההתבטאויות חסרות הרגישות של בארטון ספגו גינויים מקיר לקיר, והוא הואשם, בצדק, בחוסר רגישות, אידיאליזציה של אלימות, התקרבנות וחוסר אמפתיה כלפיי בחור צעיר שאיבד את חייו בפשע שהוגדר כפשע על רצח גזעני. "אח שלו איבד 17 שנה מחייו? אנתוני ווקר איבד את כל חייו", זעמו בתקשורת האנגלית.
אז האם זאת הפעם בה ג'ואי בארטון עבר באופן סופי את הגבול? מבט על הקריירה של מי שבאמת מצדיק את הכינוי "הילד הרע", מוכיח לנו שאין שום סיבה להיות מופתעים משום דבר שהוא עושה. בגיל 41, הקשר יליד ליברפול שמזוהה בעיקר עם מנצ'סטר סיטי וניוקאסל, היה מעורב בין היתר במקרי אלימות קשים, בהם בין היתר כיבה סיגריה בחברו למנצ'סטר סיטי, ג'ימי טנדי, תקף אוהד בן 15 בתאילנד, היכה בצורה חמורה את עוסמאן דאבו, נכנס לשישה חודשי מאסר אחרי שהכה גבר זר בצורה קשה בעיר ליברפול, נחשד בחגיגת שער בסגנון נאצי, וזה לא הכל.
הוא הושעה ל-18 חודשים עקב הימורים, ובפרשה אחת מעניינת במיוחד עבורנו, התעמת ב-2014 עם יוסי בניון על גבי הטוויטר, על רקע מבצע 'צוק איתן'. כאשר האנגלי טען כי ישראל טובחת בילדים, הגיב לו בניון, ששיתף איתו פעולה בעבר ב'ק.פ.ר., "טיפש היית וטיפש תישאר כל חייך, מביך". מה נגיד? המנהל המקצועי כיום של נבחרת ישראל צדק בכל מילה.
למרות אינספור השערוריות, בארטון הצליח למצוא פעם אחר פעם הזדמנויות להשתקם בעזרת הכדורגל. רק לאחרונה עזב את תפקיד המאמן בבריסטול אחרי שנתיים וחצי, כולל עלייה בלתי נשכחת אחת מהליגה הרביעית לשלישית, בזכות ניצחון 0:7 במחזור האחרון אותם רגעים היו רגעי השיא של בארטון בשנים האחרונות, רגעים שהדגישו את הקוטביות יוצאת הדופן שלו.
כתקשורת, אנחנו מחפשים תמיד את הצדדים המעניינים, בוודאי בעולם הספורט הסטרילי של היום. השערוריות הם הלחם והחמאה שלנו, ומה שנכון לגבי ישראל, נכון פי וכמה וכמה עבור אנגליה, המדינה שהמציאה את תרבות הצהובונים. הדיסוננס הזה בין הדמות המרתקת של בארטון, הרצון לגמוע את הסיפורים שלו וה"שטויות שהוא עושה", והסלידה ממעשיו, ליוו אותו כל הקריירה. הם תמיד שמרו אותו בעין הציבור, אבל רחוק מהקונצנזוס. באנגליה יש מי שמשוכנע שהפרשה האחרונה וחוסר הרגישות שלו בפרשת רצח כל כך מזעזעת, הם הקש ששבר את גב הגמל, ושמקומו לא בכדורגל יותר.
האמת? הם כנראה צודקים.