לבכות כל הדרך אל הטנק: מה וושינגטון מנסה לעשות?

"כתבות ש'לא' אמורה להיות המילה היחידה בהן" היתה קבוצת פייסבוק פופולרית למדי, לפחות בשנים עברו. וכאשר אתם שואלים את עצמכם מה עושה וושינגטון וויזארדס בעונת 2023/24, יכול להיות שהמילה היחידה בכתבה הזו היתה צריכה להיות "טנקינג". הבעיה היחידה היא שזה קצת יותר מורכב.

הטנקינג, פנים רבות לו. זה בדרך כלל לא כיף. לפעמים הוא קורה בלית ברירה, עקב פציעה של שחקן מפתח (קייד קנינגהאם בדטרויט 2022/23, דייויד רובינסון ואחרים בסן אנטוניו 1996/97), לפעמים בגלל הצורך להיפרד מכוכב אהוב וותיק שביקש לעזוב (פורטלנד העונה), ולפעמים לקבוצות פשוט נמאס להיות תקועות במרכז הטבלה והן מבינות ששדרוג לצורך התמודדות על אליפות אינו אופציה, והן לא ממש שוק אטרקטיבי, אז עדיף לקחת נשימה ולצלול, כדי לנסות להתחזק דרך הדראפט - ע"ע פילדלפיה של אמצע העשור הקודם, או אורלנדו באמצע עונת 2020/21.

הוויזארדס הם שילוב של כמה מהדברים האלה: קבוצת מרכז טבלה ומטה שסחבה תקרת שכר עמוסה, כוכב (בראדלי ביל) שהבין שכבר לא יגיע עם הקבוצה לשום מקום, ובעיקר הנהלה חדשה שבאה לנקות אורוות ומתמחה בפרויקטים של תמ"א 38. כשמייקל ווינגר הוחתם במקום טומי שפרד הבינוני, ודווח על כך שהגיש לבעלים טד לאונסיס תוכנית חומש, היה ברור שהטנקים כבר נערכים לתמרון הקרקעי בקפיטל וואן ארינה.

ווינגר היה שותף לבניית אוקלהומה סיטי הצעירה של תחילת העשור הקודם, עם דוראנט, הארדן ו-ווסטברוק, ואחר כך הגיע לקליפרס של סוף עידן ה"לוב סיטי" ופתח שם את עידן קוואי ופול ג'ורג'. וויל דאוקינס, המנג'ר החדש, היה 15 שנה בת'נדר, תחילה בימי דוראנט ובהמשך בבנייה מחדש ללא ווסטברוק - אתם מוזמנים לחפש אותם כיום בצמרת המערב. טראוויס שלנק גדל בגולדן סטייט ובדראפט 2012 המליץ להם לבחור במקום ה-35 בדראפט בחור בשם דריימונד גרין; אחר כך עבר לאטלנטה ועזר לבנות את הבסיס הצעיר סביב טריי יאנג שהגיע עד גמר המזרח 2021. עד כאן, לפחות נראה היה שיש תוכנית.

זו הקבוצה שלי, ואני אתעלם מהמאמן אם בא לי

עם כל הכבוד להארכת החוזה של דני אבדיה, שתי החלטות משמעותיות יותר התנוססו מעל הקיץ הראשון של ווינגר בבירה: העיסקה המשולשת שהביאה את ג'ורדן פול, והחוזה החדש לארבע שנים שקיבל קייל קוזמה. שני אלופי NBA טריים יחסית, קוזמה כשחקן מפתח בלייקרס של לברון ב-2020 ופול כבורג חשוב בווריורס של סטף ב-2022, היו על הנייר - וגם על פי מחלקת השיווק של הוויזארדס, שבכל זאת צריכה פרצופים מוכרים יחסית כדי למכור כרטיסים - הפנים המוכרות של הקבוצה.

קוזמה די הפסיק לשמור, אבל התקפית הוא נותן עבודה. בעיקר במשחקים האחרונים, הוא גם מנסה להיות מעורב יותר באסיסטים ובהכוונה לשחקנים הצעירים. כן, המקום ה-12 בליגה באחוז השימוש (Usage Rate - אחוז ההתקפות שבסיומן אותו שחקן זורק, מאבד או סוחט עבירה לזריקה, מתוך סך ההתקפות של הקבוצה כשהוא על המגרש) קצת מופרז. קוזמה מסיים 30.9% מההתקפות של הוויזארדס, ולפניו בעיקר סופרסטארים כמו דונצ'יץ', אמביד, סטף, אנטטוקומפו ודוראנט. אבל במקרה שלו לפחות יש לו קצת ניסיון וותק בליגה. זה עדיין לא מצדיק זריקה מכרעת ממרחק של 10 מטר כשיש עוד 5 שניות על השעון, אבל נו, לפחות הוא כבר קלע כמה סלי קלאץ' בקריירה.

פול מסתמן כבעיה רצינית. מארק סטיין כבר דיווח שהוויזארדס, בהתלבטות האם הוא שחקן שאפשר לבנות סביבו או מועמד פוטנציאלי לטרייד, נוטים לאופציה השנייה... כלומר, בהנחה שמישהו ירצה את 120 מיליון הדולרים שהגארד מרוויח ל-4 השנים הקרובות. הנוכחות שלו על הפרקט מזיקה בפני עצמה, כשהוא קולע בפחות מ-30% מטווחים שמעל 3 מטר מהטבעת, ורושם בממוצע כמעט איבוד על כל אסיסט - אבל אפילו בפסקי הזמן הוא מצליח להזיק. בשבוע שעבר הפך לוויראלי וידאו מפסק זמן שבמהלכו מתעלם פול מהתדרוך הטקטי שמעביר המאמן ווס אנסלד ג'וניור, גם כאשר שחקנים מנסים להסב את תשומת לבו, מעיף מגבת, ממלמל בקול "זו הקבוצה שלי", ובסופו של דבר מואיל בטובו להציץ בלוח רק לשבריר שנייה בדרך למגרש.

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎theScore‎‏ (@‏‎thescore‎‏)‎‏

הקטע הזה לא נכנס ל"Shaqtin a Fool", אבל ההשפעה שלו על הקבוצה, ככוכב וגו-טו גאי לפחות על הנייר, עלולה להיות הרסנית. "שחקן מהסוג כזה חייב להיות הכי מעורב, הכי בעניינים", הסביר שחקן העבר ג'היידי ווייט בפודקאסט Bleav in Wizards, "ויחס כזה כלפי מאמן מצדו - זה פשוט סימן נוראי. אם הוא מחליט להתעלם מהמאמן, לזרוק מגבות ולעשות מה שבא לו - מספיק שמישהו אחר מהקבוצה רואה את זה, ויש כאן בעיה גדולה". לא רק שאנסלד לא מעמיד אותו במקום, פול ממשיך לשחק כמעט 30 דקות לערב.

את הכסף היריבות סופרות במדרגות

אנסלד הוא סיפור עצוב אחר. כשהגיע לבירה במקום סקוט ברוקס בקיץ 2021, זה לא היה רק מינוי סמלי - מדובר בבנו של אחד מגדול שחקני המועדון, שהלך לעולמו שנה קודם. אנסלד הגיע מדנבר עם מוניטין של מאמן שמדבר עם שחקנים בגובה העיניים ומוציא מצעירים את המיטב, והוויזארדס קיוו שמודל המאמן-ממשפחה-של-כדורסל יעבוד כמו שהצליח, למשל, עם מייק מאלון בדנבר עצמה, או עם ג'יי.בי ביקרסטאף בקליבלנד. בפועל, המצב מזכיר יותר את סטיבן סיילאס, שהושלך מיוסטון בסוף העונה האחרונה אחרי 3 עונות של‎ כדורסל מבולגן ומחפיר. בפודקאסטים המקומיים כבר תוהים האם שחקנים פשוט מתעלמים מאנסלד, או שתוכנית המשחק שלו פשוט לא עובדת מלכתחילה. בהתחשב בביצועים של הקבוצה, לא ברור איזו תשובה מוציאה את אנסלד טוב יותר.

איפה למשל רואים טביעת אצבע של מאמן? ברגעי ההכרעה. עם שחקנים שכבר היו במעמדים הגדולים ביותר בשנים האחרונות, הוויזארדס מפסידים בדקות הקלאץ' (ההגדרה: הפרש של 5 נקודות ומטה, 5 דקות או פחות על השעון - או הארכה) בהפרש ממוצע של 7.3 נקודות למשחק. זה מדגם קטן מאוד, אבל גרוע בקנה מידה היסטורי. מאז תחילת המדידות ב-1996/97, אף קבוצה לא סיימה עונה עם פחות ממינוס 3.6. ב-17 דקות הקלאץ' עד עכשיו העונה הוויזארדס קולעים ב-29.3% שדה, ב-1 מ-13 לשלוש, והם הקבוצה היחידה בליגה העונה שלא קלעה בקלאץ' אפילו נקודת עונשין אחת.

לזכותו ייאמר - בכל מה שנוגע לצורך בטנקינג, ההנהלה עשתה את שלה. הסגל שקיבל הוא אחד הפחות טובים בליגה, ואם מסתכלים על קבוצות אחרות שתקועות בתחתית נכון להיום, אצל רובן לפחות יש איזשהו כוכב, לרוב צעיר, שכבר מסומן כעמוד התווך של המועדון; או שלפחות יש זהות, תוכנית לרוץ איתה קדימה. לוויזארדס אין כוכב כזה וגם אין זהות, לפחות לא כזו שהם ירצו להתגאות בה - כרגע הם שניים מהסוף בליגה בספיגת נקודות, לפני אחרונים גם בזריקות עונשין, מאפשרים ליריבות את האחוזים הגבוהים ביותר ל-2, והמצב בריבאונד בלתי נתפס: היריבות לוקחות כ-12 כדורים חוזרים יותר מהוויזארדס בממוצע למשחק.

חלק מזה נובע מכך שאין לוויזארדס מספיק גודל ומאסה - דניאל גאפורד מנסה להיאבק ממרומי ה-2.06 שלו, קוזמה מתמקד בהתקפה, ואבדיה נאלץ לשמור פעמים רבות על גארדים או שחקני כנף. אבל זה יותר מזה. "יש קונספטים קבוצתיים להגנה - האם אנחנו דוחפים שחקנים לעבר קו הבסיס, עוצרים חדירות לצבע, מאתגרים יריבות לנצח אותנו מבחוץ", אמר ווייט. "והשאלה היא האם השחקנים מיישרים קו - כך שגם אם מישהו מפספס משימה בהגנה, לפחות יודעים מי שגה, ואפשר להעמיד שחקן במקומו. אם אין עקרונות, נשארים איש איש לעצמו". ולפעמים ריבאונד, כמו שמדגים ג'יילן ברונסון מהניקס בהזדמנות הזו - כשהקבוצה שלו מובילה ב-13 הפרש - הוא פשוט עניין של רצון ומוטיבציה.

דני עושה יותר, ועוד לא מספיק

והעניין הבאמת עצוב בחלק ההגנתי, הוא שכל המגרעות הללו מגיעות למרות שלוויזארדס יש שלושה שחקני הגנה טובים עד מצוינים בפוטנציה (ועוד אחד, דלון רייט, שפצוע לעוד מספר שבועות). גאפורד הוא כן חוסם וריבאונדר טוב בסך הכל, אבדיה מצליח לעצור לא מעט יריבים עם פיזיות וזריזות, והרוקי בילאל קוליבאלי מתגלה כהרבה יותר בשל, הגנתית ובעיקר התקפית, ממה שגם הפרשנים האופטימיים חשבו. יאניס אנטטוקומפו - שהסטטיסטיקות שלו בעונת הרוקי מזכירות מאוד את אלה של הצרפתי הצעיר - אמר עליו שהשמיים הם הגבול, וגם לוקה דונצ'יץ' כבר הרגיש את נחת זרועו הארוכה, בגג שהפך לאלי-אופ תוצרת אבדיה.

אבדיה עצמו מנסה לעשות את המיטב בסיטואציה ההזויה הזו. "השחקן היציב ביותר בשני צדי המגרש, ובהפרש גדול", קראו לו בפוד Bleav. אחוז השימוש בו, 17.6%, עלה במעט מה-16.8% של העונה שעברה. הוא זורק 9.5 פעמים מהשדה למשחק, אבל קוזמה ופול זורקים ביחד 35.5 לערב. תמיד חשבנו שעם העלייה באחוזי הקליעה הוויזארדס גם ישתמשו בו יותר; כמות הנגיעות שלו בכדור במשחק עלתה קצת, מ-44.8 ל-48.9, אבל כמות הנגיעות שלו בכדור בחלק המגרש של היריבה ירדה בהשוואה לשנה שעברה. אין באמת סיבה ששחקן שקיבל כבר הארכת חוזה, משמע ההנהלה בונה עליו ואפילו החליטה לשים אצלו יותר את הכדור בידיים, ידורג במקום ה-149 מבין 278 שחקנים בליגה (ששיחקו לפחות 150 דקות) מבחינת אחוז השימוש בו.

ואפשר כמו תמיד להגיד שזה עליו, אבל לא רק. אולי מוגזם לצפות ממנו גם לשמור על הכוכב של היריבה וגם לשאת ביותר נטל התקפי. אולי כדאי לתת לו פחות דקות לצד שני הגאנרים ולסדר את הרוטציה כך שאבדיה וקוליבאלי, שני שומרי הפרימטר הטובים ביותר של הוויזארדס, יהיו על המגרש יותר מ-10.3 דקות ביחד - מה שיאפשר לקוליבאלי להוריד מאבדיה לחץ הגנתי ולתת לדני ליזום יותר. כשמצרפים אל שניהם את קורי קיספרט, למשל, שגם הוא לפחות נלחם יותר השנה בהגנה, הרי שב-78 דקות משותפות השלישייה הזו סופגת 100 נקודות בלבד לכל 100 התקפות, וקולעת 109. לשם השוואה, אם מחליפים את קיספרט בג'ורדן פול - השלישייה הזו סופגת 121.8 נקודות פר 100 התקפות וקולעת 80. ממדד 9+ למדד 42-. יחי ההבדל הקטן.

בואו נגיע ל-24 ניצחונות

פחות מחמישית עונה מאחורינו, אבל לא מעט אנשים בוויזארדס כבר נמצאים תחת לחץ שלא אופייני לקבוצה בטנקינג. אנסלד צריך להוכיח להנהלה החדשה שהוא יכול להנחיל לשחקנים הצעירים הרגלים מנצחים, וכשהוא נותן לזלזול של פול לעבור בשתיקה, המסר לכולם רע מאוד. ביותר מדי משחקים הוא מנהל את הרוטציה בצורה הזויה. אם לא ישתלט על הקבוצה הזו, יכניס אליה קצת זהות או לפחות יגרום לה להיראות בהגנה כמו יחידה קוהרנטית, סביר להניח שבשלב מסוים - גג באמצע אפריל - הוא יתבקש להניח את המפתחות.

פול עצמו מחזיק בחוזה מובטח ל-4 שנים, והערך שלו בטרייד כרגע, כמו ששרו כוורת, נמוך מים המלח. גם אם הוויזארדס ירצו למכור אותו, כרגע נראה שהם יצטרכו בעצמם לוותר על בחירות דראפט. האיש שסטיב קר התייאש ממנו מקבל את הזדמנות חייו לבנות את עצמו כשחקן מוביל, וזורק אותה לפח. בקבוצה נורמלית המאמן היה יכול להעמיד אותו במקום, והנזק שבספסולו של "שחקן מפתח" הוא זניח לעומת הנזקים שהוא עושה על המגרש. תראו את פול, למשל, במהלך בו הוא אמור לשמור על דונטה דיוינצ'נזו מהניקס: פול בכלל לא מסתכל על השחקן שלו, שמתגנב מאחורי הגב שלו לדאנק מריבאונד התקפה. בוקס אאוט זה לחלשים.

בימים האחרונים דווח שהוויזארדס בוחנים הצעות טרייד על גלינארי, שאמט וטיוס ג'ונס - הרכז הפותח, שדווקא משחק לא רע. והאמת שגם זה צפוי עבור קבוצות בטנקינג: גלינארי, שאמט, מייק מוסקאלה, אולי אפילו רייט - כל שחקן מנוסה שיכול להניב אפילו בחירת סיבוב שני, יהיה על הבלוק, ואם אין טרייד, עשוי להיחתך עד מארס. בכל זאת, יש בקבוצה גם צעירים כמו פטריק בולדווין ג'וניור וריאן רולינס, ושחקני החוזה הדו-כיווני, שמחכים להזדמנות. "הם שיט שואו", הגדיר אותם פטריק בוורלי בפודקאסט שלו, ושותפו להגשה אדם פרון הוסיף: "אין שם מנהיגות, אין כיוון". זאק לואו קרא להם "בלתי ניתנים לצפייה". שדר נוסף קרא להם "וושינגטון ג'נרלס", על שם יריבת האימון של הארלם גלובטרוטרס, ואחרים מתייחסים אליהם כמו אל חצ'קון, מגחכים ומדפדפים הלאה.

טנקינג, לסיכום, זו לא מילת גנאי. אבל יש דרכים לעשות זאת. לא חייבים להיראות כמו קרקס. אם כבר מפסידים, תנו לצעירים להילחם על מקומם ולאוהדים סיבות לתקווה. אפשר להפסיד לניקס 112-103, וזה ייחשב בטבלה בדיוק כמו תבוסה 120-99. שלוש האחרונות בטבלה מקבלות סיכוי זהה לבחור במקום הראשון בדראפט, ואם אפשר להגיע ל-24 ניצחונות, עדיף לא להתבזות עם 15. תנו לדני וקיספרט וקוליבאלי לקחת זריקות בקלאץ', כדי שיעשו את הטעויות עכשיו, לצמוח וללמוד. אלכס סאר, סנטר צרפתי בגובה 2.16 מטר מהליגה האוסטרלית, נראה כרגע כמו הפרס הגדול בדראפט, אבל עד אז יש עוד שבעה חודשים להעביר. הוויזארדס לפחות צריכים להכין את התשתית, כדי שכאשר יגיע הפרס, אם וכאשר - תוכנית החומש של ווינגר תוכל לעבור לשלב השני.