ממארו טפרי עד אנה ארונוב: שבוע 4 רצוף, ההמונים רצו למען החטופים
צפו: מפגן עוצמה נוסף של קהילת הריצה כשקרוב ל-2,000 איש הגיעו גם השבוע לנמל ת"א, עם חולצות תכולות, בלונים צהובים וחיבוק ענק למשפחות. טפרי הגיע היישר ממרתון ניו יורק: "היה לי חשוב מאוד להיות פה"
מארו טפרי עם המיצג למען החטופים | צילום: ספי פרי כהן
לכתבות נוספות באתר שוונג לחצו כאן
זה כבר השבוע הרביעי ברציפות שנערכת הריצה החברתית בתל אביב למען השבת בחטופים. בשבוע הראשון היינו שם כ-100 איש, שרק רצו לרוץ יחד עם רץ האולטרה עומרי אלמוג, שארבעה מבני משפחתו נחטפו ושניים נוספים נרצחו בכפר עזה. אתמול (שבת) זה כבר היה אירוע ענק ומאורגן, עם כ-1,500 רצים ורצות שהתכנסו ברחבת המגדלור ב-6:00 בבוקר, ובסך הכל כ-2,000 שהצטרפו לאורך הדרך למען המטרה החשובה.
זה גם היה שבוע שני ברציפות שמשלחת של הוועד האולימפי מגיעה כדי לתמוך ולחבק. יו"ר הוועד האולימפי יעל ארד הגיעה, גם עוד שלל ספורטאיות וספורטאים בעבר ובהווה מהקשתות, דרך השייט, ועד לטיפוס. אך במוקד היה סגן אלוף העולם מארו טפרי, שחזר רק ימים ספורים לפני כן ממרתון ניו יורק היוקרתי בו סיים במקום השישי, אולם לא חשב לרגע להחמיץ את הריצה.
"חזרתי ביום שלישי בערב, אבל היה לי חשוב מאוד להגיע לפה להיות עם משפחות החטופים", מספר טפרי לשוונג רגע לפני הריצה: "כל אחד עושה מה שהוא יכול, וזה הדבר הקטן שאני יכול לעשות. גם בניו יורק הראש שלי היה עסוק בזה, חושב על זה הרבה, הלוואי שהחטופים יחזרו הביתה כמה שיותר מהר".
אם יסתובב ברחוב, לא בטוח שרבים יזהו אותו, אבל עבור קהילת הרצים, מארו הוא מגה סלב ומודל לחיקוי ולהערצה. קשה היה להסתובב לצידו בלי שמישהו ניגש, ביקש סלפי ואמר כמה מילים חמות. כמה עשרות מטרים משם עמדה אנה ארונוב, בלי יח"צ, פשוט באה לרוץ עם הקהילה בה היא שמחה להיחשב כהרבה פחות סלב ממארו. ניכר כי גם היא הייתה נרגשת מאוד, במיוחד עם שירת "התקווה" המשותפת שהפכה למסורת רגע לפני הריצה.
"זה ערבוב של מלא רגשות", מספרת ארונוב בגילוי לב לגולדי רייך כתבת שוונג: "מצד אחד זה כואב ועצוב, זה לא הגיוני שאנחנו רצים כי כל כך הרבה אנשים לא בבית עם המשפחות שלהם ולא יכולים לצד לרוץ. מצד שני איזה כיף שכולנו מאוחדים ויכולים לתת משהו. האמת שמאז ההריון הפסקתי לרוץ, כך קרה, מלרוץ מרתונים וטירוף פשוט לא הצלחתי לחזור, ולצערי בעת הזאת בגלל המלחמה, הרגשתי שזה הדבר היחיד שיכול קצת לאזן אותי ולהשתיק את הרעשים בראש, התחלתי לרוץ, הריצה יודעת קצת להרגיע"
המארגנים, ובראשם המאמן ורץ האולטרה שליו ברוש, מנסים לחדש בכל פעם. דוכנים עמוסים בכל טוב עבור הרצים, כולל משקאות חלבון, מזון טכני, משקאות איזוטוניים, ועוד. בדוכן של שוונג חולקו בקבוקי מים למסיימים (לא כולם אוהבים איזוטוני), בדוכן נוסף מספרי החזה עם תמונות החטופים ובצד דוכן עם חולצות תכולות שהופקו במיוחד לריצות אלו עם הכיתוב #BringThemHomeNow וכל הכסף ממכירתן הולך למען המשך הפעילות והעלאת המודעות למאבק להשבת החטופים.
יצאנו לדרך, נחיל של רצות ורצים על הגשר הצר בין המגדלור לנמל תל אביב שנראה שלא נגמר. "נרוץ כאן כל שבוע עד שיחזרו", מבטיחים עומרי ושליו, ובשקט מסננים "בתקווה שלא נצטרך יותר". ברקע לחשושים על עסקת חטופים מתהווה, אך לפחות בינתיים אלו לחשושים בלבד. קהילת הרצים לא מתכוונת לעצור, היא יודעת לתמוך, לחבק ולהיות שם בשביל החברים בה, והיא מוכיחה זאת כל שבוע מחדש.
הריצה בתל אביב הייתה אירוע השיא בסוף שבוע בו שוב ראינו שלל יוזמות ריצה בכל הארץ - מנשר, דרך ירושלים ועד הערבה. גם בריצות היחידניות או הקבוצתיות אנשים בוחרים לרוץ עם דגל ישראל, או עם שמו של חטוף על חולצתם. מרגישים שזו הדרך שלהם לזכור ולהזכיר, להעלות עוד סטורי ולשמור את הנושא בתודעה. אינני יודע מה ההשפעה של הריצות הללו כלפי מעלה, אולם למטה, בשטח, הן אחד הדברים הכי עוצמתיים שיש למדינה שלנו להציע בימים אלו. ובתקווה שלא נתראה גם בשבוע הבא.