זוגיות טובה לא יכולה ללכת רחוק ללא רושם ראשוני מוצלח. פה בדיוק נפער הבור בין דיא סבע לאוהדי מכבי חיפה בתחילת מלחמת "חרבות ברזל". כשפצעי הטבח הנורא של ה-7.10 עוד היו פתוחים, כל הודעת גינוי או תמיכה מצד שחקנים וידוענים, היתה חיטוי קל ממשהו שאי אפשר להבריא ממנו, בטח לא נפשית. אז אומרים שהשחקנים מהחברה הערבית נמצאים במצב מורכב ואולי זה נכון, אבל כשוחטים ילדים וחוטפים תינוקות, אין כלום מורכב והמצב פשוט מאוד. יכול להיות שסבע לא קרא את המפה והבין את המצב בארץ. גודל הפצע היה כזה שכל גינוי שלו היה מתקבל באהבה.
האוהדים היו כמהים לכך וכך גם המועדון ומשזה לא קרה, ככל שעבר הזמן, הבור שנפער כבר היה גדול ועמוק. ואז, הפוסטים של אשתו שייצרו כביכול סימטריה בין מה שקורה כאן לבין עזה וכאן החבל נקרע, כמו לזרוע מלח על הפצע הכואב כשכל המדינה מדממת. המועדון זעם, גם הקהל, אבל אז סבע נחת בישראל אחרי שהיה בדובאי, נעמד מול המצלמות, גינה את הטבח וניסה להסביר את עצמו ואת אשתו.
עכשיו הכל תלוי בסבע עצמו. עכשיו הוא בארץ והפעילות שעשה עם ילדי העוטף מבורכת, כן ירבו כמותה. אבל הפצע עוד כואב והבור גדול. כדי להבריא את המקום ולכסות את הבור, צריך לא רק דיבורים כמו חול אלא שיהיה מה לאכול. בתחילת המלחמה היה המקום לדיבורים, לגינויים, אך משלא הגיעו, הגיע זמן המעשים.
לא מדובר בעוד שחקן בסגל, אלא באחד הבכירים שבו, כזה שהמועדון נתן בו אמון מלא מבחינה מקצועית. בזמן מלחמה ואחרי טבח מזעזע, האמון המקצועי זז הצידה והופך משני. פתאום "האדם לפני השחקן" הוא לא רק לסלוגן עבור שחקני הנוער והילדים במתחם האימונים "קצף", אלא כמשהו הרבה יותר גדול. אני לא אומר כאן חלילה שדיא סבע אינו אדם טוב. אין לי את ההיכרות האישית איתו כדי לקבוע דבר כזה. אלה הרגעים שהמעשים מדברים. המעשים שעשו דולב חזיזה, ענאן חלאילי, דין דוד, שון גולדברג ושאר השחקנים במכבי חיפה, או ערן זהבי ושרן ייני וחבריהם במכבי ת"א או כל שחקן מכל מועדון אחר בליגת העל, ייצרבו אצל הקורבנות, הילדים והמשפחות, אבל גם בקרב אוהדי הכדורגל.
מאז ומעולם מכבי חיפה הייתה סמל לדו קיום, ביציע וגם על הדשא. השחקנים מהחברה הערבית הפכו לאלילי האוהדים, וזה ימשיך כך גם הלאה, אין לי בכלל ספק. יחד עם זאת, המקרה של סבע הוא שונה, בגלל הפצע הפתוח בו הוא נגע. טיפול יומי בפצע פתוח, כמו תרופה שמרפאה את הכאב, היא זו שיכולה להבריא את הקשר בין אוהדי מכבי חיפה לדיא סבע. הרושם הראשוני היה רע, אבל הוא עדיין כאן ובניגוד לקשר רגיל, כאן יהיה דייט שני ושלישי. מקרה עבר אחד בולט, תלש את מונאס דאבור מנבחרת ישראל. פוסט אחד שפגע בציבור שלם, מחק אותו מקצועית ותדמיתית. כרגע זה בדיוק המצב בו נמצא סבע במכבי חיפה, ועוד במועדון שחרט על דגלו דו קיום. יחד עם פתיחת עונה פחות טובה (כבר שכחו מה היה מקצועית לפני המלחמה), אין מנוס מפרידה.
הכותב הוא פרשן ברדיו חיפה