למי שלא מכיר את ליאור אסולין, אם אני צריך להצביע על התכונה הכי בולטת אצלו, לפני שיזכרו אותו ככובש שערים, זה לב הזהב שלו. הרבה אנשים לא ידעו את זה. לראיה, בכל הקבוצות שהוא שיחק, תמיד השחקנים נשארו חברים שלו, תמיד נשארו בקשר איתו. הייתה לו נתינה אדירה לחברים.
במיוחד אמורים הדברים לגבי הקבוצה המיתולוגית של ראשל"צ. מאז נותרה חבורה של מור שקד, עומר אצילי, אורי זוזוט, עמיר עגייב, ערן לוי וליאור אסולין, שכולם נותרו חברים עד היום. חברים היו בשבילו מעל הכל.
מה שעוד לא יודעים לגבי ליאור אסולין, שבתוך כל החיים הקשים שלו, הוא היה אבא מסור לילדים שלו וחלק גדול מהזמן הוא גם גידל אותם.
הוא שיחק אצלי במכבי הרצליה בעונה בלתי נשכחת. הוא כבש 28 גולים בליגה הלאומית, שיא שלדעתי לא נשבר עד היום. אחרי אותה עונה הוא רצה ללכת למכבי פ"ת, ואני המלצתי עליו בחום. בכל פעם שהיתה איתו בעיה, תמיד הייתי אומר למאמן גיא לוזון - תזכור דבר אחד, גם אם הוא עושה קצת בעיות, הוא יהיה הכי טוב על המגרש וייתן את הנשמה ברגע האמת.
לאחר מכן הוא היה איתי בסכנין בעונת גביע בלתי נשכחת. זו היתה עונה ארוכה שבסיומה הוא כבש צמד בגמר הגביע ורץ לאמא שלו, מימי, שהיתה בשורה הראשונה וחיבק אותה. בסוף הערב, אחרי החגיגות, ישבנו בלילה במסעדה אני והוא בלילה. אני רציתי שהוא יישאר בסכנין והוא קיבל הצעה מבית"ר ירושלים בהרבה כסף ונתתי לו ללכת. זו פעם שניה שאפשרתי לו ללכת כדי להרוויח כסף ולהתקדם ולכן הוא לא היה איתנו באירופה.
לאורך כל הקריירה, אולי חוץ מבהפועל ת"א, לא היה מקום שהוא הטביע חותם, שהוא לא כבש שערים, שלא אהבו אותו. גם אם הוא עשה טעויות בחיים, הוא תמיד ידע לכפר על כך, הוא תמיד רצה לתקן.
תמיד כשהיו שואלים אותי עליו, אמרתי שגם אם הוא עושה משהו, הוא תמיד יישאר נאמן. אצל אוהדי הכדורגל, למרות הטעויות שהוא עשה, אצל אוהדי הקבוצות, אני בטוח שכל קבוצה שהוא שיחק בה, האוהדים אהבו אותו כי הוא תמיד היה נותן את הנשמה על המגרש. חבל לי שלאורך כל השנים הוא לא ידע נחת.