זו רק ההתחלה: העתיד הנשי ב-MMA הישראלי

קרדיט צילום: ההתאחדות העולמית IMMAF

מקומן של נשים בענפי אומנויות לחימה הפך במרוצת השנים לדי מובן מאליו בארץ. הפיכתה של ישראל למדינה מובילה בג'ודו היא גולת הכותרת בנושא, מדלית הארד של אבישג סמברג פתחה צוהר גם לטאקוונדו, וההצלחות של לוחמות צעירות דוגמת נילי בלאק באגרוף תאילנדי ושיר כהן בקיקבוקס בשנים האחרונות הם נדבכים נוספים בנרמול שנוצר, בחיבור בין לחימה לנשים. ועדיין, למרות שהקונבציה החברתית בישראל בנושא הפכה לדי ליברלית, זה לא אומר שאין לאן לשאוף, ובשבוע שעבר זכינו ללמוד את זה גם ב-MMA.

אליפות העולם השלישית לנוער ב-MMA שהתקיימה בשבוע שעבר באבו דאבי הייתה מוצלחת ביותר עבור המשלחת הישראלית שנסעה לראשונה, וכללה 20 לוחמים ולוחמות בגילאי 17-12. החזרה עם חמש מדליות נתנה לאנשי הענף בארץ סיבה טובה לנפח את החזה בגאווה, אבל עבור סגנית ואלופת העולם, ניקה שוריגין ויסמין מחטי, ההגעה לפודיום הייתה המטרה הברורה איתן הגיעו לתחרות באמירויות.

שוריגין, בת 14 בלבד, רשמה ארבעה ניצחונות חלקים, כדי לעמוד על ראש הפודיום בסיום יום תחרויות מוצלח על אדמת אבו דאבי: "אני מאושרת שהצלחתי לייצג את המדינה בכבוד, ואם להיות כנה, הרגשתי שאני הולכת לסיים עם הזהב כבר בתחילת היום", סיפרה הלוחמת.

את דרכה בעולם אומנויות הלחימה החלה כשהייתה בת 6, כשהחלה להתאמן בג'וג'יטסו במתחם צנוע בקרבת ביתה ברמת גן. "הייתי ילדה מאוד אנרגטית, וההורים שלי הם אלו שדחפו אותי להתאמן בג'וג'יטסו", נזכרה שוריגין, "אחרי שסגרו את המתחם חיפשנו עבורי מקום אחר, ומצאנו את האקדמיה של משה רובינוב. בהתחלה עברתי להתאמן באגרוף תאילנדי, ול-MMA הגעתי די בטעות לפני שנתיים, אבל אני שמחה מאוד על זה שנפתחתי לזה".

בדומה לשוריגין, גם מחטי הגיעה ל-MMA דרך ג'ו-ג'יטסו: "אח שלי התאמן באקדמיה של דני חזן בקריית שמונה, ונכנסתי לתחום דרכו", ענתה הלוחמת, שהגיעה הכי קרוב שאפשר לראש הפודיום, וחתמה את הטורניר באבו דאבי עם תואר סגנית אלופת עולם, כשהיא רק בת 13.

ההגעה לפודיום לא הפתיעה את אחת משתי הלוחמות הצעירות, ואפשר להבין למה כששומעים על היומיום הסיזיפי של השתיים. "השגרה שלי כוללת אימון בוקר לפני ביה"ס, בצהריים אימון כושר, אחרי זה אימון MMA ואימון ג'וג'יטסו, בסך הכול ארבע אימונים ביום, כל יום", תיארה מחטי את ההכנות לקראת האליפות.

"זה היה קשה מאוד לשלב את הספורט ביחד עם הלימודים, אבל זה היה המטרה שלי. במהלך השנה הייתי צריכה לקום ב5 וחצי בבוקר לאימונים, עכשיו כשאני בחופש אז יש קצת פחות לחץ, אני קמת ב-6 וחצי", הוסיפה שוריגין, חצי בצחוק חצי ברצינות.

ולמרות הפתיח שעסק במקומן של נשים בענפי אומנויות לחימה, עדיין עולה התהייה על התגובות שקיבלו השתיים מהסביבה, ועל שילובן כבנות צעירות בענף לחימה עם אתוס גברי: "היו פעמים שהייתי מקבלת הערות, אבל לא משהו שאני זוכרת. היו הרבה תחרויות שההורים שלי היו יושבים ביציע ושומעים אנשים סביבם מתלחששים ולא מבינים מאיפה באתי, מתפלאים היכולת שלי", אמרה שוריגין, שמגיל צעיר הייתה מתאמנת יחד עם בנים בני גילה, "הייתי מנצחת לא מעט קרבות והייתי קולטת שהבנים מובכים. אני יכולה להגיד שאני גם אוהבת את זה, זה מבחינתי מראה כוח נשי, שגם בנות יכולות להילחם".

עבור איגוד ה-MMA הישראלי, שקיבל הכרה רשמית ממשרד הספורט רק השנה, ההישג של שוריגין ומחטי נותן הרבה מאוד תקווה להמשך, ולהתפתחות של הענף הצעיר במחוזותינו. עבור השתיים עצמן, זו רק ההתחלה.

"מבחינתי מה שקרה שייך לעבר. בסוף כל מטרה שאני משיגה נעלמת, ואני כבר מסתכלת למטרה הבאה", אמרה ניקה, ובהמשך אליה, יסמין שיתפה גם היא בחלום הפרטי שלה: "זו באמת רק ההתחלה, אני רואה את עצמי בעתיד מאמנת ילדים ומבוגרים. ובאופן אישי אני רוצה להגיע ל-UFC, ואולי גם יום אחד להיות אלופת עולם".