פניני הודיע על פרישה: "שלם עם הדרך שלי"
הפורוורד האגדי בן ה-39, שזכה ב-5 אליפויות ישראל, 10 גביעים ואליפות אירופה אחת בלתי נשכחת, תולה את הנעליים בדמעות אחרי 22 עונות ואינספור רגעים גדולים: "מאוהב בכדורסל יותר מתמיד. לא הייתי משנה כלום, הגוף החליט עבורי". שמעון מזרחי: "הוא סמל ומופת לווינריות"
גיא פניני מודיע על פרישה מכדורסל. אחרי קריירה ארוכה ומכובדת, הפורוורד תולה היום (שני) באופן סופי את הנעליים בגיל 39, אחרי 22 שנה על הפרקט. הוא צפוי להתמנות לעוזרו של עודד קטש. צפו בפניני נפרד בנגן למעלה >>>
לחצו כדי להרשם לערוץ הטלגרם החדש של ערוץ הספורט
"לא ציפיתי לכזה אירוע. זה כיף ומחמם את הלב", אמר פניני הנרגש, "היום אני מסיים פרק משמעותי בחיי. אחרי 22 שנים אני פורש ממשחק פעיל. אני זוכר את עצמי כילד בן 6 שמתאהב בכדורסל מהרגע הראשון ונרגש ללבוש את הגופיה הצהובה של קבוצת הקט סל של מכבי. היום אני בן 40 ומתרגש לפשוט את הגופיה בפעם האחרונה".
"אשתף אתכם במחשבות שהיו לי. כספורטאי צמד המילים הכי מפחיד הוא 'אני פורש'. היום הזה הגיע והוא משלב המון רגשות. עצב, גאווה וסיפוק אדיר. בחודשים האחרונים יצא לי לחשוב הרבה על המשך הדרך. רציתי להמשיך, אבל הרגליים אמרו מספיק. עברתי פציעות קשות ושיחקתי עם כאבים ובסוף הגוף החליט עבורי לפרוש. כשאני מסתכל אחורה אני מרגיש בר מזל. המשחק שאני אוהב היה חלק מהמסע שלי. הכרתי אנשים מדהימים ויצרתי חברויות, חוויתי רגעים קשים וטובים שעיצבו אותי כבן אדם".
"אני שלם עם הדרך שלי, לא הייתי משנה שום בחירה ושום תחנה", הוסיף האגדה. "ממכבי רעננה ובני הרצליה שנתנו לי הזדמנות, דרך השנתיים המדהימות בהפועל ירושלים ועד חמש השנים בהפועל חולון, שהייתי בן בית מהרגע הראשון. זו הייתה תקופה יפה".
"וכמובן מכבי ת"א. העובדה שאני יושב כאן ביום האחרון שלי כשחקן ואני לובש חולצה צהובה היא לא מובנת מאליה. גדלתי במכבי, התפתחתי כשחקן ובן אדם, חונכתי על ערכי המועדון והשאיפה לנצח כל משחק. הערכים האלה ליוו אותי, לא משנה איפה שיחקתי".
"כילד שהיה מחכה כל חמישי מול המסך למנגינה של גביע אירופה, חלמתי להיות חלק מזה. אז שמעון, דיוויד, אודי, תודה שהגשמתם לי חלום ילדות. עברנו חוויות מדהימות יחד, מהאליפויות דרך גביע המדינה והזכייה ביורוליג. להניף את גביע אירופה מול אולם צהוב ולחגוג בכיכר רבין מול 100 אלף איש אלה רגעים שלא העזתי לחלום עליהם".
"אני מודה לאוהדים על העוצמות והאנרגיות שהענקתם לי בהיכל ביום חמישי. אי אפשר לחוות את זה בשום מקום אחר. להיות שחקן כדורסל זה הרבה מעבר למשחקים ותארים עצמם. כשהתחלתי, לא הרבה האמינו שאגיע לאן שהגעתי. הכדורסל נתן לי שיעורים לחיים - איך לטעות וליפול, לקום וללמוד, להתעורר אחרי ניצחון ולהישאר צנוע".
פניני התייחס גם למדים הלאומיים: "אחת החוויות היותר טובות זה לייצג את המדינה, בכל פעם שקראו לי התרגשתי מחדש. אני מודה למועדונים בהם שיחקתי, התמזל מזלי ללמוד מהמאמנים הגדולים בישראל".
"תודה לשחקנים, אנשי ההנהלה והקהל. זכיתי בהרבה תארים בקריירה, אבל הזכייה הכי חשוב היא המשפחה שלי. תודה לאמא ואבא על ההשקעה מגיל צעיר ושגרמתם לי להאמין שאני יכול לפרוץ כל תקרה. תודה לאחים שלי שהלכו איתי כל הדרך, הייתם חלק נכבד מהמסע וכמובן אשתי, תודה על התמיכה והפרגון וההכלה האינסופית. לא כיף להיות לידי אחרי הפסדים ותהיי בטוחה שזה גם יהיה בפרק הבא, אבל את עומדת בזה. אני מעריך אותך. ולכם, יונתן אריאל ודניאל, לימדתם אותי מה חשוב בחיים. אבא אוהב אתכם, תודה".
פניני התפנה גם לשאלות הכתבים וכשנשאל על הרגע הגדול ביותר שלו, השחקן הוותיק סיפר: "קשה לקחת רגע אחד, בקריירה כל כך ארוכה, אבל הרגע הכי מרגש שהכי הרבה רגשות התפרצו החוצה, זה היה הניצחון על צסק"א בחצי גמר. לא הגמר מול ריאל, החצי גמר, כשניצחנו במילאנו. אני לא זוכר כל כך הרבה רגשות שמתפרצים החוצה בחדר הלבשה, על המגרש, אנשים שאתה לא מכיר בוכים עליך ויומיים אחרי היה גמר היורוליג, אז היה מיוחד".
פניני התייחס גם לשערוריות: "אני לא יודע מה היה קורה בלי השערוריות. עברתי דרך ארוכה, שבדרך הזו נעשו טעויות. למדתי ללמוד מהטעויות, כמובן שיש דברים שהייתי מוכן למחוק מהעבר, אבל מתקדמים הלאה ומה שהיה ממשיכים. הכי חשוב שאתה לומד מהטעויות ומתקן אותן. אם זה לא היה לא יודע מה היה קורה".
שחקן העבר המשיך והתייחס לרעב שנותר בו עד גיל מאוחר ולתפקיד החדש: "זה בא לי מאוד בטבעיות. כדורסל זה הדבר שאני הכי אוהב. כל רגע שנגעתי בכדור ועליתי על פרקט זה מילא אותי באהבה ופשוט זה בא טבעי, לא הייתי צריך לשמר את זה, זה פשוט היה שם. בתפקיד החדש אני אמשיך להיות אני בכל דבר שאעשה. תפקיד כזה או אחר לא ישנה. כמובן שאני צריך לעשות שינויים דרושים לתפקיד וללמוד הרבה דברים, אבל כמי שאני, הדברים לא ישתנו. זו האמת שלי".
רגעים עצובים בקריירה? זה קלישאתי להגיד, אבל אני חושב שכל הפסד שאתה מפסיד תואר זה רגע עצוב", המשיך פניני, "ההפסד פה עם נבחרת ישראל לגיאורגיה, היה הפסד אולי הכי קשה בקריירה, שאותו הפסד סיים את הסיכוי לעלות לשלב הבא. השחקן הכי גדול ששיחקתי איתו היה כנראה סופו (שחורציאניטיס). הוא הכי גדול תרתי משמע"
לבסוף נשאל פניני מדוע הוא מעורר כל כך הרבה אמוציות אצל קבוצות יריבות: "הבנתי את זה מהר מאוד, כשאתה מגיע למשחקים ורוב תשומת הלב היא עליך, אבל אני לוקח את זה למקום הטוב. יכולתי להיות שחקן שהוא טפלון ושום דבר לא נדבק אליו ואתה לא מרגש אנשים ולא גורם לאנשים להתעצבן. זה לא אני. אני חושב שהדרך שעשיתי גרמה לי לגעת בהמון אנשים, לטובה או לרעה".
פניני גדל במחלקת הנוער של מכבי תל אביב, והחל את דרכו בליגת העל בשורות מכבי רעננה. משם הלך והתקדם כששיחק בבני השרון, הפועל ירושלים, ז'לזניק בלגרד וקבנוס. ב-2009 חזר למכבי תל אביב בה שיחק עד 2017, אז עבר בחולון ושוב במכבי תל אביב.
הפורוורד זכה ב-5 אליפויות, 10 גביעי מדינה, ביורוליג ובליגה הבלקנית. הוא נבחר פעמיים לחמישיית העונה, נבחר פעם אחת לשחקן השישי והיה ידוע בזכות האופי והיכולת לקלוע סלים גדולים בשניות הסיום.