לוחצים על כפתורים: וושינגטון לא יודעת מה היא עושה
המהפכים בוויזארדס וההתפתחות של אבדיה. פרק מהספר "הג'וקר לוקח הכל"
פרק מתוך הספר "הג'וקר לוקח הכל – סיכום עונת 2023-24 בליגת ה-NBA". בספר יש 22 סיפורים על ומתוך העונה האחרונה. החל מהאליפות של דנבר והשיא של לברון, ועד ג'יי ג'יי רדיק שמשתלט על המדיה ומסע דרך ההרפתקאה של ברקולין עם דוראנט וקיירי. הספר יצא לאור במהלך חודש אוגוסט. הספר לא יוצא לחנויות וניתן לרכוש עותק רק דרך החנות של הדסטארט https://headstart.co.il/project/72790
לחץ על הטורבו
זה היה אימון די סטנדרטי של וושינגטון, יום לפני משחק ביתי מול אורלנדו בינואר. בסיום האימון קריסטאפס פורזינגיס התראיין לאחד הכתבים לצד המגרש בזמן שחלק מחבריו לקבוצה שיחקו משחקי אחד על אחד על הפרקט. לפתע צעקות שמחה מהמגרש קטעו את הריאיון. דעתו של פורזינגיס הוסחה, "מה לעזאזל קורה שם?", הוא שאל בחצי חיוך.
מה שקרה הוא שעל המגרש דני אבדיה החזיק בכדור. וויל בארטון, אז עוד שחקן וושינגטון, שמר עליו צמוד. צמוד מדי. דני עבר אותו בצעד אחד ועלה להטבעה. "אני כל הזמן אומר להם שאני יותר מהיר מהם, אבל הם לא מאמינים לי", סיפר אבדיה בריאיון לערוץ היוטיוב של הוויזארדס. מונטה מוריס אמר שדני משחק תמיד כאילו מי שמפעיל אותו לוחץ על כפתור הטורבו בשלט. עשרה ימים מאוחר יותר קבע דני שיא אישי בנקודות כשוושינגטון ניצחו לראשונה מאז 1999 בסן אנטוניו. אחרי מהלך קוסט טו קוסט מרשים שלו, דני החווה בידיו את תנועת ה"אופנוע" שהפכה מזוהה עם הכינוי. קייל קוזמה, בראדלי ביל וקריסטאפס פורזינגיס מיהרו לשתף את העוקבים שלהם ברשתות החברתיות בכינוי החדש. הכינוי "טורבו" הפך לרשמי.
הלוואי שהייתי יכול לומר שהעונה של דני הייתה כולה חיוכים כמו המשחק ההוא בסן אנטוניו, זו עוד עונה שבה קיווינו לראות את דני פורץ וזה לא קרה, אבל נשים את הדברים בפרופורציות: דני התקדם העונה ב(כמעט) כל המדדים: הוא עלה השנה ל-9.2 נקודות למשחק, 6.4 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים, 0.9 חטיפות, 43.7% מהשדה וגם 26.6 דקות. הוא זרק יותר זריקות מהשדה ומהעונשין. הוא מתקדם, רק שבניגוד לכינוי החדש, הקצב לא בדיוק טורבו.
הדרך שבה אנחנו תופסים את העונה של דני התקבעה בעיקר אחרי הפתיחה האיטית שלה: ב-11 המשחקים הראשונים, שמתוכם עלה בחמישייה בשמונה, דני לא קלע בספרות כפולות. הדקות שהוא קיבל היו ספורדיות והוא החטיא את כל 12 הזריקות הראשונות שלו מחוץ לקשת בחודש נובמבר. למדנו בעבר שאצל דני יש לביטחון תפקיד חשוב, והסיטואציה בוושינגטון לא עזרה: רוטציית הפורוורדים של וושינגטון הייתה עמוסה לעייפה בתחילת השנה: קייל קוזמה וקריסטאפס פורזינגיס פתחו בעמדות 3-4, ויחד עם דני התחרו על הדקות כמחליפים גם רוי האצ'ימורה, וויל בארטון, אנתוני גיל וקורי קיספרט. דני שוב נדרש לשחק בתפקיד לא טבעי לו, כשלידו שלושה שחקנים שאוהבים את הכדור בידיים שלהם.
מלבד הקליעה היה אפשר לראות ניצוצות של אלמנטים חדשים במשחק של דני: משהו בו היה אגרסיבי יותר, הוא היה פיזי יותר במאבקי הריבאונד וגם בסיומת: אחרי שהטביע שבע פעמים בכל העונה שעברה, דני פתח את העונה עם תשעה דאנקים בחודש המשחקים הראשון. במשחק מול מיאמי, שממנו נעדרו בראדלי ביל ורכזי הקבוצה מונטה מוריס ודלון רייט, דני תפקד כרכז ומסר שיא קריירה של 10 אסיסטים. הוא היה רחוק ריבאונד אחד מטריפל דאבל. בתחילת ינואר, כשהקבוצה חסרה את הסנטר דניאל גאפורד ואת קריסטפס פורזינגיס, דני תפקד כשחקן פנים וסיים עם שיא קריירה של 20 ריבאונדים מול שיקאגו וניקולה ווצ'ביץ'. סך הכול היו לו העונה 15 משחקים עם 10 ריבאונדים ומעלה, לעומת 8 כאלו בשתי העונות הראשונות יחד. הסיומת שלו ליד הסל השתפרה, וגם היכולת שלו לרוץ מסל אל סל, וכל זה כשעוד לא נגענו בנקודת החוזק העיקרית שלו: ההגנה.
לפי האתר basketball index, דני היה אחד משישה שחקנים שדורגו באחוזון ה-95 ומעלה בוורסטליות הגנתית, איכות המצ'אפ ההגנתי, הגנה על הפרימיטר כנגד בידודים ובשמירה נגד חסימות. דני גם דורג באחוזון ה-86 בהגנה על הטבעת. וגם אם המספרים הללו לא קונים לו עדיין שם של אחד השומרים הטובים בליגה - הוא היחיד מבין חמשת השחקנים בקבוצה הזו ששיחקו מספיק משחקים העונה שלא קיבל קולות לחמישיות ההגנה - הם נותנים אינדיקציה לאיכות ולגיוון ההגנה שלו: הוא שמר על גארדים מהירים, שהתקשו לעבור אותו בכדרור, וגם כשהצליחו התקשו לסיים מול האורך שלו. הוא שמר על פורוורדים וביג מנים גבוהים ממנו שהופתעו מהכוח הפיזי ומהעובדה שקשה להזיז אותו בפוסט. הוא מיעט לקפוץ מהטעיות, שעלו לו בעבירות בשנים קודמות, ושיפר גם את יכולת הריבאונד בהגנה, בעיקר מאז סוף דצמבר, אז עבר לתפקיד השחקן השישי יחד עם דלון רייט, גם הוא שומר אישי מצוין מול גארדים. יחד עם הוורסטיליות בצד ההתקפי, כולל כימיה לא רעה עם קריסטאפס פורזינגיס וביטחון גדול יותר לקחת את הכדור מחוף אל חוף, אפשר לסמן את העונה של דני כמוצלחת. חוץ מהעניין הזה של הקליעה מחוץ לקשת.
דווקא אחרי שעבד בקיץ האחרון עם מאמן הכישורים המדובר דרו הנלן, והקדיש לא מעט שעות אימונים לזריקה מחוץ לקשת, אחוזי הקליעה של דני מחוץ לקשת ירדו העונה אל מתחת ל-30%. זה לא שלפני כן הם היו טובים במיוחד. חלק מהאשמה נופל על הסיטואציות שבהן קיבל את הכדור, אחרי התקפות ארוכות שבהן לא נגע בו. זה משפיע. אל תאמינו לי, תאמינו למספר תשע בטבלת מלכי הסלים של הליגה שפרש העונה, כרמלו אנתוני, שסיפר על הקדנציה הקצרה והכואבת שלו ביוסטון לצידם של ג'יימס הארדן וכריס פול: "הם רצו שאני ארוץ לפינה ואחכה שם לכדור, ואני אמרתי להם, 'אני צריך להרגיש את הכדור, תזרקו לי עצם אם אני מקבל חילוף', אני שחקן שצריך להיכנס לקצב של המשחק, אני לא יכול לעלות קר ואז לזרוק שלוש שלשות". לדני יש עוד דרך ארוכה כדי להיות מוזכר יחד עם מלו, אבל במידה מסוימת הוא לא רחוק ממנו: בסיום העונה הכדור עבר דרכו יותר, ובשמונת המשחקים האחרונים ששיחק, ללא קייל קוזמה, הוא סיים עם ממוצעים של 13.8 נקודות, 8 ריבאונדים ו-5.3 אסיסטים, ומה שחשוב יותר לענייננו הוא קלע 12 מ-32 מחוץ לקשת. 8 משחקים אולי נשמעים כמו מדגם קטן, אבל 12 שלשות הן יותר משישית ממספר השלשות שקלע העונה.
לחצו על הברייק
בטרייד דדליין של 2022 כשהוויזארדס צירפו בטרייד את קריסטאפס פורזינגיס, הם יצרו גרסת ביניים של הביג-3: בראדלי ביל וקריסטאפס פורזינגיס כבר היו אולסטארים בעברם. קייל קוזמה היה בעיצומה של עונת פריצה בתפקיד משמעותי עם 17 נקודות ו-8.5 ריבאונדים. בקיץ 2022 וושינגטון הראו את המחויבות שלהם למהלך, כשהאריכו את החוזה של בראדלי ביל ב-250 מיליון דולר ל-5 שנים. שלושת הכוכבים היו בשנות השיא שלהם: ביל בן 29, קוזמה ופורזינגיס בני 27. סביבם צורפו שחקנים משלימים שפחות צריכים את הכדור בידיים: מונטה מוריס בעמדת הרכז, דלון רייט כרכז מחליף, וויל בארטון לסקורינג מהספסל, טאג' גיבסון על תקן הוותיק. מסגל הקבוצה מהשנה הקודמת נשארו דניאל גאפורד, סנטר הגנתי ורים-ראנר לא רע בכלל, וארבע הבחירות האחרונות של וושינגטון בדראפט: רוי האצ'ימורה, דני אבדיה, קורי קיספרט וג'וני דיוויס.
כגודל הציפיות כך גודל האכזבות: ביל שיחק רק 50 משחקים, אחרי שבעונה הקודמת שיחק 40. במשחקים שבהם שיחק הוא אומנם קלע ביעילות, אבל היה נראה לא מספיק מעורב בהגנה ולא מספיק מחובר למשחק הקבוצתי. קוזמה רשם עונת שיא בנקודות (21.2) אבל עשה זאת ביעילות נמוכה ודורג במקום ה-38 באחוזי טרו שוטינג מבין 43 השחקנים שקלעו יותר מ-20 נקודות בממוצע למשחק העונה. קוזמה גם החמיץ לא מעט משחקים, וכמו ביל, גם במקרה שלו המאמץ בצד ההגנתי לא היה משהו להתפאר בו. דווקא פורזינגיס המושמץ סיפק אולי את העונה הטובה בקריירה. הוא נשאר בריא, ביחס לעצמו, וקלע 23.2 נקודות למשחק ב-62.7% טרו שוטינג, שניהם שיאי קריירה. בניגוד למוניטין הרך שקנה לעצמו בעבר, 'זינגר' גם שימש לא מעט פעמים כעוגן ההגנתי של הקבוצה בצבע, אבל ההיעדרויות של הטריו לא אפשרו לקבוצה לפתח את הכימיה הדרושה: השלישיה הגדולה של וושינגטון שיחקו העונה רק 35 משחקים יחד וניצחו רק 16 מהם.
על הספסל המצב לא היה טוב יותר. לכאורה עומק הוא מצרך חשוב כשהשחקנים החשובים שלך מועדים לפציעות, אבל בוושינגטון של העונה זה גרם בעיקר לחוסר היררכיה. בסוף ינואר הוויזארדס נפרדו לשלום מרוי האצ'ימורה, שעבר ללייקרס בתמורה לקנדריק נאן, וחודש אחר כך הם שחררו את וויל בארטון. זה לא שיפר את מצב הקבוצה, והאשמה היא גם במאמן ווס אנסלד ג'וניור, שברח מהר מדי לאופציה של 'תן לביל/קוזמה את הכדור ותן להם לעבוד', ולא ניסה למקסם את הפוטנציאל. בשורה התחתונה, וושינגטון נשארה עם אותו מספר ניצחונות (35) כמו בעונה הקודמת ונראתה כמו קבוצה שתקועה במקום.
לחצו על הריסט
עשרה ימים אחרי סיום העונה הודיע הבעלים של וושינגטון, טד לאוניסיס, על פיטוריו של הג'נרל מנג'ר טומי שפרד. שפרד קיבל את הקבוצה לידיו ב-2019, ולמרות שהיה מנג'ר פעיל למדי בשוק ההעברות לא הצליח להזיז את הקבוצה מהבינוניות שלה. מצד אחד ניתן להעריך את הנאמנות שלו כלפי ביל, בהארכת החוזה האחרונה, אך מצד שני חייבים לשאול אם זה היה הצעד הטוב ביותר עבור הארגון. שפרד פספס לא פעם בבחירות הדראפט של הקבוצה, אם כי להגנתו יש לציין שהיה מדובר לרוב בבחירות ביניים שבהן קשה להצליח.
וושינגטון יצאה לחיפוש אחרי מנהל מקצועי חדש, ואחרי שמועות, שהיו יותר בגדר הפוגה קומית מאשר דיווחים מבוססים, על כך שימנו את מסאי יוג'ירי או את בוב מאיירס, שסיים את תפקידו בגולדן סטייט, הוויזארדס מינו את מייקל ווינגר הסמי-אנונימי מהקליפרס כסמכות המקצועית העליונה. ווינגר צירף אליו את טראוויס שלנק מאטלנטה ואת וויל דאוקינס מאוקלהומה סיטי.
המכנה המשותף הבולט בין השלושה הוא ריבילדים: ווינגר ודוקינס היו חלק מבניית הקבוצה באוקלהומה סיטי אחרי עידן ריי אלן ורשארד לואיס בסיאטל, ווינגר בנה מחדש את הקליפרס אחרי פירוק קבוצת הלוב סיטי, שלנק היה חלק מהבנייה של שושלת הווריורס (בין היתר נטען שהוא היה אחד התומכים הגדולים בבחירה בדריימונד) ובנה מחדש את אטלנטה של פוסט הורפורד, מילסאפ, קורבר וטיג. עבור ווינגר ושלנק לא היה מדובר במהלך שהם הגיעו אליו לאחר הערכת הנכסים הקיימים אלא האופציה המיידית: הבנייה מחדש הייתה בשנה הראשונה לתפקיד ועשו זאת גם אורגנית. שלושתם הראו יכולת למצוא שחקנים תורמים בדיוק באזורי הבחירות שבהם שפרד התקשה כשבחרו בבחירות אמצע הלוטרי והעשירייה השנייה. שמות דוגמת קליי תומפסון, שיי גילג'ס אלכסנדר, ג'ון קולינס וקווין הרטר.
ווינגר, שלנק ודאוקינס הלכו בדרך שבה שפרד, לפי הפרסומים, לא הסכים ללכת. הדרך לבנייה מחדש: בראדלי ביל, עם הפציעות, החוזה הגדול וסעיף קטן שאפשר לו לבחור בדיוק את הקבוצות שאליהן הוא יכול לעבור, נשלח לפיניקס. קריסטאפס פורזינגיס נשלח לבוסטון. קייל קוזמה הוחזר בחוזה נוח, בהתחשב בתקרה שצפויה לעלות. התמורה שוושינגטון קיבלו בעבור פורזינגיס וביל פחות משמעותית כרגע ועשויה גם להשתנות עד פתיחת העונה, אך הושפעה מהעובדה שגם ביל (עם סעיף נו-טרייד) וגם פורזינגיס (עם אופציית שחקן) החזיקו ביתרון במשא ומתן ומהרצון של ההנהלה החדשה להעביר את המסר: נגמר הפרק של בראדלי ביל. משהו חדש מתחיל.
ללחוץ על למטה/למעלה
בואו נחזור לאיש שלנו בוושינגטון, שהוא בתכל'ס הסיבה היחידה שיש בספר הזה פרק עליהם. אמרנו שכשדני נמצא יותר עם הכדור בידיים גם הקליעה נכנסת והביטחון עולה. בקבוצות קודמות שבהם עברו, ווינגר ושלנק הראו את החיבה שלהם לשחקנים, ספציפית פורוורדים, שמניעים את הכדור ויודעים לנצל את מה שההגנה נותנת להם, דוגמת דנילו גאלינרי (שהגיע כנספח בטרייד מבוסטון, אבל לכו תדעו אם יישאר) או בוגדן בוגדנוביץ'. דני יכול להיות בדיוק השחקן הזה עבור הוויזארדס בתוספת הגנה משודרגת, אבל השאלה אם ייתנו לו. זו שאלה שמופנית למאמן, ווס אנסלד ג'וניור, שהעדיף לראות את הכדור בידיים של הסקוררים שלו, אבל גם של היד המכוונת של ההנהלה.
לדני יש אפשרות להאריך את החוזה בוושינגטון בקיץ הנוכחי, ואת הסימנים לגבי הכוונות של ווינגר את שלנק כלפיו נוכל לראות בגובה ההצעה שתוגש, אם תוגש. וושינגטון כנראה תפסיד לא מעט בעונה הבאה. אפילו יותר ממה שהיא הפסידה בשתי העונות האחרונות. אבל עבור דני? הירידה של הקבוצה יכולה להיות הזדמנות לפריצה.