הג’וב הקוריאני - רשמי ביקור ולימוד של תעשיית הרכב של יונדאי

עשר שנים חלפו מאז ביקרה משלחת עיתונאי רכב ישראליים בדרום קוריאה כאורחת של חברת יונדאי. באותן עשר שנים שנחשבות היום לזמן נצח, התחוללו כל כך הרבה אירועים עולמיים שהשפעתם על תעשיית הרכב היא דרמטית ובעיקר היו שם שני דברים משמעותיים ביותר: הראשון הוא המעבר מהנעה בבנזין להנעה אלטרנטיבית והדבר השני הוא כמובן מגיפת הקורונה שהכניסה מקל בגלגלי העולם כולו למשך שנתיים ובמקומות נוספים אף יותר ותעשיית הרכב העולמית הגיעה למצב קרוב לעצירה מוחלטת עם משברים אדירים בשרשראות האספקה וייצור חלפים ורכיבים.

בקוריאה הדרומית שנמצאת תחת לחץ מדיני וצבאי קבוע בגלל השכנה מצפון, התמודדו בצורה מעוררת כבוד עם שני האתגרים הגדולים האלה וכעת, בקיץ 2023, העניינים נראים טוב מתמיד ותעשיית הרכב הקוריאנית מוכנה להציב לעצמה יעדים חדשים שמשכיחים את כל מה שקרה כאן והתחושה היא שממשיכים קדימה ביתר שאת.

ארץ יונדאי
כבר פגשנו מדינות שונות בעולם ובעיקר באירופה, שבהן האוריינטציה המוטורית נוטה באופן מובהק למוצרים מקומיים והפטריוטיות ניכרת. זה בולט לעין בצ’כיה עם מכוניות של סקודה בכל פינה, זה קורה באיטליה עם מכוניות של פיאט (והיום גם ג’יפ) וגם צרפת עם פיג’ו ורנו ואם תרצו אפילו ספרד שבה יש יתרון מובהק בכבישים למכוניות מתוצרת מקומית גם אם הן אינן סיאט כי מפעלים של מותגים רבים נמצאים שם.

המראה בכבישים של סיאול בירת דרום קוריאה חזק הרבה יותר מכל המתואר לעיל. רחובות העיר והכבישים המהירים והפקוקים להחריד שמסביב לה, עמוסים לעייפה במכוניות מתוצרת יונדאי, קיה וג’נסיס. פה ושם יש גם מכוניות אירופאיות ובעיקר מותגים גרמניים אבל בולטת לעין העובדה כי מכוניות יפניות פשוט נדירות והן אינן בנמצא. כאילו שמישהו קיבל החלטה שלא לחזק את היריב מבית טויוטה או הונדה ולהתמקד רק בתוצרת המקומית שמחוזקת פרט ליונדאי וקיה גם בדגמי סאנגיונג, סמסונג (רנו) ושברולט שמייצרת בקוריאה כמה דגמים.

תופעה נוספת שבולטת לעין מעבר למיתוג היא צבעי המכוניות. אם חשבתם לרגע שכאן אצלנו הנהג הישראלי שמרן ומעדיף צבעי ליסינג משעממים אז כדאי לראות את הפקקים העצומים בסיאול שנראים כמו נחשול אחד עצום של מכוניות בשחור ובלבן כאשר מכונית בגוון אחר היא בחזקת אטרקציה. “הנהגים כאן אוהבים את הצבע הלבן ששומר על מראה נקי של המכונית” הסיבר לי המארח המקומי. “המכוניות השחורות אמנם לא שומרות על מראה נוצץ בגלל האבק, אבל רובן ככולן נקיות רוב הזמן והצבע השחור נתפס כצבע שמשייך את הנהג לסגנון רציני, מקצועני, בוגר וחשוב” השלים המארח את ההסבר. “ומה באשר למכוניות הצבעוניות? יש עדיין כמה כאלה, האם הן שייכות לצעירים?” התשובה קצת הזכירה לי את דפוסי המחשבה אצלנו: “רק מכוניות ספורטיביות מתקבלות בצבע שונה ואילו כל מכונית אחרת בגוון אחר משחור או לבן, מסכנת את הבעלים שלה באיבוד ערך גבוה במיוחד” כזה הוא שוק הרכב הקוריאני שבו המכוניות מחליפות ידיים בכל 7 שנים בממוצע.

תחזיות אפטימיות וטכנולוגיה חדשה
אחרי התאקלמות בת כמה שעות וניסיון להתגבר על הג’ט לג בגלל פער של 6 שעות בין שעון ישראל לשעון המקומי, הגענו למטה של החברה בליבה של העיר. הקוריאנים קוראים לחברה “יונדאי מוטור קורפוריישן” כלומר תאגיד יונדאי וזאתלמרות שבאולם הכניסה למטה המרכזי שכולל שני בינייני ענק מאובטחים, נמצאות מכוניות של יונדאי וקיה אם כי בהפרדה בין הכניסות לבניינים עצמם ועדיין תחת קורת גג אחת. את הסיפור של ג’נסיס מנתקים שם מסיבות של מיתוג שונה ואקסלוסיבי למרות שלא מדובר בסוד והעובדה שג’נסיס היא מותג הפרימיום של היצרנית הקוריאנית.

נציגי היצרן עלו בזה אחר זה והציגו מצגות שונות אודות התכניות לעתיד עם שורה בלתי נגמרת של נתונים אודות גודלה של החברה, איכות כוח האדם שלה ושורת ההכנסות ממכירות שלטובתה כל העסק הזה בכלל עובד. אז כן, יש ליונדאי מפעלים רבים בקוריאה ובאירופה ובארה”ב ויש לה גם מרכזי פיתוח במקומות שונים בעולם ואפילו פה בישראל והם גאים בכך, אבל בלב הסיפור נמצאים כמה דברים שהם החשובים במיוחד. בראש ובראשונה צמיחה מידית במספר המכוניות שהם מתכוונים לייצר כבר בקרוב והיעד הוא חציית קו 4 מיליון כלי רכב בשנה. מפעלי החברה בהם ביקרנו בהמשך הוכיחו כי הביטוי “כושר ייצור” יכול לעלות אף יותר והקוריאנים נזהרו שלא לצאת בהצהרות מפוצצות אך ברור כי הם לא יסתפקו בנתון של 4.1 מיליון מכוניות כי דגמים חדשים כבר נמצאים בקנה והחל מתחילת השנה הבאה תגיע האיוניק 7 לפסי הייצור ותצטרף לאחרות כי הם לא מתכוונים לוותר בשלב זה על שום דגם מקומי.

הנתון הגדול והחשוב הבא הוא העצמאות בתחום הלוגיסטיקה ושרשראות האספקה. “למדנו את הלקח, הפקנו מסקנות מכל מה שקרה כאן בשנים האחרונות וגם כעת במלחמה בין רוסיה לאוקראינה וניתן לומר כי סגרנו כמעט לגמרי את כל הפער שהיה בגלל בעיות של חומרי גלם ושבבים” אמר דובר החברה בהרצאה שלו. ביונדאי עובדים על הכנת רזרבות גדולות של כל אותם דברים שתקעו בגלל המחסור את הייצור בשנים 2021 ו-2022.

בתחום הטכנולוגיה החדשה, מדברים בעיקר על שני תחומים: תחום הרובוטים שיונדאי משקיעים בו ממון רב ביחד עם חברת הרובוטים האמריקאית הטובה ביותר “בוסטון רובוטיקס” ואלה מיועדים להגיע לתחומים שונים בחיי בני האדם ולא רק לתעשייה אלא גם לתחומי הרפואה ולעולמות השירות האישי כאשר אחד היעדים הוא גם להגיע לחלל. התחום השני הוא כניסה אמתית לעולם המכוניות המעופפות או ליתר דיוק המוניות המעופפות ולדבריהם זה יקרה תוך 5 שנים, אז החברה תייצר מוניות אוויר סדרתיות. ביונדאי לא נכנסים לענייני רגולציה ורישוי נהיגה/טייס והם משאירים זאת למדינות השונות, אבל הם מאמינים שהכלים המעופפים יהיו קלים לתפעול, בטיחותיים ושימושיים בתחילה באזורים מוגבלים ובהמשך השימוש בהם יתרחב למקומות נוספים. קברניטי החברה אינם רואים במוניות הללו את הפתרון לפקקי התנועה במדינה שלהם או במקומות אחרים אלא עוד אמצעי להגיע ממקום למקום בדיוק כמו כל תחבורה ציבורית אחרת אבל מהחיוכים הקטנים שלהם אפשר להבין שזאת רק ההתחלה מבחינתם.

חינוך ותעשייה
החלק הבא בביקור היה במפעלי המתכת של החברה, מקור חומרי הגלם לתעשיית הרכב הגדולה והכבדה. מזג האוויר ביום הביקור היה סגרירי מעט אבל לא קר ובכל זאת, הביקור בפס הייצור היה מרשים. עם טמפרטורה של 1,250 מעלות שמגיעה מקורות המתכת הלוהטות שהיו לפני שעה קלה ערימות ענקיות של עפרות ברזל שיובאו לקוריאה ממדינות אחרות או לחילופין ערימות ענקיות של קוביות מתכת שמקורן במכוניות שסיימו את גלגול החיים הראשון שלהן והפכו לחומר גלם, החום היה מעיק וכמעט בלתי נסבל. לאורך סככת הייצור שאורכה מאות מטרים, עמדו מכבשי ענק ומכוניות ערגול עצומות שקיבלו את המתכת הנוזלית שזה עתה נולדה כמו לאבה מלוע של הר געש והפכה אותה לקורות פלדה ארוכות פולטות אור כתום ומסנוור וחום אדיר למרות שרשרת מתזי מים שקיררה את אותן קורות עד ליציאתן ממפעל הייצור אל חצר רחבת ידיים שם הקורות הועמסו זו על זו בהמתנה לשלב הבא.

המפעל הענק מתמחה בייצור מתכת משלב חומר הגלם ועד לגלגלי ענק של פלדה כסופה למפעלי הרכב או קורות ארוכות שמיועדות לתעשיית הבניין. למעשה נמצאים שם שני מפעלים שעובדים בטכנולוגיות שונות של חום וחשמל כאשר ההספק החשמלי הוא 800 מגה וואט.

הכול עובד שם בצורה אוטומאטית והמפעלים לא נחים סביב השעון כי הפסקת הפעולות והחזרתן לחיים גוזלת זמן וכסף ויותר כלכלי להחזיק את המפעל תחת עבודה כל העת. משאיות נכנסות ויוצאות כל הזמן כאשר המפעל ניזון מעפרות מתכת שמגיעות מרחבי העולם והגרוטאות שהפכו לקוביות ברזל נרכשות ממדינות שונות שמבקשות להיפטר ממכוניות ישנות או כאלה שעברו תאונות. חבל שהמדיניות של משרד האוצר והתחבורה שלנו איננה מאפשרת לשלוח אוניות מעת לעת לקוריאה עם כל הגרוטאות שתקועות כאן כאבן שאין להן הופכין ובכך היינו מנקים את המדינה שלנו וגם קופת האוצר הייתה מרוויחה עוד קצת כסף.

לצד התעשייה העצומה והמרשימה הזאת שמייצגת את עוצמתה של המדינה ושל חברת הרכב, אי אפשר שלא לחשוב על ההון האנושי ועל האוכלוסיה הקוריאנית. “נכון להיום יש בקוריאה 42 מיליון תושבים וכולם מתגוררים בשטח של 30 אחוזים משטח המדינה כי כל השאר הוא שטח הררי שלא ניתן לגור בו” הסביר לי המארח. “עד לפני עשר שנים, מספר התושבים היה קרוב לחמישים מיליון, אבל אנחנו הולכים ומצטמצמים בגלל הקטנת הילודה עקב ההוצאות היקרות על חינוך לכל ילד”. ואכן, שיטת החינוך הקוריאנית קשוחה ותובענית והלימודים בבתי הספר ובחוגים (שנקראים אקדמיות) משקפת את זה בצורה טובה וכל הוצאות הלימוד חלות על המשפחות.

התלמידים מתחילים את יום הלימודים בשעה 0800 בבוקר ומסיים במקרה הטוב בחצות. אחרי הלימודים בבתי הספר, הם “נודדים” בין חוגי לימוד נוספים מתחומים שונים החל בתרבות, כלכלה, טכנולוגיה, ספורט ועד לאומנות וכל אלה יוצרים בשלב לימודי התיכון והקולג’ את הפלטפורמה שממנה צומח כוח האדם האיכותי שבונה את עצמאותו האישית והמשפחתית ובמקביל מחזק את אושיות המדינה. “רבים מהבחורים והבחורות שלנו יוצאים ללימודים בחו”ל, ארה”ב היא יעד מבוקש ללימודים אקדמים אבל הם נוסעים ללמוד בכל מקום אפשרי שיסייע להם להתפתח ולבנות בסיס כלכלי טוב” הסביר המארח את השיטה המקומית.

היסטוריה מוטורית ותעשיית רכב מודרנית
ההיסטוריה המוטורית של יונדאי נחשבת לאחת הצעירות בעולם. אין כאן את המורשת האירופאית ששורשיה עמוקים במדינות כמו בריטניה, גרמניה, איטליה וצרפת וגם לא את העוצמה האמריקאית ששורשיה נטועים הרחק במאה הקודמת וזו שלפניה. במקרה של קוריאה מדובר ארץ למודת מלחמות אכזריות עם יפן שהותירה בקוריאנים צלקות קשות ועמוקות והיא קרועה בין דרום וצפון עם מלחמת אזרחים שנוהלה על גבם של הקוריאנים בין הגוש המערבי והגוש הסובייטי והיא זו שבסופו של דבר חילקה את המדינה לשתי מדינות נפרדות וחצתה לא רק גבולות אלא משפחות.

ההיסטוריה הטכנולוגית של קוריאה שהתחילה כמו במדינות אחרות במזרח אסיה בתעשיות קטנות ומקומיות קיבלה בחום את תעשיית הרכב והכוכבת הבלתי מעורערת שהקוריאנים סוגדים לה היא היונדאי פוני שעוצבה על ידי סדנת ג’יוג’ארו בהשראת עיצוב אירופאי, היא זאת שנחשבת לאם כל המכוניות ובליבה של סיאול ישנו מוזיאון תרבות מוטורי שמוקדש למכונית ולגלגולים הבאים שלה עד לימנו אנו עם יונדאי איוניק 5 שזכתה להיות מכונית השנה בעולם הראשונה של היצרן הקוריאני וגם דגם הקונספט שנקרא 74 על שם השנה שבה הכול התחיל.

פרט למוזיאון המודרני הנ”ל שמשלב את גלגולי המכונית יחד עם האירועים המרכזיים בהיסטוריה של קוריאה באותן שנים ובעיקר בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת, הקימו ביונדאי גם מרכז מבקרים מרשים ומיוחד שמציג את שלל המכוניות המיוצרות כיום לכל משפחה שמגיעה לשם ובהמשך גם סיור מאורגן שמלמד את התושבים והאורחים מחו”ל אודות כוחה של התעשייה וחוכמתה משלב ייצור המכוניות במפעלים ועד לעולם הספורט המוטורי והזכיות של יונדאי באליפות העולם בראלי ליצרנים.

מרכזי תרבות טכנולוגיים והיסטוריים אלה, פתחוים ללא עלות לתושבים המקומיים שלא יכולים להיכנס ולבקר במפעלים, אולם אנחנו כן זכינו לכך במסגרת הביקור הרשמי והתמונה הושלמה שם באופן מלא יחד עם טעימה של נסיעות התרשמות קצרות עוד במרכז המבקרים, נסיעה בחמש מכוניות שמייצגות את קשת הטכנולוגיה וההתפתחות של יונדאי החל ביונדאי נקסו המימנית שהוצגה לפני מס’ שנים, דרך יונדאי קספר העירונית הקטנה שתגיע לכאן בגרסה מחושמלת בעתיד. טעמנו גם מעולמות הביצועים עם יונדאי אלנטרה החזקה במשפחה ובשתי המכוניות החשובות ביותר: יונדאי גרנדיור (נקראת יונדאי אזרה בקוריאה) שהיא ספינת הדגל האמתית שלהם שממוקמת מעל ליונדאי סונטה ויש בה יותר מקורטוב של יוקרה, ואחרונה חביבה הייתה היונדאי קונה החדשה שנחשבת כאן אצלנו לפחות ללחם ולחמאה של המכוניות העממיות של יונדאי והיא הציגה עליית מדרגה מול הדגמים הקיימים כיום ויש בה שיפור ושדרוג מכל הבא ליד בתחום הטכנולוגי וגם בעיצוב ובשימושיות.

מפעלי הרכב בבאסן - ממלכת השוקולד המוטורי
לכאורה, אם ביקרתם פעם אחת במפעל לייצור רכב, אז ככל הנראה תראו דברים דומים מאוד ואולי ניואנסים מעט שונים במפעל אחר שתבקרו בו. אולם מפעל הייצור באסן בפאתי סיאול הוא דוגמה מצוינת לגמישות הטכנולוגית ולכוח האמתי שיצרנית הרכב מפגינה בו את מיטב היכולת שלה. לא, אין מה להיכנס לסקירה היסטורית של קווי ייצור שהו פעם וכיצד האוטומציה והרובוטיקה השתלטה על העסק בכדי להפוך אותו ליעיל, מדויק ובעיקר חסכוני ללא נזיקים חוזרים, את כל זה היה ברור שנקבל. אבל ה”טיול” בפס הייצור סיפק מימד שונה ובסופו עוד הפתעה קטנה.

זה הגיוני לגמרי שפס הייצור יוקדש למכונית אחת על שלל הגרסאות שלה וזה גם מה שציפינו לראות, אלא שביונדאי החליטו להעמיס על קו הייצור לא פחות משלושה דגמים שונים עם מערכות הנעה שונות ובעיקר, שילוב פס ייצור של מכוניות עם הנעת בנזין או היברידי עם מכוניות חשמליות. ההזמנות המקומיות ומשאר המקומות בעולם מגיעות לשם והקסם מתרחש לנגד העיניים. בזו אחר זו נעול על המסוע מכוניות מדגמי גרנדיור, סונטה ואיוניק 6 וכל אחד מקבלת את הטיפול הראוי החל בשלב ההרכבה, הצביעה ועד לניסוי הכלים והביקורת כולל נסיעת מבחן לבדיקת שמישות המערכות. כל אזור במפעל מחולק לתחנות משלו והפאזל הזה הולך ומתמלא בכל צעד כאשר מכול עבר מגיעים המנועים, הדלתות, הגלגלים ועוד ועוד מכלולים ורכיבים.

השביל של המבקרים זרוע חלונות קטנים ומוארים ובהם דגמים מוקטנים של מכוניות מהעבר ומעל לראש מתנוססים שלטים אלקטרוניים עם מספרים שמתקדמים להם בקצה קבוע, אלה מספרי המכוניות שיוצרו באותה משמרת שבה ביקרנו. “אנחנו מתכננים להוסיף מכונית נוספת לקו הייצור בתחילת השנה הבאה” אמרו המארחים. “מדובר ביונדאי איוניק 7 שתצטרף למכוניות האחרות שמיוצרות כאן מבלי לוותר על אף אחת מהן”. כל זה אומר שכושר הייצור יגדל ולשם כך המפעל יעבור סדרה של התאמות שתימשך לפרק זמן של עד 3 חודשים ואז הוא יחזר לפעילות מלאה עם כל הדגמים עד שיגיע הדגם החדש הבא.

דגמי איוניק 5 ואיוניק 6 נמצאים בכניסה לאולם קבלת הקהל במפעלים ולצידם הפרסים בהן המכוניות זכו בתואר מכונית השנה בעולם שנתיים ברציפות באופן חסר תקדים. זהו מקור גאוותם האישית, הטכנולוגית והלאומית של אנשי יונדאי שלא מתכוונים לעצור שם. הלימוד אודות העם והתרבות הקוריאנית עם ביקור בעיר העתיקה של סיאול וגם מעט זמן שיטוט במדרחוב אקראי ובמרכז קניות תת קרקעי, כל זה יחד עם תודעת השירות והמאמץ הבלתי נלאה שלהם לארח בצורה מושלמת תוך הפגנת חריצות מדהימה, כל אלה סיפקו תמונה מעניינת שנוצרה כמו פאזל שהתחבר לו. כל זה נמצא מרחק של יותר מ-12 שעות טיסה מכאן, אבל המרחק הולך ומצטמצם בזכות הטכנולוגיה ואני לא אהיה מופתע לגלות בעוד כמה שנים שענקיות הרכב האחרות מיפן ומאירופה, ארה”ב ואוסטרליה יבינו גם הן שהקוריאנים לא באו לשחק, הם הולכים על כול הקופה ביבשה, בים ובאוויר.

הכותב היה אורח של יונדאי במשלחת עיתונאי רכב
יוני 2023