יש על מה לבנות: כך צריכה להיראות הנבחרת

כוכבים רבים שיחקו לצד ליאו מסי בנבחרת ארגנטינה. חואן רמון ריקלמה, הרנן קרספו, חאבייר זנטי, קרלוס טבז, דייגו מיליטו וקון אגוארו הם רק חלק קטן מהשמות. הרבה איכות, שלא הובילה לאף תואר. עד שהגיע המאמן ליונל סקאלוני. הנבחרת שלו, שזכתה בקופה-אמריקה 2021 ובגביע העולם ב-2022, לא התאפיינה בפיגורות יוצאות דופן. הסגל שהגיע לטורניר בברזיל ולאחר מכן בקטאר לא התיימר להיות מהחזקים או מהמלהיבים בנמצא. המטרה הייתה לבנות סביב מסי את הצוות המסייע המושלם, כדי שיפיק ממנו את המיטב.

כדורגל נבחרות מעניק למאמניו זמן מועט לאימון ותרגול, וזו הסיבה לפיה סקאלוני היה צריך לברור בפינצטה אילו שחקנים יזכו למקום בסגל ובהרכב לצד המנהיג הבלתי מעורער. והמטרה הושגה. ניכר היה כי נוצרה הרמוניה בין השחקנים שהובילה אותם לשחק כקבוצה, גם אם לעיתים בוצעו שינויים בהרכב או במערך. לקטאר הם הגיעו אחרי רצף של 36 משחקים ללא הפסד, וההפסד בפתיחת גביע העולם גרם לסקאולני לבצע בהמשך מספר שינויים. אך השיטה נותרה זהה – להעניק לפרעוש חופש מקסימלי, כדי להוציא ממנו את המקסימום.

אלכסיס מקאליסטר ואנסו פרננדס, ששיחקו אז בברייטון ובנפיקה בהתאמה, לא היו שמות מוכרים בפי אוהד הכדורגל טיפוסי לפני המונדיאל. פרננדס, אז בן 21, ערך הופעת בכורה בנבחרת פחות מחודשיים לפני תחילת הטורניר. חברו לצ'לסי כיום, מארק קוקורייה, סיפר כי "במונדיאל הופתעתי עד כמה הוא טוב. לא ידעתי מי הוא, חיפשתי את שמו בגוגל". אבל מלבד תרומתם ההתקפית שהתבטאה ביצירת מצבים, הלחץ שיצרו שניהם על שחקני היריבה ויירוט הכדורים שנדחפו לרחבתם, עזרו במאמץ ההגנתי.

רודריגו דה-פול, שהיה ידוע בעברו כפליימיקר מלהיב, כיכב בקטאר כ-"שומר הראש של מסי". "אני יכול ללחוץ על המגן ולסגור את השטחים הפנויים. אני טוב בחיפוי. אני שם כדי לעזור לשחקנים החשובים. תשומת לב תקשורתית לא מעניינת אותי", העיד על עצמו. גם חוליאן אלברס, חלוץ בן 22 שרק חודשים ספורים לפני כן חתם לראשונה בקבוצה אירופית, עזר לנבחרתו להתגונן בצורה יעילה - כשהכדור היה ברגליי היריבה, אלברס עזר להגן באגף ומסי התייצב במרכז כחלוץ, בעוד שכשהכדור היה ברגלי האלביסלסטה, הוא נע מהאגף למרכז הרחבה, ומסי ירד למטה לעזור לבנות את ההתקפות.

ארבעת השחקנים הללו זכו להופעות בכורה בנבחרת תחת סקאלוני, שבנה את קבוצתו לאט ובזהירות, בלי חשש לעשות זאת על חשבון כוכבים ותיקים. ברזיל, צרפת, פורטוגל ואנגליה היו מוכשרות יותר, אך ארגנטינה עבדה כמכונה משומנת סביב מנהיגה, כדי למקסם את יתרונה. ואת השיעור הזה, כדאי לאלון חזן ונבחרת ישראל ללמוד.

לנבחרת הנוכחית יש הזדמנות להתחיל תהליך שיוביל לקבוצה שתרוץ בתיאום יחדיו שנים קדימה. מנור סולומון, ליאל עבדה ואוסקר גלוך נראים כבר כעת כשחקנים הטובים איכותית משחקן נבחרת ישראל הממוצע, והפוטנציאל שלהם להתקדם בעתיד גדול באופן יחסי למה שהכרנו עד היום. ולמדינת כדורגל כמו ישראל, אין פריווילגיה להחמיץ הזדמנות לנסות להפיק משלושתם את המיטב, גם אם על חשבון כוכבים בקנה מידה ישראלי.

אם סולומון ועבדה אוהבים לאיים על השער כשהם חותכים עם הרגל ההפוכה לאגף אלכסונית לעבר השער, בעוד גלוך אוהב לעשות את אותו הדבר מהמרכז כקשר התקפי - אז צריך לפנות שטח עבורם ברחבה, במטרה להקל עליהם לכבוש ולבשל כפי שהם יודעים. החלוץ שיוצב לידם יצטרך לעזור בבניית התקפות, לנוע לצדדים ואחורה כדי לפנות להם שטחים, ולמשוך את בלמי היריבה מהרחבה באופן תדיר במהלך המשחקים.

אם המאמן רוצה להפיק מהכישרון ההתקפי של כוכביו את המיטב, עדיף להימנע מלהתיש אותם עם הוראות טקטיות שיוציאו מהם אנרגיה רבה, והקשרים שיורכבו מתחת לגלוך צריכים להיות כאלו עם אוריינטציה הגנתית (נטע לביא ואבו פאני, למשל) כדי לחפות עליהם. ואם ירצו לנצל כישרונות אחרים, כמו אלו של דורון ליידנר או רוי רביבו בעמדת המגן השמאלי התוקף, יצטרכו לדעת לאזן עם מגן שידע לחפות הגנתית בצד השני – גם על חשבון מגן ימני התקפי בכיר, למשל.

חזן יצטרך לדעת להפיק מהכוכבים הצעירים את המיטב ולהפוך אותם למנהיגים של הנבחרת, בעוד ששאר חבריהם להרכב יעבדו בשבילם. גם אם כאלו שמככבים בבלומפילד, סמי עופר או טרנר ישארו על הספסל, או מחוץ לסגל.

מצבו של ערן זהבי, לדוגמה, מזכיר את הסיטואציה בה היה כריסטיאנו רונאלדו במונדיאל האחרון. הפורטוגלי, שחודשים ספורים לפני-כן סיים כסגן מלכי שערי הפרמיירליג, לא הפסיק להאמין לרגע כי הוא אמור להיות במרכז כמו השמש ומסביבו השאר יחוגו ככוכבי הלכת – אלא שניצוץ הכוכבים של חבריו כבה לידו. דווקא בלעדיו, כשהמאמן העז להוריד אותו לספסל, הנבחרת משופעת הכישרון נראתה טוב יותר.

במשך שנים, זהבי התרגל להיות השחקן דרכו עובר הכל, זה שעל-פיו ישק דבר. האינסטינקט הראשוני של חבריו לנבחרת היה קודם כל לחפש אותו. אך הוא אינו החלוץ שסולומון, עבדה וגלוך צריכים לידם, גם אם הסתדר עם חלקם נהדר בעבר. בטח אם מנסים לבנות תיאום בין השחקנים בראייה לעתיד. בנוסף, הוא לא החלוץ שיעלה מהספסל. וגם אם יסכים לעשות זאת, תשומת הלב כולה תלך אליו, במקום שיתרכזו במנהיגים החדשים – על המגרש, ומחוצה לו.

אם רוצים לפתוח דף חדש, חלק מהכדורגלנים הבכירים של ליגת העל לא צריכים להיות אלו שמובילים את העגלה, אלא אם ימקסמו את יכולת הכוכבים החדשים. כפי שסקאלוני בחר להפחית את הדקות המשחק להם זכו לאוטרו מרטינס, פאולו דיבאלה ואנחל קוראה ובקופה אמריקה גם של קון אגוארו.

בישראל אוהבים לדבר על דרך, על תהליך. אך לא נראה שיש רצון אמיתי להוציאו לפועל. לכל אחד יש דעה שונה ומוצקה, וגם ביקורת. חייבים להצליח כאן ועכשיו. אבל כדי להוביל לדרך חדשה, אסור שהשחקנים שישחקו יבחרו בגלל פוליטיקה, זיכרונות עבר או אהדה לקבוצה כזו או אחרת.

ארגנטינה הוכיחה לנו כי בניית נבחרת מנצחת אין משמעותה להציב את ה-11 הטובים ביותר בתפקידם, אלא באמצעות בניית קבוצה, שבסוף התהליך תיהיה מנצחת. המושכות צריכות להיות בידי הכוכבים הצעירים שלנו, ואת השאר צריך להתאים אליהם. אם לא כעת, כשמשחקים נגד בלארוס, אנדורה ורומניה, אז מתי?