שוב דרבי, שוב התכתשות הדדית בין מכבי והפועל ת״א, שוב חשש שהכל יהפוך להיות מכוער ושוב אין אף אחד שלוקח אחריות. אפילו לא אחד. לא מנהלת הליגה, לא המשטרה, לא משרד התרבות והספורט ובטח שלא מכבי והפועל ת״א.
היממה האחרונה הייתה עוד מכה מתחת לחגורה עבור כל אוהד כדורסל ישראלי. מכה אחת מיני רבים שחטפנו בשנים האחרונות. מהימים האלה שקשה לנו להסביר למה אנחנו כל כך אוהבים את הכדורסל שלנו כשבחוץ מסתובבות ליגות כמו היורוליג וה-NBA, מהימים שהכינוי ״חוג״ פתאום נראה הגיוני.
זה היה יום שהחל במכתב התראה של מהנדסי הביטחון שאמורים לאבטח את המשחק הראשון של סדרת הגמר, והפך תוך שעות לכאוס שבו הכל היה מותר. למכבי ת״א היה מותר להחליט שהיא לא מוכרת כרטיסים. ככה. כי היא החליטה. לרמי כהן היה מותר להגיד שהשריפה ש״נזלה״ על היציע התחתון בדרבי האחרון הייתה ״בסך הכל גיץ קטן״. ובעיקר, למנהלת הליגה היה מותר להסיר אחריות מכל מה שקורה (לפחות עד 23:44, אחרי שכל החרא כבר צף).
המנהלת ציפתה שאולי המשטרה תיקח אחריות, או שהקבוצות ישבו וידברו (כי ככה נהוג בין מכבי והפועל), או שאולי בכלל איגוד הכדורסל יחליט שהוא שוב רוצה לנהל את הליגה, או ששר התרבות מיקי זוהר ימשיך כמנהגו ויתערב. מה זה משנה, בסוף מישהו ייקח החלטה, העיקר שאנחנו לא נהיה אלה שחוטפים אחר כך. מה בכל זאת נעשה? בהתחלה נגיד שאנחנו לא מנהלים מלחמות בתקשורת ומי יודע, אולי זה יירגע לבד; אחר כך נעביר ביקורת פומבית על מכבי ת״א ונלהיט קצת את הרוחות; ובסוף בסוף, אחרי שכולם יריבו עם כולם, נגיד שאנחנו מוכנים לקחת אחריות ולהציל את המצב.
ואת כל זה הצליחה המנהלת לעשות בלי שאף בעל תפקיד ליכלך את שמו. תמיד עמדה מאחורי מסכה ששמה ״הודעת מנהלת הליגה״. אז אני רוצה להזכיר לכם אנשי המנהלת למיניהם - ויכול להיות שהרבה לא יאהבו את הדוגמא הזאת, אז אבקש מהם לפתוח את הראש לרגע - את תקופת אבנר קופל.
מה לא אמרו על התקופה הזו, שהיא מלוכלכת, ראוותנית, ולרוב גם צדקו. אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מהאיש - הוא ידע להחזיק 12 יושבי ראש/חברי דירקטוריון/אקזקוטיבה/יו ניים איט בביצים כשצריך. הוא ידע לקבל החלטות עוד לפני שהשריפה מתלקחת. הוא עמד מאחורי ההחלטות שלו, גם אם הן לא היו לטעמם של כמה עשרות אלפי אנשים. ומנגד, אם אני אשאל את רוב אוהדי הכדורסל בישראל - להוציא את האחדים שבטוויטר - מי הוא יו״ר מנהלת הליגה הנוכחי. כמה מהם ידעו להגיד ארי שטיינברג?
ואולי זה מה שהכדורסל שלנו צריך. אדם חזק, כריזמטי, שיידע לקבל החלטות קשות. מישהו שהוא מנהיג מטבעו (ואם אפשר שגם לא יהיה מסובך בפלילים). אחד כזה שרואה את טובת הכדורסל הישראלי לנגד עיניו. כזה שיש בו קצת משטיינברג וקצת מקופל.
כי בסוף, אחרי ככלות הכל, יש מפסיד אחד מכל הסאגה המאוסה הזאת. אנחנו, האוהדים. אלה שהולכים עם הראש למטה אל מול אוהדי הכדורגל - אותם אוהדים שרק אתמול התבשרו שבית הדין החליט כי זוכת גביע המדינה לא תוכל לשחק באירופה, וכבר היום מסוגלים להצביע עלינו בגיחוך ולהגיד ״חוג״. פייר, אני מתבייש, מישהו צריך לעשות סדר בבית הזה.