קרב האליפות פתוח?

טרום עידן הדרייב-טו-סורבייב של נטפליקס, אי שם בנבכי "ההיסטוריה העתיקה" של עונות 2014 – 2016, קבוצת מרצדס נהנתה מעליונות מוחלטת על כל הקבוצות האחרות, דבר שהביא למאבק פנים קבוצתי על אליפות העולם לנהגים בין נהגי הקבוצה דאז: לואיס המילטון וניקו רוזברג. האליפות הלכה להמילטון ב-2014 וב-2015, אבל רוזברג הצליח לזכות בה ב-2016. זו הייתה הנקודה הכואבת ביותר בקריירה של לואיס, לפחות עד לסוף עונת 2021.

מצב דומה יש לנו העונה, כאשר קבוצת רדבול נהנית מעליונות ביצועים מוחלטת. שלא תטעו אחרי הבלגן באוסטרליה, שבו מרצדס נראו תחרותיים, או אחרי הפול פוזישן של לקלר בבאקו – העליונות של רדבול מפחידה. בכל מסלול, לפי מאפייניו הייחודיים, מרצדס / אסטון מרטין / פרארי עשויים להיות ה-Best of the rest, אבל מלפנים תמיד רדבול.

בבאקו פרז הצליח לנצח גם במרוץ הספרינט וגם במרוץ עצמו, בו עמד בלחץ ישיר ובלתי מתון מצד וורשטאפן. הפער בטבלת האליפות נסגר כמעט לחלוטין, אז יש סיכוי לאלוף מקסיקני ראשון בהיסטוריה?  בחלום הלילה. והנה הנימוקים:

1) "חבוב, פה זה רדבול. לא מרצדס". תחבבו או לא את קבוצת מרצדס ו/או טוטו וולף, מבחינת היחס שלהם לנהגים, הם מנסים לאפשר מאבק פתוח בגבולות הסביר. תחבבו או לא את קבוצת רדבול ו/או הורנר, מבחינת היחס שלהם לנהגים, הם שמו את כל הביצים בסל של מקס, וזהו. זוכרים את שיחת הרדיו בין וורשטאפן לפיטס של רדבול בברזיל בסוף שנה שעברה? תשוו אותה לשיחת הרדיו בין המילטון לפיטס של מרצדס, במרוץ האחרון של 2016 באבו-דאבי. בשני המקרים יש בוס ויש עובד, רק להיפך. לכל הפחות, נגיד שמקס הוא לא בדיוק העובד של רדבול. יתר על כן, רדבול מלכתחילה נוקטת במדיניות של העדפת נהג 1, כפי שהיה בתקופת ווטל ומארק וובר, ומה שגרם לריקארדו לנסות את מזלו ברנו.

2) בכל הכבוד, פרז הוא לא רוזברג. הוא לכל היותר "בוטאס". אני מכבד מ-א-ד את כל נהגי הפורמולה 1 ונהגי מרוץ מקצוענים בכלל. ועדיין יש דירוג ביצועים. אני מאד מחבב את צ'קו, ובמסלולי רחוב או בתנאי מרוץ של שחיקת צמיגים גבוהה, הבחור הוכיח את עצמו בטופ, אבל לאורך עונה שלמה, אני לא יכול לראות אותו משתווה לוורשטאפן. מבחינת יכולות, ההשוואה של צ'קו למקס דומה להשוואה של וולטרי ללואיס. זה לא קורה. ניקו רוזברג לא היה המילטון, אבל היה קרוב אליו יותר מאשר בוטאס.

אם עסקינן שוב במקס וורשטאפן, אי אפשר שלא להתייחס לתאונה שלו במרוץ הספרינט עם ג'ורג' ראסל. מבחינת החוקים אני אזכיר שוב, שכאשר המכוניות נכנסות לפנייה, צד לצד, הן צריכות להשאיר מספיק מקום האחת לשנייה, לכל אורכה. על פניו, נוצר מגע, ובבירור נזק למכונית של מקס, אבל הוא לא מקסם את הקו החיצוני שלו, והייתה לו אפשרות להרחיב את הקו ולמנוע את המגע. מצד שני, על צמיגים קרים, שני הנהגים לקחו סיכון. עם כל הרצון לשיפוט עקבי, זה לא תמיד מצליח, אבל במקרה הזה, ההחלטה שלא להתערב, נראית לי טבעית ומתבקשת. עד כאן עמדתי על האירוע.

העניין עם מקס הוא הסטנדרט הכפול שהוא מפעיל על עצמו מול אחרים. זה אנושי, ובהחלט שרב ואף כמעט כל הנהגים נוטים לכך, אבל היחס הבוטה שלו כלפי ג'ורג', במהלך ובמיוחד בסוף מרוץ הספרינט, הם תולדה של החינוך הנוקשה שספג מאביו. אני נדהם מהיכולות של וורשטאפן כנהג מרוצים, במציאות ובסימולטורים. הוא ה-נהג כיום ואין על כך ויכוח. מצד שני, האישיות שכה עוזרת לו להיות הטופ דוג, מפריעה לי. הוא לא כוס התה שלי, וראו את ההתנהגות שלו לאוקון בברזיל או לראסל בבאקו כהסבר.

מכל המרוצים העונה, דווקא אוסטרליה בלט כשונה, אבל בעקרון, נראה לי שדירוג הביצועים מאחורי רדבול, מציב את אסטון מרטין כמכונית השנייה בטיבה במרוצים, מבחינת ביצועים תוך שמירה על הצמיגים, בעוד פרארי כנראה מסוגלים לייצר יותר מהירות בדירוג, אבל סובלים משחיקה במרוץ. מרצדס מצויים היכן שהוא בין מאפייני שתי הקבוצות הללו.

בתוך הקבוצות הללו, הרי שאלונסו רמה מעל סטרול, בבירור. לקלר מעל סאיינז, ובמרצדס, קשה להגיד, כי שני הנהגים ברמה הגבוהה ביותר. בולטת לרעה מבחינת אמינות היא קבוצת אלפין, שמראה ניצוצות של ביצועים, אבל בעיקר להבות של חוסר אמינות והרס. אני מקווה שהדחיפה שלהם למציאת ביצועים, תשתלם והם יוכלו לחזור לתת פייט מאחורי רדבול.

הפתעה טובה מבחינתי היא קבוצת וויליאמס, שאמנם לא מצליחה לתרגם את זה לנקודות, אבל בהחלט לרגעים של נחת, במיוחד מאלבון. על המסלולים המהירים של העונה, הם בהחלט יאיימו על הנקודות. הפתעה מוזרה לרעה היא קבוצת אלפא טאורי, שאמורה הייתה להתקדם ביחס לעונה שעברה, אך במקום זאת, רק התדרדרה לאחור. הניסיון של רדבול להיפטר מקבוצת הבת, בוודאי שלא עזר לקראת העונה הזו.

אם מדברים על הפתעה רעה, אזי מקלארן פתחו את העונה כמו בעונה שעברה, עם בעיות תכנוניות קשות. ההופעה המרשימה בבאקו, נראתה טוב, אבל, מדובר במסלול ייחודי מאד, כך שצריך לחכות לברצלונה, לפני שאוהדי הקבוצה יוכלו לנשום לרווחה לגבי העדכונים המקיפים שהקבוצה הציגה בבאקו.

ואסיים בהתייחסות למסלול עצמו בבאקו ולבעיה האווירודינמית, שלקח לה עונה אחת בלבד בכדי לחזור ולהפריע למרוצים. אני שומע המון ביקורת על המסלול בבאקו, אבל כשקבוצה נהנית מהיתרון שיש לרדבול, אז אל תצפו למנצחים אחרים. אם לקלר יזנק ראשון במונקו, אפשר יהיה להתחיל לחלום, אבל ראינו את זה כבר בשנה שעברה.

המסלול בבאקו נהדר בעיני; שילוב אמיתי של מונקו, עם ישורות שבהן כן אפשר לבצע עקיפה תחרותית. יש הרבה תאונות ועצירות של המרוץ? זה המצב אפילו בספא. באקו אינו מסלול מטורף נוסח מקאו, אבל בזכות זה, הוא לא מייצר עודף בלגן, ומבחינת בטיחות, מסוגל להכיל (בקושי – מה זה היה בפיטס לפני סוף המרוץ?!?) את הפורמולה 1.

מה שבלט לדעתי השנה, בבאקו אבל עוד קודם לכן, היא חזרתו של האוויר המלוכלך כמשפיע שלילי ביותר, על יכולת מכונית לעקוב מקרוב, אחרי מכונית שלפניה. אני ממליץ ל-FIA לעשות בדק בית אווירודינמי דחוף, לפני שכל מה שהושג בשנה שעברה, יאבד. מספיק שהמכונית מאחור מאבדת מעל 20% מההצמדה (וכחצי מזה בקירור) בכדי למנוע מאבקים ארוכים על מיקום. נכון שזה הודגש בבאקו עקב שחיקת הצמיגים, אבל לדעתי זה היה ברור גם ביתר המרוצים העונה, לעומת העונה שעברה. ה-FIA חייב לאסור כל פתרון שמאפשר Outwash, שפוגע בהצמדה ובקירור.