האמת יצאה במשחק העונה. כל השאר סיפורים

ארץ ישראל בייסורים נקנתה, ואין הגדרה מתאימה יותר לקרב הבוץ האימתני שהתחולל אמש (שבת) בסמי עופר. אמנם עדיין לא קנינו את ארץ ישראל, אבל נראה שאנחנו בכיוון לשם. בכל מה שנוגע לייסורים, אנחנו בהחלט משלמים אותם ביד רחבה, מחזור שני ברציפות.

בקרב קהלנו, החשש היה שענייני ברק בכר והכוכב האדום יחלחלו אל הדשא ויפגעו בריכוז של הקבוצה. למרות הפטפטת הבלתי פוסקת בעניין ברשתות ובתקשורת החיפאית, לי, אישית, לא היה ספק שהמערכת במכבי חיפה חזקה מספיק, מקצוענית מספיק ורעבה מספיק להזיז את העניינים האלו הצידה ולהתרכז במשחק הסופר חשוב הזה ובמטרות שלה. ואכן, עם השריקה, לא היה אחד באיצטדיון, כולל בכר והשחקנים, שביזבז ולו שניה אחת של מחשבה על כל דבר מלבד שלוש נקודות בהתמודדות הזאת.

כל משחק בין הפועל באר שבע למכבי חיפה מביא איתו טון של אגרסיות, דפיקות לב מואצות, המון עבירות שהניקיון והספורטיביות מהן והלאה וים של דרמות. המפגש אתמול לא היה יוצא דופן, בהקשר הזה, אולי מעט פחות דרמטי מבדרך כלל.

הפועל באר שבע הגיעה למשחק הזה בידיעה שאין לה, באמת, מה להפסיד. ניצחון יכול היה להיות עבורה  רווח בלתי צפוי, וגם מכה מוראלית לא פשוטה לצד הירוק במאבק. מכבי חיפה, לעומת זאת, עלתה עם כל חיל הפרשים מקדימה על מנת לייצר בליץ כבר בפתיחת המשחק ולהכריע אותו.

למרות הפתיחה המהממת, עם התפאורה והאבוקות, והטירוף המוחלט שבו סמי עופר כולו היה שרוי, מכבי חיפה לא ממש הצליחה להשתלט על המשחק ולייצר מצבים מסוכנים. באר שבע של ברדה היא קבוצה טקטית, נוקשה וכמובן סופר אגרסיבית, והיא סיכלה די בקלות את כל הניסיונות ההתקפיים של הרביעייה המופלאה.
כמעט.

בדקה ה-30, הרגל הארוכה והנטויה של אחד, פרנץ פיירו, פגשה את הרשת מקרוב באחד השערים היותר חפירתיים וקשים שיצא לי לראות. ביצוע סטנדרטי של פיירו בהקשר הזה, לאחר שכבר הובן שפצצות לחיבור או סתם אחד על אחד נוח הם לא הקטע שלו.

מה קרה מאותו הרגע? בשורה התחתונה, שום דבר שקשור לכדורגל. הבושידו הסטנדרטי בין שתי הקבוצות, המון שליטה אופטית של באר שבע עם מעט מאוד איומים על השער (בעיטה מ-40 מטר ליציע זה לא באמת איום, כן?) ובעיקר, כמות סיטונאית של לב ומלחמה ירוקה.

שחקנים, צוות, קהל, כולנו סבלנו ביחד, במתח עצום, בדרך הכי אפורה ומגעילה שיכולה להיות, כדי להשאיר את שלושת הנקודות האלו על הדשא בסמי. ככל שנקפו הדקות, העצבים רפפו, הציפורניים נכססו - אבל המבצר נותר עומד. כל ההתקפות של באר שבע התרסקו בייאוש, אחת אחרי השנייה, על שובר הגלים בחוף עבדולאי.

אם אפשר איכשהו למחוק את התיעוד של משחקיו האחרונים של סק, זה באמת יהיה נחמד מאוד. האיש לא קשור לכאן, זה כל מה שאני יכול לומר בהקשר שלו, מבלי למשוך תשומת לב לא רצויה. יענקל'ה יידרש לשבור שתיים-שלוש קופות "הלו קיטי" כדי להבטיח את הישארותו של סק עימנו - ויפה שעה אחת קודם.

הדבר הבאמת  גדול בסק, הוא העובדה שהוא מדביק את כל מי שסביבו ברוח הלחימה. לא היו כוכבים על הדשא אתמול בירוק, כולם חוטבי עצים ושואבי מים, מקרדמים את הדרך ממנהרה חשוכה וסלעית, אל עבר האור. באמת שכל שחקן שעלה אתמול על הדשא "נתן תחת" בצורה קיצונית. כולם עולים ויורדים על השחקנים שלהם, מתאימים את עצמם למעמד ולסיטואציה.

השוני המהותי בין קבוצות אחרות בתולדות המועדון למכבי חיפה של בכר, הוא העובדה שהיא יכולה להיות יעילה גם במשחק שוטף ומלא ברק, ומצד שני, לא מתביישת להתלכלך בבוץ ולנשוך נצחונות מגעילים, כשצריך. ואתמול היה צריך. ערבים כמו אתמול מבדילים את הילדים מהגברים. בדם, יזע ודמעות (רובן לא שלנו), קנינו יתרון משמעותי מהמקום השני ברגע מכריע.

רביעיית ההגנה רשמה משחק ענק, טיאטאה וסיכלה כמעט הכל. אבו פאני במשחק של "תמות נפשי", עם מלחמה עצומה ואחריות, שרף את אחרון זרזיפי האנרגיה בגוף שלו, לקראת ההיעדרות מהמשחק הבא. מקדימה, כאמור, לא נרשמה בשורה כלל, למעט הרגל המסיימת של פרנץ, ובישול של עומר אצילי שנותן לו דאבל דאבל שני ברציפות. כן, נתתי את הבישול לאצילי, אל תתווכחו.

האם פיירו צריך להיות החלוץ של מכבי חיפה בעונה הבאה? ככל הנראה, לא. לצד הפיזיות והעבודה המטורפת שהוא עושה בכל משחק, הוא נעלם לפרק זמן גדול מאוד העונה הזו. הוא גמלוני בטירוף עם הכדור, שלא לדבר על סריית החמצות באמת מזעזעת שהוא סיפק כאן.

אבל אצל מר פרנטדזי פיירו, הכמות היא לא העניין. זה יותר העניין של העיתוי שבו הוא בוחר לכבוש - כמובן, חמשת שערי קמפיין הצ'מפיונס הם הבולטים בהקשר הזה, אבל גם בליגה, אם נבחן מקרוב, כמעט כל השערים שלו היו לא פחות מקריטיים. גם בטרנר וגם אתמול, הרגל המסיימת שלו עשתה את ההבדל ונתנה למכבי חיפה שש נקודות מתוך השבע שהן ההפרש בינה לבין הבאר שבעים. בסופו של עניין, השערים האלו, של מי שזכה לשלל כינויים מעליבים וקיתונות של דחקות טוויטר, יכולים לעשות עבורנו את ההבדל.

היו גם תלונות על השיפוט מצד באר שבע. טוב, ככל הנראה הדרך שבה הם בוחרים לראות התעלמות משני צהובים ברורים שיחזקאל היה אמור לקבל (כשהוא כבר עם כרטיס צהוב מדקה חמישית) היא מעט מוטה, בלשון המעטה. שלא נדבר על ההתפרעות הבאר שבעית בסיום המשחק, בלגאן מהסוג שעלה לנו בשלוש הרחקות לפני שנתיים. תרשו לי להמר שלא יקרה שם שום דבר הפעם ואף אחד לא יורחק. אם מה שנותר לברדה להתנחם בו זה כמות בעיטות פארש לשער וזה שכביכול קיפחו את הקבוצה שלו בהחלטות שיפוט - דיינו.

בשורה התחתונה - 9 מ-9 במפגשים הישירים בין מכבי חיפה לבאר שבע השנה. בלי סיפורים, בלי בלבולים, זו כל האמת כולה. את כל שאר הסיפורים והטרוניות והקינות תשמרו במרוכז בצנצנת דמעות בוויטרינה. החגיגות היו מאופקות בסיום המשחק, ולא בכדי. מכבי תל אביב מחכה לנו בבלומפילד עוד יומיים, ואנחנו מגיעים לשם עייפים וחסרים. גם בהרכב מלא, המקום הזה הוא סיוט עבורנו, ועוד טרי הזיכרון של ההשפלה מהמשחק הקודם.

בטור שלפני המשחק הקודם, אמרתי שמכבי תל אביב פייבוריטית מובהקת במשחק, והעליתי את חמתם של לא מעט מאוהדינו וחבריי הקרובים. מי שמכיר אותי, ודאי יודע שקשה לחשוד בי בפרגון יתר למכבי תל אביב, ואכן, הדברים לא נאמרו בעלמא. מכבי תל אביב אכן הראתה עליונות במשחק הזה, שהיה שיאו של שפל מקצועי בעונה הנוכחית.

אנחנו קודם כל צריכים להודות בכנות, שיש לנו בעיה מנטלית רצינית לשחק שם מול מכבי תל אביב. בשילוב עם  אובר מוטיבציה של אצילי, נניח, לכבוש מול המועדון שזרק אותו והטיפול המיוחד שהוא זוכה לו מהקהל שם, התוצאות אינן מלבבות עבורנו. בפעם האחרונה שניצחנו שם יצאתי מהמגרש עם שיער שחור על הראש.

כמובן, אנחנו צריכים לחפש במשחק הזה ניצחון ולהמשיך את הספרינט עד להכרעת הליגה המיוחלת, ועל הדרך לשבור סוף סוף את הכישוף העתיק והמרתיח הזה. ועם זאת, לאור הנסיבות ובהתחשב במצבנו הפיזי-הרכבי, לא תראו אותי מקריא את קינת דוד וחוגר שק ואפר אם תהיה חלוקת נקודות במשחק הזה.

יאללה מכבי, זה עוד לא נגמר, יש לנו עוד קצת. יום שלישי, עוד צעד אחד בדרך אל סיום המרתון המתיש הזה, שהוא עונת המשחקים 22/23. אסור לעצור, אסור להאט, אחרי אתמול - אפשר כבר לראות באופק את הסרט מתוח בקו הסיום, מחכה שנקרע אותו ראשונים.

שבוע טוב וירוק לכולם!