כשסמי עופר נדלק: על מכבש עם טעם של פעם

רבות דובר בשבועות האחרונים על היכולת החלשה של השחקנים והצוות המקצועי במכבי חיפה. בצדק גמור, כמובן. זו תקופה שאנחנו חושך מצרים, עם ובלי נצחונות. מה שפחות דובר, עם זאת, היה עניין הקהל. כן, עדיין הגענו בכמויות לכל מקום ובטח למשחקי הבית, אבל אי אפשר להכחיש - מבחינת אווירה, תקופה ארוכה שסמי עופר הוא חצי כוח במקרה הטוב. קשה אמנם להביא את עצמך להתלהבות גם בכמות משחקים גדולה כל כך וגם כשהקבוצה שלך על הדשא מג'עג'עת, אבל אחד מתפקידיו של הקהל הוא לדחוף ולהדליק, ואת זה לא ממש עשינו, תקופה ארוכה מאוד.

לאור הפישולים ההולכים וגוברים של הקבוצה, נחתה על כולנו, שחקנים, אוהדים וצוות מקצועי, ההבנה שהמשחק מול בית"ר הוא צומת דרכים משמעותית. אין אוהד ירוק אחד שלא הפנים את החשיבות המכרעת של המשחק הזה עבור הקבוצה, וכולם הגיעו באטרף ובדריכות המתבקשת. יחד עם הקהל של בית"ר, שתמיד מאתגר אותך לעלות בעוד כמה דציבלים בשירים, סמי עופר שוב נדלק. וכשסמי עופר דלוק ורועש, מכבי חיפה דרוכה ונחושה והפתיחה היא מכבש ירוק עם טעם של פעם, אין בעולם דבר ברור יותר שיקרה משער מוקדם של בית"ר ירושלים מפנדל ממש, אבל ממש דבילי.

אני צופה שוב ושוב בהילוך החוזר, תהרגו אותי אם אני מבין מה התכלית שלשמה אבו פאני הושיט שם את הרגל. לא היה יוצא מהדבר הזה כלום, אספרייה עמד מול שלושה שחקנים שאחד מהם לבטח היה לוקח לו את הכדור. כך או כך, ירדן שועה מדייק את הפנדל ועובר לחגוג בהתרסה מול היציע הצפוני. אין לי בעיה עם זה שיחגוג שער. בסופו של דבר, הוא לא היה שחקן משמעותי במכבי חיפה. אבל ההתגרות הבלתי נחוצה הזו באוהדים שמאוד תמכו בו בתקופתו במועדון רק מוכיחה שיש אנשים שלא משתנים, לא משנה עד כמה עוטפים ומלטפים אותם בריאיונות מפרגנים.

לא היו דקות קלות בסמי עופר בחצי השעה הראשונה של המשחק. לצד הלחץ ההולך ומתגבר של מכבי חיפה, בית"ר שלחה חיצים קדימה וסיכנה במספר מתפרצות את ההגנה הלא מאוד מאורגנת שלנו. ובכל זאת, גם בנסיבות באמת לא פשוטות, בשיאה של תקופה לא פשוטה בכלל, אף אחד לא הרים ידיים, כולם משחקים בנחישות ובראש מורם, והקהל עוטף ודוחף. גם לפני שער השיוויון, האירוע על הדשא כבר התחיל להיראות שוב כמו משחק של מכבי חיפה.

ואכן, הנחישות והעקשנות הביאו בסופו של דבר, לאחר שתי התעלמויות מפנדל ברור ועוד שער שנפסל בנבדל הזוי, לשער שוויון מתוק במיוחד ששבר את הבצורת של נער הטלפון שלנו, פרנץ פיירו, ומיד לאחריו לכרטיס אדום. מוצדק, אמא של המוצדק, אל תהיו מגוחכים. אלא אם הכניסו כאפות לשחקנים בלי כדור לרשימת הפעולות המוגנות בחוקת הכדורגל בשבוע האחרון, ובמקרה זה - איי סטנד קורקטד.

טוב, אני שונא לעשות את זה, אבל נראה לי שלאור ההתפתחויות האחרונות, שזלגו מהרשתות המתלהמות לכיוון שחקני יריבות ומספר פרשנים בנוגע לנהי על "שיפוט מוטה" לטובת מכבי חיפה, שווה להתעכב רגע על החלטות השיפוט, במשחקים שלנו ובכלל. ראשית - השיפוט בישראל גרוע. לא לא-טוב, פשוט גרוע. אין מילה אחרת. גם אתמול, השיפוט היה באמת חלש מאוד, אבל לא מהסיבות שנמנו בטוויטר וגם כאן, בערוץ הספורט. גל לייבוביץ' הולך ומסתמן כשופט שמאבד ביתר קלות אחיזה במשחקים, זורע בלבול בהחלטותיו ולא חד מספיק.

ספציפית אתמול, באמת לא ברור לי על מה הנהי הגדול. במה בדיוק הוא היה בעדנו? אדום לסונדגרן? מישהו בדעה צלולה ואובייקטיבית יכול להתבונן על התקרית הזו ולומר שבאיזשהו תסריט, קיצוני ומופרע, שופט כלשהו, שפוי בדעתו ולא מוטה, היה שורק כאן לאדום? כל מי שעונה כאן "כן", מונע מפוזיציה גמורה. צהוב, וגם זה בסימן שאלה. כן, ברור לי שגם אני מונע מפוזיציה, אבל לזכותי ייאמר שכשישנה החלטה מפוקפקת לטובתנו, אני מודה בזה בפה מלא.

אז מה בדיוק היה כל כך מוטה לטובת מכבי חיפה? השער שנפסל על נבדל של שערה באף? התעלמות משק קמח שעושים על הגב של פיירו בכל מהלך וממרפק לראש של שרי? הפנדל שקיבלנו, שאין בנאדם עם עיניים והבנה בסיסית בחוקת המשחק שלא מבין שכדור שקופץ על יד של שחקן יריב זה יד בלי ויכוחים? וואלאק גם אם הפנדל הוא המצאה, בסוף הוא גם לא שינה כלום בתוצאת המשחק. על טעויות לטובת היריבות בכלל אין לי על מה לדבר, אלא אם בא לכם לקרוא ספר באורך מלא בצהרי יום א' זה.

כל הבכי הזה נועד לבנות נראטיב שהוא שקרי לחלוטין ולהטות את דעת הקהל. יש החלטות שמיטיבות עם מכבי חיפה, יש החלטות שדופקות אותה, בכל משחק. ואני יכול לספור הרבה יותר מהסוג השני שציינתי, אבל אני לא עושה או אעשה את זה. אני אשאיר את הבכי לרשתות ולשחקנים בכירים בנבחרת.

בחזרה למשחקנו - אין אחד באיצטדיון שלא הבין שהשער השני שלנו הוא עניין של זמן במחצית השנייה. ואכן, בדקה השישים, רגל שמאל הולנדית מקבלת כדור ממחמוד ג'אבר, ושולחת עוד כדור של מאני טיים לרשת. מכבי חיפה שוצפת וקוצפת, וגם לאחר השער השני, ראינו את האנרגיות הישנות של קבוצה שמסתערת על כל הקופה ומחפשת עוד שער. אין ספק, העובדה שבית"ר שפכה לאגר והייתה עם שחקן פחות סייעה לנו לא מעט, אבל היכולת הטובה והמכבש היו שם גם ב-11 נגד 11.

ואז, כאמור, בלב המומנטום, עומר אצילי בועט את הפנדל המדובר שקיבלנו לכיוון מרכז קסטרא הסמוך. מה יותר מכבי חיפה מזה? ממצב שבו פנדל סוגר משחק ומביא איתו בסבירות גבוהה עוד שני שערים ירוקים עד לסיום וקונצרט של ממש, משחק של חמישייה בירוק, הגענו לרבע שעה של תעוקת נשימה, וחמש דקות אחרונות של היפר ונטילציה מתקדמת. אמנם בית"ר לא ממש הגיעה למצב מסוכן בדקות האלו, אבל שהתה הרבה מעבר למה שהייתה אמורה בחצי המגרש הירוק.

ובכל זאת, צלחנו את המשחק החשוב הזה, הצלחנו להפוך את התוצאה ולהציג גם אופי וגם כדורגל טוב מאוד בהרבה מאוד דקות. וזה ממש לא מעט בימים טרופים אלו, ומעורר תקווה להמשך. לא יודע איך היינו, או אם היינו מתאוששים מעוד אובדן נקודות. זה הרגיש כמו משחק של הזדמנות אחרונה לעלות שוב על העגלה, ולשמחתי, זינקנו עליה בחזרה בצעד חינני.

ברמה הפרסונלית, פרנץ פיירו במשחק מצויין, מעבר לשער. כתישה של הבלמים ושהייה באיזורי הסכנה. מסתבר שכשלא זורקים עליו כדורים לאגף ומצפים שיעבור שלושה שחקנים, אלא מוסרים לו באיזור הרחבה, אפשר גם לראות ממנו ברכה. לצידו, צ'ארון שרי ועלי מוחמד במשחק מעולה ומלא במנהיגות, כל אחד בהיבט שלו. אלו השחקנים שהביאו את הקבוצה לגדולות ונצורות, וכמו שרשמתי בטור הקודם שלי, הם היו הבעיה, אבל הם גם הפיתרון. זה המאני טיים, זה הזמן של הגדולים לזרוח, ולפחות אתמול - האור שבהם הפציע מבעד הענן השחור של התקופה הקשה.

האמת שכל הקבוצה עבדה אתמול מצויין, לרבות עומר אצילי. הפנדל הזה הוא סממן של חוסר הביטחון והחדות שלו ושל הקבוצה בתקופה האחרונה, אבל אם הוא ימשיך להשקיע ולשחק בחוכמה כמו אתמול, המספרים ישובו. אל חשש הייטרים, לא שכחנו שזה התותח הבכיר של ליגת העל בשלוש השנים האחרונות, והוא יתניע מחדש בקרוב. על אפכם וחמתכם. בנוסף, יש לציין את מחמוד ג'אבר. הוא נכנס במקום אבו פאני העצבני, שכבר היה מוצהב והיה רשום לו על המצח שהוא מתכוון בכל מאודו לאזן את כמות השחקנים על המגרש, והיה פשוט נהדר. שחקן שיש לו הכל מהכל, וגם התכבד בבישול (איזה כיף ששחקנים מהמגזר מצטיינים מול בית"ר, עושה את הכל הרבה יותר מתוק). רק שישמור על הרגליים.

אבל מעל כולם, מי שהראה שוב אתמול את טביעת ידו ואת האינטליגנציה הרגשית והכדורגלנית שטמונה בו היה ברק בכר. לאחר שבועות רעים, בהם נראה שגם הוא עצמו עצבני וחסר ריכוז, הוא ידע לפקס את הקבוצה, להוציא אותם מהמסגרת עם פעילות גיבוש לשבירת המתח ואיחוד השורות, וגם ברמה הטקטית - לייצר תבניות התקפיות חדשות ובלתי צפויות עם השילוב של ארבעת האסים מקדימה. מעבר לידע ולתפקוד המקצועי, מכבי חיפה חייבת רבות מהצלחותיה בשנים האחרונות לאישיות החזקה והיציבה של ברק בכר, שמוכיח בכל פעם מחדש שהוא מנהיג לפני שהוא מאמן.

עכשיו, לאחר שצלחנו משוכה גבוהה בדמות בית"ר, המשימה היא פשוטה מאוד - לא להוריד קצב. לשניה. אין דקה לנוח, אין שניה של גארבג' טיים, ואסור להוריד את רמת הדריכות וההתלהבות, לא ביציעים ולא על הדשא. יום שלישי, קריצה לתקופת הצ'מפיונס המתוקה עם דאבל פיצ'ר שבועי, מכבי נתניה. גביע על הפרק. הזדמנות מצויינת להוציא באופן מוחלט וסופי את העגלה מהבוץ ולקבע את החזרה לעניינים במסמרות.

שבוע טוב וירוק לכולם!