בעולם אוטופי, שחקן כדורגל הוא שם נרדף למקצוענות. הוא אמור לאכול בריא, לישון טוב, להתאמן ולהימנע מ"טובות הנאה" ששמורות לאזרח הפשוט כמו סיגריות, אלכוהול וכד'. בפועל, וזה קורה בעולם כולו, יש כדורגלנים שמעגלים פינות. אחת הדרכים החדשות לעשות זאת, זה להשתמש בתחליפים דוגמת "סנוז" (Snuz), הטבק שמשגע את הפרמייר-ליג ולאט לאט מחלחל לכדורגל הישראלי.
אז מה זה בעצם סנוז? ובכן, מדובר במוצר טבק סקנדינבי מסורתי שנצרך בצורה של לעיסה ולא בעישון (על ידי הנחת הטבק מתחת לשפה העליונה). הסנוז מגיע ארוז בתוך שקיק שמכיל 27.3 מיליגרם של ניקוטין - לעומת 10 מ"ג בסיגריה רגילה - כאשר קופסה של 18 שקיקים עולה באינטרנט כ-9 יורו.
על הנייר, הסנוז מכיל פחות חומרים מזיקים מסיגריות רגילות - אבל בכל זאת הוא נאסר למכירה ברוב אירופה במשך 26 שנים אחרי שמחקרים העלו קשר בינו לבין מחלת הסרטן. עם זאת יש להבהיר שלא מדובר בסם, אלא בחומר ממכר שעלול להזיק. באנגליה, לצורך העניין, הסנוז הפך לדבר שבשגרה - בטח בקרב שחקני הפרמייר-ליג. והסיבה לכך, תאמינו או לא, טמונה בהרגשה שמעניק החומר.
הסנוז, כאמור, מכיל ניקוטין ברמה גבוהה. הניקוטין למעשה גורם לשחרור של אדרנלין בגוף - מה שמוביל לעירנות, להאצת קצב פעימות הלב ולשחרור של דופמין - החומר המופרש שבעצם גורם לתחושת הנאה, שיפור מנטלי וגם להתמכרות. בשורה התחתונה, המשתמשים הקבועים טוענים שהם חדים ומרוכזים יותר בזכות השימוש בסנוז.
הסנוז אמנם עדיין לא "הכה" בקהל הישראלי, אבל הוא אכן מתחיל להיכנס לתודעה לאט לאט. לערוץ הספורט נודע ששחקנים זרים רבים בליגת העל כבר משתמשים בחומר כתחליף לסיגריות, וגם חלק מהישראלים נחשפים לחומר. ועדיין, מדובר בתחום אפור מכיוון שהסנוז הוא אינו חומר אסור, כך שלרשות למלחמה בסימום בספורט אין סמכות לאכוף את שימושו.
על מנת להוקיא את החומר ממגרשי הכדורגל הישראלי, צריכה להיות התערבות של WADA (הסוכנות העולמית נגד סימום בספורט) - שמעדכנת את רשימת החומרים האסורים בכל ינואר ויכולה לעשות זאת גם במהלך השנה במקרים בודדים ועל פי החלטתם. עם זאת, ברשות הישראלית עוקבים מקרוב אחר טרנדים כאלה ואחרים במטרה לתת הדרכות חינוכיות ובריאותיות.
המאבק של הפרמייר-ליג בתופעה
בניגוד לישראל, באנגליה, שם מכירת החומר אסורה אך השימוש בו חוקי, מדובר במגפה של ממש שיצאה לאור בעקבות תחקיר של ה"דיילי מייל" ולאחר שהגיע זרם של שחקנים סקנדינביים לכדורגל האנגלי.
בתחקיר פורסם, בין היתר, שנמצאו שקיקים משומשים ליד הספסל של לסטר סיטי - בה משחק "נער הפוסטר" של התופעה בפרמייר-ליג, ג'יימי וארדי. "זה עוזר לי להירגע", אמר בעבר השחקן שאף קיבל אישור להשתמש בו בהכנות ליורו 2016. "השימוש בסנוז יותר נרחב ממה שחושבים, יש אפילו שחקנים שעולים עם זה למגרש".
שחקנים נוספים ששמם הוזכר בהקשר של סנוז הם פייר-אמריק אובמיאנג מצ'לסי וג'מאל לאסלס מניוקאסל, ש"נתפסו" עוקבים אחרי חשבונות שמוכרים סנוז ברשתות החברתיות. גם ויקטור לינדלוף, שנולד בארץ המוצא של הסנוז (שבדיה), הצטלם עם החומר בידו - כאשר שמותיהם של ראחים סטרלינג ודלה עלי הוזכרו גם כן בהקשר של סנוז.
בתחקיר של ה"דיילי מייל" דווח גם על הצעדים שעושים בפרמייר-ליג על מנת למגר את התופעה, כאשר נטען שמועדון אחד עלום שם אף איים בקנס על סך 10,000 פאונד אם יימצא ברשות אחד השחקנים שקיק סנוז. "זה השטן של הכדורגל האנגלי", אמר לי ג'ונסון, מי שהיה המנג'ר של סנדרלנד. "אני מעריך שכשליש מכל חדר הלבשה משתמש בסנוז, יש כאלה שמשתמשים ב-2-3 שקיקים בבת אחת".
ג'ונסון המשיך וסיפר: "היו לי שחקנים שהתמכרו עד כדי כך שהגיעו לבית חולים כדי לטפל במשהו אחר והתחננו לאחיות שייתנו להם סנוז, גם אם בדיוק עברו ניתוח בברך. כבר הגענו למצב שזה פק"ל של כדורגלן מתחיל - תיק רחצה, להסתפר שלוש פעמים בשבוע ושקיקים של סנוז".
למעשה, חלק מהמאמנים המודאגים כבר עשו צעד בנושא. פפ גווארדיולה, למשל, כינס לפני ארבע שנים את שחקני מנצ'סטר סיטי ודאג שהצוות הרפואי ירצה להם על העניין. סטיבן ג'רארד, בניגוד אליו, הלך על עונש פחות חינוכי והטיל קנס של 200 פאונד על שחקנים ש"ישאירו סנוז זרוק בכל פינה".
האם הקנסות הם אלה שיפחיתו את השימוש בסנוז? ובכן, סביר להניח שכסף זו לא הדרך הנכונה לפגוע בשחקנים שמרוויחים עשרות ומאות אלפי דולרים בכל חודש - אבל זה בהחלט מעלה את המודעות לסכנות הכרוכות בשימוש בחומר. ובינתיים, כל שנותר לנו הוא לקוות שמדובר בסך הכל בטרנד זמני שלא יצליח לחדור את מעטפת הכדורגל הישראלי.